"עברתי שנתיים של גיהינום": כך הפכה הנערה האנורקסית לגורו בריאות וכושר

איזבלה גניש לוזון הייתה בחורה צעירה שרק חיפשה איך לרדת במשקל • "נרשמתי לחדר כושר כדי לרזות, אבל התאהבתי באימוני כוח וראיתי תוצאות, הבנתי שאני אוהבת את עצמי בריאה" • היום היא עוזרת לנשים אחרות לאהוב את עצמן

איזבלה גניש לוזון , מור צידון
איזבלה גניש לוזון. צילום: מור צידון

"אני בן אדם מאוד קיצוני", אומרת מאמנת הכושר ויועצת התזונה איזבלה גניש לוזון. "כנערה נרשמתי למכון כדי לעלות על הליכון ולרדת במשקל. ראיתי את חדר הכוח והתחלתי להתאמן, כשהגיעו התוצאות, כתפיים רחבות וקוביות בבטן, הרגשתי טוב עם עצמי".

כך הצליחה הנערה הצעירה שאובחנה באנורקסיה לרפא את עצמה לגמרי לבד. "לפני אחד עשרה שנה מאמן אישי לא היה דבר שבשגרה אז פשוט אימנתי את עצמי", היא אומרת. "זה לא היה פשוט, עברתי שנתיים של גיהינום. היום אני עוזרת לנשים לאהוב את עצמן ולהיות הגרסה הכי טובה שלהן".

מי שאף פעם לא עשה ספורט, מאיפה מתחילים? איזה סוג ספורט הכי מומלץ?

"תמיד אימוני כוח", מצהירה גניש לוזון. "גם מחקרים מראים שאנשים מבוגרים שצריכים להתחיל להתאמן כדאי שיתחילו באימוני כוח. הרעיון הוא להבין שאת מתאמנת כמו שצריך ורק אחרי שרואים אחרי תקופה מסוימת שאת שולטת בתנועות הבסיסיות מומלץ להכניס תוכנית משקלים קשוחה יותר. לצד זאת אני ממליצה להוסיף קצת הליכות וריצות".

"תמיד אימוני כוח". איזבלה גניש לוזון / צילום: מור צידון

בתקופה שהתחושות קשות והגוף כבד איך מניעים אותו לפעולה?

"כשאת מתמידה זה כיף. כשרואים שהגוף משתנה ויש תוצאות זה שווה הכל וזה הדבר היחיד שמניע אותך לפעולה". 

איך הפכת את הספורט למקצוע?

"אני אוהבת להגדיר את עצמי כעוזרת לנשים לאהוב את עצמן יותר. המון שנים הייתי במצב קשה. כשנרשמתי לחדר כושר זאת הייתה החלטה שנולדה במטרה לרדת במשקל. רציתי גם להרים משקולות אבל לא יכולתי להרים את עצמי. באחד הימים כשאבא שלי ראה אותי הוא אמר לי 'אני רואה אותך ובא לי לבכות'. קיבלתי החלטה לצאת מזה. אבל זה לא היה פשוט. הייתי בוכה לילות שלמים ולא הבנתי איך אני גורמת לזה לקרות.

"בהתחלה למדתי מהאינטרנט, הסתכלתי על משפיעניות מחו"ל וקראתי מלא. התחלתי להבין מה זה מסה ואיך עולים במשקל. בדיעבד אני מבינה שעם אנשי מקצוע זה היה עובר יותר בקלות". 

     

View this post on Instagram

           

A post shared by איזבלה גניש לוזון | תזונה כושר ומנטליות לנשים (@isabella.genish)

מה משפט המוטיבציה הכי אפקטיבי שלך?

"בכל אחד מאיתנו יש שני זאבים: הטוב והרע. הזאב שתאכלי הוא זה שיגדל. אם תאכיל את הזאב הטוב שרוצה להתאמן, להתפתח, לצמוח, הוא זה שיוביל אותך - אבל אם תאכיל את הזאב הרע, זה שאומר 'אין לי כוח להתאמן', 'אני לא מספיק חשובה לעצמי', זה הזאב שייצמח, ולכן צריך לבחור בזאב הטוב, להשקיע ולתת לו את מה שהוא צריך כדי לגדול".

חורף, קר, מי בכלל רוצה לצאת מהמיטה, איך בכל זאת קמים ועושים?

"קומי ותעשי. הגוף שלך יגיד לך תודה. גם לי יש ימים שאין לי כוח. אבל כשאני הופכת את זה להרגל, כמו לצחצח שיניים, אני מבינה שזה פשוט יקרה לא משנה מה. אם את קמה, מתלבשת ויוצאת לאימון זה יקרה ולכן אני ממליצה למתאמנות שלי שבדרך כלל מתאמנות בערב פשוט ללכת לעבודה עם נעלי ספורט וטייץ ואז את חייבת ללכת לאימון".

יש לך שעה מועדפת לספורט?

"אני אוהבת בבוקר. זה הכי כיף בעולם לפתוח את היום עם אימון, עם אנרגיות שיא. בהתחלה הייתי מתאמנת רק בערבים ופתאום הפכתי להיות אדם של בוקר, כשזה הופך להרגל את מוצאת את עצמך בבוקר אחרי אימון, קוראת כמה עמודים בספר ושותה את הקפה שלך בכיף. תמיד חשבתי שאני לא אהיה כמו הבנות באינסטגרם פתאום אני קולטת שזה באמת אמיתי וזה כיף".

מתי נתחיל להרגיש בהבדל בגוף? חודש, חודשיים? או שנה?

"שאלת השאלות, כל אחת שונה, יש אחת שרואה אחרי שבוע אבל יש אחרת עם גנטיקה שונה אז אני תמיד אומרת אל תעמדו עם סטופר, תנו לזמן לעשות את שלו ותשקיעו. כל אחת ומתי שהגנטיקה תחליט שהיא רוצה תראה תוצאות".

     

View this post on Instagram

           

A post shared by איזבלה גניש לוזון | תזונה כושר ומנטליות לנשים (@isabella.genish)

איך את חווית את 7 באוקטובר, עשית הפסקה מהספורט?

"7 באוקטובר היה יום ששינה את חוקי המשחק לכולם ובטח בשבילי. בדרך כלל בשבת אני לא זמינה ופתאום באותה שבת מצאתי את עצמי פשוט שלחתי הודעות לכל המתאמנות. כתבתי להן שאנחנו נהייה יחד ונעבור את זה. בהמשך התחיל לופים של מתאמנות במילואים, כאלה שאיבדו יקרים להם. זה פגש את כולם ובזמן הזה התאחדנו. יש לי מתאמנות שלא התאמנו חודש פלוס, יש המון אכילות רגשיות או אחרות שפשוט לא מסכימות לאכול כלום. טיפלנו בכולם, עשינו תוכניות ביתיות התמודדנו עם האכילה הרגשית. הספורט עשה להן ממש טוב זה נתן שעה של בריחה מהמציאות".

מה את אומרת למתאמנות שמרגישות אי נוחות להמשיך בשגרת אימונים בצל המלחמה?

"יש המון שאמרו שהן מרגישות שהן עושות משהו לא בסדר, שאת דואגת לעצמך ומה שקורה איתך בזמן שאחרים מתים ונרצחים בחוץ. זה נקרא אשמת השורד. אבל הסברתי להן שזה חלק מהבריאות שלנו זאת לא מסיבה. כדי שנשמור על מעט שפיות חייבים לחזור להתאמן".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר