"אני לא מאמינה שאני יכולה לפרסם את תמונתו ואת שמו של רוצח הנפש החזקה שלי", כך כתבה אלישבע פניבלוב ברשתות החברתיות לפני כשבוע.
"המוהל רחמים חיים מעפולה אנס אותי במשך עשר שנים מחיי פיזית - והשאר נפשית. אבל עכשיו זה נגמר. הוא לא יוכל להתעלל בי ולא לפגוע בי, ואני לא מכירה בו יותר כאבא שלי". לראשונה בחייה, שבהם עברה אלישבע כילדה זוועות שהנפש לא מסוגלת לתפוס, היא נחשפת באומץ בשמה ובפנים גלויות. הבושה עוברת צד עכשיו.
השבוע קיבל בית המשפט המחוזי בנצרת את עמדת הפרקליטות וגזר על חיים, אביה של אלישבע, גזר דין מהדהד של 19 שנות מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי לאלישבע, לאחר שהורשע בביצוע עבירות מין חמורות. הכרעת הדין כוללת תיאורים גרפיים קשים, שנייר העיתון אינו יכול להכילם, של מקרים רבים של פגיעות מיניות באלישבע, השישית מתוך תשעת ילדיו של חיים, מאז היתה כבת 3 ועד גיל 13 וחצי לערך. במשך עשור, כך על פי הכרעת הדין, נהג חיים לבצע בבתו מעשי אינוס, מעשי סדום ומעשים מגונים לעיתים קרובות.
את אלישבע (32), כיום אם לארבעה המתגוררת בעיר החרדית קריית ספר, אנו מלווים במשך תקופה ארוכה, ולמעשה מאז הגישה באומץ תלונה נגד אביה - אישיות ציבורית מוכרת שרבים העריכו כרב, כסופר סת"ם וכמוהל מעפולה. לידינו הגיעו התכתבויות ביניהם שבהן הוא מודה שפגע בה, ומפיה אנו שומעים תיאורים שהנפש מתקשה לתפוס, זוועות שמחריד לעכל.
היא נולדה בשם נעמה, בת שישית במשפחה בת תשעה ילדים מעפולה, וסבלה מאלימות ומפגיעות מיניות חסרות רסן כעניין שבשגרה, ובעצימות גבוהה. "הייתי ילדה טובה, שקטה, סנדוויץ' אמיתי", היא נזכרת, "וכמעט כל ערב, כשאבא היה חוזר מעבודתו כמוהל, התחיל הגיהינום.
"אני זוכרת את חריקת הנעליים שלו רץ במדרגות לעבר הקומה העליונה שבה היה החדר שלי ושל אחותי, את חיכוך הידיים אחת בשנייה. הוא היה עד כדי כך מופרע ומניפולטיבי שתוך שהוא היה פוסע לחדרי, כשאני מבוהלת עד מוות, הוא היה אומר 'לשם ייחוד קודשא בריך הוא. לשם מצוות חינוך'.
"הייתי ילדה בת 5. אפרוח. התחבאתי באימה בתוך הארון - אבל הוא שלף אותי משם".
אלישבע מספרת שעקב עבודתו של אביה כמוהל, השיח על הנושא המיני בבית היה פתוח ומתירני יחסית למשפחה חרדית. לדבריה, היא ואחיה ידעו כילדים, למשל, כיצד נראה תרשים של איבר מין של תינוק. היא מספרת גם שאביה, כמניפולציה מתוחכמת שנועדה להציג עד כמה הוא מסכן ובודד, סיפר שוב ושוב שאמם "לא מספקת אותו", כלשונו. לא מעניקה לו את מה שהוא "זקוק לו".
מתי היתה הפגיעה הראשונה בך?
"כשהייתי בת 3 וחצי. יום אחד לא הרגשתי טוב, אמא היתה לחוצה לצאת לעבודה ואני לא יכולתי ללכת לגן. אבא הציע לקחת אותי לרופא ומשם לגן. כשנשארנו לבד, מהר מאוד הוא היה בלי בגדים וגם אני הופשטתי. הוא הסביר לי על גוף האישה, היכן נמצא כל איבר ומה משמעותו וסיפק את עצמו במגוון דרכים, כאשר גופי הקטנטן הפקר עבורו.
"כעבור פרק זמן ארוך הוא התעשת, נבהל מהשעה, התלבש ודחק בי לעשות זאת גם ולמהר לגן, אבל אני לא זזתי. הוא הספיק ללכת לחדרו ולחזור ואני קפאתי ולא התלבשתי. הוא הלביש אותי בעצמו וגרר אותי החוצה. בדרך עצר בסופר וביקש ממני לבחור כל דבר שארצה. בימים כתיקונם הייתי מסתערת על המדפים מול הזדמנות פז שכזו, מתרגשת מהמבחר ומההיצע, אבל הפעם פשוט שלחתי את ידי למדף הקרוב ולקחתי פרילי צהוב. הגענו לגן כשאני גוררת רגליים בכבדות, לא הולכת, והוא דוחף אותי מאחור, מנסה לדחוק בי שוב ושוב.
"בגן ישבתי בשקט בכיסא ולא יצאתי לשחק עם חברותיי. למרות שהייתי קטנה ממש, אני חושבת שהבנתי שמשהו דרמטי ולא תקין קרה. לא ידעתי לעשות את ההקשר, אבל הכל היה נראה מוזר וחסר טעם. אני בקשר עם הגננת שהיתה לי אז עד היום וגם אימתתי איתה את הפרטים.
"לאחר מכן היו עוד בקרים ולילות רבים שבהם הוא עושה בי ובגופי הקטן כרצונו, לא בוחל בשום דרך שתספק את צרכיו. לילה־לילה, אחרי שכולם הלכו לישון, הוא היה מגיע לחדר שלי ונותן דרור ליצריו האפלים. הוא היה אומר לי שהוא דואג שיהיה לי נעים, שככה אלמד להיות אישה, שמותר לעשות את זה".
אמא שלך ידעה?
"אני יודעת שהיו עלי סימנים שכל מי שרואה גוף של ילדה קטנה יכול להבין את משמעותם".
הראיון המלא עם אלישבע, ובו פרטים נוספים על הטראומה שחוותה מאביה ועל האומץ להתלונן ולהיחשף כדי למנוע פגיעה בילדות אחרת - בסוף השבוע במוסף "שישבת"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו