הלוחמות הראשונות שעושות היסטוריה בעזה: ''אנחנו כאן בשביל המדינה - לא בשביל להוכיח''  

אם מישהו היה אומר לטל שלו הצעירה, אי שם בשנות ה-90, שיום יבוא ולוחמות גיבורות יילחמו כתף אל כתף לצד הגברים בשדה הקרב, היא הייתה כנראה מגחכת שמדובר בחלומות באספמיה. אלה היו ימים של פריצות דרך נשיות בדברי הימים של שילוב הנשים בצה"ל: של אליס מילר שנלחמה בבג"ץ לפתוח את מבדקי הטיס, של שרי, נווטת F-16 הראשונה שסיימה את הקורס, של אורה פלד נקש, החובלת הראשונה בחיל הים הישראלי ושל תחילתה של המהפכה הנשית במג"ב. אבל על לוחמות חי"ר של ממש, נשים לצד גברים, בתוך האש ובשטח אויב? אם מישהו היה מספר לי אז שיום יבוא ואכנס לעומק רצועת עזה, בזמן מלחמה, עם צוות חיילות ומילואימניקיות קרביות - לא הייתי מאמינה שזה אפשרי. אבל הנה, בישראל 2023, זכיתי לראות השבוע את לוחמות גדוד ברדלס פורצות עוד תקרת זכוכית בצה"ל, שאני ורוב בנות דורי לא ידענו אפילו שאפשר לחלום.

גילוי נאות ואזהרה לקראת המשך הקריאה: בכתבה הזו לא תהיה מילת ביקורת, ציניות או סרקזם. היא תהיה מוקדשת כולה לבנות ברדלס המופלאות והגיבורות שעושות כעת היסטוריה בעזה: הלוחמות הקרביות הראשונות בכל מלחמות ישראל. ברגע שחציתי עם מפקדת הפלוגה שלהן, סרן יובל, את קו הגבול, נכנסתי ליקום אחר, רחוק שנות אור מהמציאות הפוליטית הרקובה והמלוכלכת שאני מסקרת כאן בדרך כלל. בדרך משטח הכינוס בבארי אפשר לראות את זוועות הטבח של 7 באוקטובר, וההרס המוחלט בפנים לא מותיר מקום לספק: זו זירת מלחמה. על הבית. כמו עוד עשרות אלפי חיילים ומילואמניקים הפרושים עכשיו ברחבי הרצועה, גם הלוחמות הצעירות חדורות רוח קרב, מסירות ונחישות להילחם את המלחמה האיומה והצודקת הזו, ואני - נפלתי שבי בקסמן.

לכן, כל מי שמתנגד לרעיון של שילוב נשים בצה"ל וביחידות הלוחמות יכול לוותר על הקריאה מראש, הוויכוח המורכב הזה לא יוכרע כאן. הוא פשוט נכתב במציאות בשטח מאז 7 באוקטובר, שחזקה מכל פולמוס: הטנקיסטיות והלוחמות בחיל הגנת הגבולות שקפצו להגן על יישובי העוטף, הרופאות והפרמדיקיות שמתלוות כעת לכוחות בעומק הלחימה, והחיילות והמפקדות מהגדוד המעורב ברדלס, שבשבוע שעבר נכנסו יחד עם חבריהן לצוות בפעם הראשונה למשימה קרקעית ברצועה.

"המשימה שלנו זו השמדת האויב", מסבירה המ"פית יובל בדרך, ובדיבור צבאי חותך מוסיפה: "אין צפי סיום, כמה שיידרש". סרן יובל, בת 26, שחקנית כדורסל בעברה, חלמה לפני הצבא לעשות קריירה במכללות בארה"ב, ו"מפה לשם, שנתיים ושמונה הפכו לשמונה שנים", היא אומרת. "כשהתגייסתי, המשפחה שלי התערבה כמה זמן אשרוד. כשנכנסתי לעזה - הם היו בהלם". גם לחבריה במכללה לפיקוד טקטי בצה"ל היא סיפרה בגאווה שנכנסה להילחם. "הבדיחה אצלנו בקורס - שבו היו 53 קצינים לוחמים ו-6 קצינות, היא שהבנות הלוחמות לא עושות כלום. תמיד אמרתי להן שהבנות שלנו יורות בנשק הרבה יותר מהם, ושיום יבוא וגם אני אתמרן בלבנון ובעזה. בפעם הראשונה שיצאתי מפה אמרתי להם 'חבר'ה, הייתי'. וכמובן שיש שם הרבה לוחמים שנכנסתי לפניהם".