בין ההרוגים באסון הכבד שאירע אמש (שלישי) בסג'עייה ושמו הותר לפרסום הבוקר, הוא סגן אלוף תומר גרינברג, מפקד גדוד 13 בגולני, שהובא אחר הצהריים למנוחות בהר הרצל לעיני אלפי משתתפים שהגיעו להיפרד ממנו בדרכו האחרונה.
רעייתו של תומר, אשירה, ספדה לו: תומר, עד עכשיו ועדיין אתה קצת של כולם. ואני רוצה לרגע שתהיה תומר שלי. התקשיתי למצוא מילים יש כ"כ הרבה מה לומר ולספר. החלטתי להקריא את מה שכתבתי לך ביום הולדת שמסכם את הכל -'מזל טוב אהוב שלי יום הולדת 35 שמח. ארבל ביקשה שנחגוג לה יום הולדת לפני שנחגוג לך. בוא לא נגלה לה שחגגנו לך קודם. יש לי כ"כ לספר לך אך זה לא העת. כשהכול יגמר יישאר לנו כל הזמן שבעולם. נחגוג יחד את החיים והבחירה המשותפת שלנו לחגוג יחד. כל סרטון והודעה העניקו לי כ"כ הרבה כוח וחיוך על הפנים. אני מאמינה שהגעת לתקופה הזאת כדי להיות במלחמה הארורה הזאת. שתסתיים כמה שיותר מהר. יפה לך הזקן. נחגוג כשתחזור. במקום החגיגה שאתה נמצא בה עכשיו עם החיילים שלך".
"חברים שרואים אותך שומעים את הכוח שלך וסיפורי הגבורה שלך. נולדת להוביל אותנו לניצחון ולהשבת החטופים הביתה. אתה אלוף ומעורר גאווה. אני גאה להיות זו שלוחמת לצידך".
"אני אוהבת אותך ומתגעגעת אליך כ"כ. כמו פרח שצמא למים. ארבל התחילה לרכב על אופניים עם גלגלי עזר. את אוסף הנעליים החדש שלה כבר לא תראה אבל היית אוהב את כולם.
יצאת מצוק איתן מעזה עם שיר אחד- שלום לך ארץ נהדרת. מעניין איזה שיר בחרת עכשיו. שיר שימלא את רוחי. למה נקדיש את חיינו והיא הארץ תעניק לנו בית ותחושה של שלווה.
אני חזקה אני דואגת לעצמי וגם לארבל. אני איתך ותומכת בך ואעשה כל שידרש. עד אז נשיקות אהוב שלי. חיבוק ענק וארוך. כזה שהריח שלי מתערבב בשלך ומשאיר חשק לעוד.
קר לי בחוץ אבל חם לי בלב. תמיד נתת לי להיות. נאהבת. אנשים שואלים איך זה להיות נשואה לאיש צבא אבל לא הייתי מחליפה אותך. אתה בעל טוב ואבא נפלא. גדוד 13 לא ישבר. תבוא לבקר אותי".
אביו של תומר, אייזיק גרינברג, נפרד מבנו: החלטתי שההספד שלי לא יהיה אישי אלא כחייל בצהל. מרגע שהתגייס התאהב בגולני. גם אשירה ידעה שגולני זה הדבר הראשון. תומר היה שייך למשפחה שאין לה עבר קרבי מפואר. אנשים פשוטים שהולכים לעבודה ולא רוצים יותר מזה. לחיות במדינה פשוטה. אבל תומר התעלה מעל עצמו ועשה הכל למען מדינת ישראל. אנחנו משפחה פשוטה לא יצאנו להפגין בעד הרפורמה ונגד הרפורמה. אנשים פשוטים שחיים את היום יום. כולם מוכנים לתת את הנשמה שלהם ולמות למען מדינת ישראל. זה גולני. וזה היה תומר. תומר הוא של כולם. כל חייו של תומר היו בחטיבת גולני. היה לו חבר דרוזי. המגד שלו היה דרוזי. הדרוזים הם אחים שלנו. גם במלחמה וגם בשלום. אני מנצל את מעמדי כאב שכול להגיד את זה".
אחיו של תומר, זיו, שבעצמו לוחם בעזה בימים אלו, נפרד: "תומר אחי היקר. בפעם האחרונה שנפגשנו היינו בבית. שמענו מה קרה וטסנו דרומה יחד. אני בחץ שחור ואתה בהתקפה על נחל עוז. כשסיימנו שאלתי אותך מה אתה צריך אמרת לי לבוא. חברנו בצומת סעד וזו התמונה האחרונה שיש לי בראש ממך. מאז לא התראינו. משם כל אחד מאיתנו המשיך להילחם ואנחנו נפגשים פה. היית גיבור ישראל עוד לפני המלחמה. אני לא מכיר אנשים כמוך. אני לא אומר כי אתה אח שלי. אני מאמין בזה. יש בינינו הבדל של 6 שנים תמיד הלכת בראש הובלת את הדרך ואני פשוט הלכתי אחריך. בצבא הכרתי אנשים שהכירו אותך ובכל מקום שממך הלך לפניך, אמרו לי כמה אתה מטורף. כמה מעריכים אותך. כמה מעריכים אותך. ובאמת היית כזה. כל פעם שהיית לי דילמה הייתי מתקשר. בין אם דילמה מקצועית ובין אם סתם איזו שטות.
"זה לא מפתיע אף אחד שמכיר אותך שתמיד היית בראש. ושצריך חילוץ זה אתה. ידעת לשלב בשלמות את המתח המוכר בין להיות אנושי ועדיין מקצועי. כשארבל נולדה גיליתי צד נוסף בך. לא הבנתי איך אפשר להיות כ"כ קשוח בצבא וככ רך לילדה. הבנו שצריך לנצל כל רגע ושנקנה ג'יפ ביחד. ידענו שזו זכות להגן על המדינה. מנחם אותי לדעת שהיית שלם עם מה שעשית. לא יכולתי לבקש אח גדול טוב יותר. פיזית אתה לא פה אבל תמיד תישאר איתי בלב. אני מבטיח להמשיך לטייל לצחוק ולעשות כל מה שאהבנו לעשות יחד. אשירה אני מבטיח להיות פה בשבילך ובשביל ארבל בכל מה שתצטרכי. אבא ואמא אתם צריכים לחוש גאווה גדולה. החינוך שנתתם שומר על כל עם ישראל".
חברו מגדוד 12 יניב יוסף: "תומר אחי היקר. אח לנפש. אח לנשק. היית לוחם אמיץ. אדם. כשהכרנו לראשונה - אני כטירון ואתה כמפקד שלי, הסתכלתי עליך בהערצה. בפתח הקרב ב-7 באוקטובר רצית שאבוא איתך, כתבת לי: 'בוקר טוב יניב, שטפת פנים? אתה מוכן להילחם'?' הבנתי מה עבר הגדוד באותו בוקר, ידעתי שאתה תקים אותו על הרגליים. מאז החלפנו חוויות, הפכת לסלב וצחקתי עליך. זה לא אתה כל הפרסום הזה".
אלוף דוד זיני, מפקד הגיס הצפוני, ספד לו: "תומר, כשאני חושב עליך אני נזכר בצניעות הצנע לכת עם אלוקיך. כשנפגשנו בנחל עוז ראיתי עייפות אבל ראיתי ביטחון. סיפרת לי מה עבר על הגדוד. היית סבלן מלא עוצמה ניתחת את המצב באופן קר כאילו אין בליבך רגשות. שילוב מיוחד רק לך. שכל קר וחד ורגש חם ורך מפגין רגשות. לא משנה מה עבר עליך אתה יצוק מחומר מיוחד. תומר ששואל כל דבר עד שיבין עד הסוף. כמו ילד קטן וסקרן. יודע לשלב שאלה פילוסופית ברומו של עולם גם במהלך מתקן באמצע הלילה.
תומר, כימי שגרה כך במלחמה צעדת בראש פקודך בקור רוח ולב ענק של אהבה לפקודך עמך וארצך. נלחמת למען עולם טוב יותר ועשית חסד עם כל העם היושב בציון".
תא"ל יואל ליאור: "משפחת גולני כואבת ולא מעכלת את נפילתו של תומר. משפחת גולני מרכינה ראש על תומר וחייליו ביום הקרב של אתמול ועל אובדן של 70 חיילי החטיבה שנפלו מאז 7 באוקטובר. ו-1400 הנרצחים באותה שבת שחורה. נכנסת לתפקיד לפני חצי שנה כרוח סערה. אפשר לספר על חילופי הדעות הווטסאפים ולפעמים אי ההסכמות בינינו. מאז שתפסת את הפיקוד על הגדוד התגברו השיחות והתכתובות בינינו. אמרת לי: אני מאחל לי ולגדוד להיות חלק מהמורשת של הגיבורים של מלחמת יום כיפור. הפכת להיות ה-מגד בהא הידיעה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו