לא הנשק הורג. האדם האוחז בנשק הורג. נשק הוא כלי שיכול לגרום אסונות כבדים וטרגדיות של ממש, בצד העובדה שיש בכוחו להציל אנשים מגורל קשה. הכל תלוי באדם המפעיל אותו.
כשהאדם עושה זאת למטרות חשובות ונאצלות, שעיקרן הצלת חיי אדם ותקיפת הרוע הרצחני - הוא מקיים מצווה גדולה, ועושה מעשה מוסרי יסודי. אך כשהוא משתמש בנשק הזה כדי לפגוע במי שאסור לו לפגוע בו - הוא עובר עבירה, מהחמורות ביותר שיש - שפיכות דמים, "כי בצלם אלוהים עשה את האדם".
לע"מ
בראש ובראשונה, האדם האוחז בנשק הוא האחראי למעשיו. "אדם מועד לעולם", ודרכה של תורה היא לראות באדם ישות בעלת בחירה חופשית, שעליה מוטלות כל המשמעויות של מעשיה. אולם, כמו בנושאים אתיים רבים, יש אחריות סביבתית, המוטלת על המערכות השונות: השלטוניות, המשפטיות, כוחות הביטחון, מערכות החינוך, מערכות הרווחה וגורמים אחרים.
מפרשת עגלה ערופה אנו למדים שבמקום שבו מתרחשת שפיכות דמים אסורה - גם זקני העדה צריכים להיות במעמד שבו הם יכולים לומר "ידינו לא שפכו את הדם הזה". האחריות המוטלת עליהם נובעת מעצם מעמדם השלטוני, ומעצם האחריות שאותה דורשים התורה, המוסר והאנושיות.
מימוש האחריות
מימוש האחריות הוא בדיקה משמעותית למי נותנים את הנשק, ובמי נותנים אמון שהוא ישתמש בו רק באותם מצבי חירום שלהם הוא נועד. מימוש האחריות הוא חיזוק מערכות ההגנה של נפגעים עתידיים, בתוך המשפחה ובתוך החברה, כדי שהנשק לא יופנה כלפיהם. מימוש האחריות הוא ניסוח כללים חדים ופשוטים לשימוש בו, והטמעת הוראות הפתיחה באש כתנאי להחזקת הנשק.
מימוש האחריות הוא יצירת מנגנון הסברה ומאבק במשחקי נשק, שמביאים פעמים רבות מדי לאסונות כבדים. מימוש האחריות הוא חיוב במטווחים ובמבחני ביטחון, כדי שהנשק לא יפגע בשוגג במי שאינו אמור לפגוע בו.
מימוש האחריות מתבטא גם בהגבלת השימוש בו ומאבק בהקמת קבוצות חמושות הפועלות על דעת עצמן; מימוש האחריות הוא בהוראות ביטחון קפדניות של אפסון ואחסון, מניעת גניבות או משחק בידי ילדים, ועוד ועוד.
העצמת הביטחון
קיצורי דרך שנובעים משעת החירום שאנו נמצאים בה הם מבוא מסוכן מאוד לפשעים ולאסונות. הצורך החיוני לחמש אזרחים וכוחות כוננות הוא ההצדקה לחלוקת נשק בצורה מבוזרת, אך אסור שנשק זה יהפוך לחרב פיפיות, ובסופו של דבר יביא קללה הרבה יותר גדולה מאשר התועלת שיש בו. כשם שתיזקף לזכות השלטון הגנה שנשק זה יספק - כך גם כל אסון או פשע שייגרם בגלל רשלנות או הפקרות שלטונית ייזקפו לחובתו.
בד בבד, האחריות אינה מוסרת מכתפיו של האדם האוחז בנשק. אם הוא אינו מיומן, הוא חייב להשקיע באופן פרטי באימונו - במטווחים, בכללי בטיחות וכדומה - כדי שהוא לא יהיה שוגג הקרוב למזיד. אם אינו מכיר את הוראות הפתיחה באש - מוטל עליו ללמוד אותן, כדי שלא יהיה רוצח בשגגה. אם הוא יודע שהוא מאבד את עשתונותיו ופועל באלימות - עליו להחזיר את הנשק, כדי שסערותיו הנפשיות לא יביאו לאסון. אם אין לו דרכים לאפסן ולאחסן את הנשק בבטחה - שלא ירכוש אותו. רק בדרך זו נימנע מלחולל פגיעות אסורות בעזרת הנשק, והוא אכן יביא להעצמת הביטחון ולהגברת יכולת ההתמודדות עם מבקשי נפשנו.
הכותב הוא ראש המרכז לאתיקה בארגון רבני צהר
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו