"אלוהים, הילדים כל כך קטנים, ולא הספקת לראות אותם גדלים": הובא למנוחות איתי פרי ז"ל, שנפל בדרום הרצועה

רס״מ במילואים איתי פרי, בן 36, לוחם בגדוד 8111 של חטיבה 5, נהרג אתמול (ראשון) בדרום רצועת עזה, כשמחבלים הפעילו מטענים בסמוך לפיר מנהרה. יחד איתו נהרגו בתקרית הקשה עוד ארבעה לוחמים במילואים. "בא לי להגיד לך שהיו לנו חיים מלאים ומושלמים והכל היה כל כך טוב - אבל זה היה כל כך כל כך קצר", ספדה לו אישתו הילה ליד קברו.

הבשורה על מותו ריסקה את כל מי שהכיר אותו - משפחה וחברים אשר מספרים על צעיר שהיה תמיד עם חיוך על פניו ועיניים זורחות, אבא למופת לשלושת ילדיו הקטנים: עידו, גיל ואורי, האחרונה רק בת שבעה חודשים.

איתי היה בעל מעריץ לאשתו הילה, איתה ידע שיתחתן מיד כשהכירו, ואח ובן נערץ על ידי הוריו ושלושת אחיו הצעירים.

"הגעגוע בעצם רק מתחיל"

אשתו של פרי ספדה לו בהלוויה: "אני אוהבת אותך כל כך שמילים לא יכולות לתאר. אני עצובה כל כך שהגוף שלי לא יכול להכיל את הצער. היית האושר שלי, איזנת אותי, הרגעת אותי. תמיד תמכת בי, האמנת בי ותמיד היית אופטימי וראית את הצד החיובי בדברים".

"אנשים כמוך פשוט אין. אין מי שלא אהב אותך, אין לב שלא כבשת עם החיוך הלבבי שלך והעיניים הזורחות. לב זהב וענק, ענק כל כך! כמה אהבת אותנו. את עידו, גיל אורי ואותי. אני יודעת שאהבת כי לא פספסת הזדמנות להראות לנו. בא לי להגיד לך, שאני אהיה חזקה ואני אתגבר ואשמור על הילדים, אבל האמת, כרגע אני לא יודעת איך אעשה זאת".

"בא לי להגיד לך שזכית לראות את שלושת שילדים המדהימים שלנו ותודה לך על המתנות שהשארת לי. אבל אלוהים, הם כל כך קטנים עוד לא הספקת לראות אותם גדלים. בא לי להגיד לך שהיו לנו חיים מלאים ומושלמים והכל היה כל כך טוב. אבל זה היה כל כך כל כך קצר. בא לי להגיד לך שניצלנו כל רגע, אבל לקחו לנו אותך בחודשיים האחרונים שלך. בא לי להגיד לך שאתה גיבור אבל לא רצית להיות גיבור. רק רצית את החיים שלך בחזרה".

"הייתה לנו תקופה יפה עד 7 באוקטובר, היינו שנינו בבית עם אוריקי שרק נולדה, סיימת לבנות את המטבח חוץ שכל כך השקעת בו. הערכנו כל רגע! ידענו שזה לא מובן מאליו, נהנת מכל שניה, לא וויתרת על יום אחד איתנו. אוריקי זכתה להכיר אותך מקרוב כל כך בזמן כל כך קצר. כאילו שידעת שהנורא מכל הולך לקרות. אבל כבר חודשיים שאנחנו מתגעגעים אליך כבר שבוע שלא דיברנו. והגעגוע בעצם רק מתחיל".

"לא הרשיתי לעצמי לפחד, באמת באמת שהייתי אופטימית, שאולי אתה באמת במקום לא מסוכן כמו שאמרת, לא הרשיתי לעצמי לחשוב שיש סיכוי שלא תחזור. הבטחנו לילדים! הבטחת שתהיה במסיבת חנוכה של כיתה ב של עידו. הוא עוד מחכה שתחזור ונחגוג לו יום הולדת ביחד!"

"פחדתי שהיה לנו טוב מדי"

"השבוע נפלה לי התמונה של החתונה לרגע חשבתי אולי, אבל מיד מחקתי את המחשבה. כתבתי לך כל השבוע כדי שתחזור תוכל להשלים את כל הרגעים שהיו. לרגע חשבתי שאולי לא תראה את ההודעות האלו, אבל לא האמנתי שבאמת יש מצב כזה. אבל מצד שני פחדתי שהיה לנו טוב מדי, שהיית טוב מידי ושזו לא קלישאה שזה קורה לטובים ביותר".

"סיפרתי לבנים הבוקר, עידו ממשיך לבקש שנחפש תרופה, היה לו קשה אבל בסוף הוא אמר שאתה בלב שלנו, ושבהמשך נוכל לשמוח כמו לפני שהלכת. הוא ילד חכם ורגיש איזשהו שילוב מיוחד. גיל מתוק חי בעולם משלו, רק מחכה שתחזור. הוא עוד לא מבין. ואוריקי..."

"איתיוש שלי! זה היה קצר מידי אבל זה היה טוב! אני יודעת שאהבת אותנו, אני יודעת שידעת והרגשת שאנחנו אוהבים אותך. אני עטופה באנשים שאוהבים אותך ואותי אבל אני לבד, כל כך לבד! זה הסוף הכי רע שיכול להיות. אני לא יודעת איך ממשיכים מכאן. אבל אני מרגישה שבסוף נמצא את הדרך. אני יודעת שאתה סומך עלי שאני מסוגלת".

"אז למרות שכרגע זה נראה לי בלתי אפשרי, אני מבטיחה לעשות הכל הכל הכל בשביל לשמור להגן ולאהוב את הילדים גם מהלב שלך".

גדל והתחנך ברעות ובמודיעין

איתי היה בנם הבכור של נתן ואהובה פרי. הוא גדל והתחנך ברעות ובמודיעין, בה גם הקים את ביתו עם הילה. בשירות המילואים שלו שירת כקשר בגדוד יהונתן 8111 ומפקדו סיפר כי איתי היה מזוהה בשני דברים: החיוך הקבוע על הפנים ופק"ל הקפה שנשא איתו לכל מקום.

"היה לו לב ענק, רגישות עצומה לכל מי שסביבו, שראה שליחות בשירות המילואים שלו." סיפר המפקד. חבריו מספרים על אדם צנוע, חדור מטרה ואמיץ.

איתי התייצב למילואים ביום שבת השביעי באוקטובר ובחודש האחרון לחם בעזה. באחת התמונות האחרונות שלו, הצטלם עם ציור שהכין לו בנו הגדול עידו, ובו כתב לו כמה הוא מתגעגע אליו וביקש ממנו לשמור על עצמו. משפחתו דיברה איתו בפעם האחרונה לפני שבוע.

אורן, חברו של איתי פרי, ספד לו: "חבר יקר תנוח על משכבך בשלום". ראש העיר מודיעין חיים ביבס, ספד לפרי: "התבשרנו בהודעה קשה הבוקר. איתי גדל, התחנך והקים משפחה כאן בעיר".

איתי, ששירת כקשר פלוגתי בגדוד, הותיר אחריו את אשתו הילה וילדים קטנים. בתמונתו שהופצה על ידי צה"ל מחזיק איתי תמונת לב שצייר בנו, לצד הכיתוב המצמרר: "אני אוהב אותך. אני מתגעגע. אבא מקווה שלא תיפצע".

איתי נקבר בצהריים בחלקה הצבאית בבית העלמין במודיעין.