על רקע העדויות הקשות על פגיעות מיניות ופיזיות בחטופים ובחטופות, התקיימה הערב (שבת) בכיכר החטופים בת"א העצרת השבועית הקוראת להחזרת החטופים שנותרו בשבי. העצרת היא יוזמה של מטה המשפחות להחזרת החטופים והנעדרים, ובה השמיעו קולן לראשונה גם משוחררות שדיברו בקבינט. כמו כן, אבות החטופים העבירו מסר אישי לחברי הקבינט.
בעצרת הוקרן סרטון של מרגלית מוזס בת ה-77, ששוחררה משבי חמאס אחרי 49 יום, ובו היא מספרת את עדותה מהשבי: "בשבת ה-7 באוקטובר הורידו אותי למנהרה. בלילה אני משתמשת במכשיר נשימה, ולקחתי אותו איתי כדי שאוכל לישון. האחר שהיה שם - התעצבן עליי ולקח ממני את המכשיר. זה היה רגע מאוד קשה כי אמרתי לו שזה החמצן שלי, ודיברתי איתו בערבית. והוא הבין בדיוק אבל זה לא היה לו איכפת. הוא לקח ולקח אחורה. רופא שראה אותי בהחלה הציע לי לשבת, להשעין את הראש על הקיר ושככה אוכל לנשום. יכולתי ככה לנשום אבל לא להירדם. 49 יום לא ישנתי. היו קשיים נפשיים ופיזיים, וכל יום שעובר זה נעשה יותר ויותר קשה. המצב של להיות חטופים במנהרות או איפה שלא נמצאים זה מצב בלתי נסבל, קשה מאוד ועם תנאים-לא תנאים. חייבים להחזיר את האנשים כמה שיותר מהר".
עדינה משה בת ה-72, ששוחררה משבי חמאס אחרי 49 יום, מספרת בסרטון שהוקרן: "השארתי בשבי את החברים הטובים שלי מקיבוץ ניר עוז שנשארו שם והם די הרבה. כולם מבבוגרים מאוד, עם מחלות רקע קשות וללא תרופות מתאימות. מצב המזון שם הלך והתדרדר, הגענו בסופו של דבר לאכילת אורז בלבד. בתחינה ובקשה מכל לבי אנא עשו הכל למען שחרורם - עד שהם לא יחזרו, ולבי שם, אני לא אוכל להשתקם. אנא דאגו לכך שקודם כל נשחרר את כולם, להחזיר אותם הביתה – ואחר כך תנקטו בפעולות צבאיות".
האחים מיה ואיתי רגב שחזרו מהשבי סיפרו גם הם על התקופה בשבי בסרטון שהוקרן בעצרת. מיה רגב בת ה-21, ששוחררה מהשבי לאחר 50 יום, מספרת: "נחטפתי עם אחי הקטן ועם אחד החברים הכי טובים שלי. כל יום שם הוא כמו גיהנום, פחד לא נורמלי, 0 שינה בלילה. הגעגועים שם הם מטורפים וחוסר הידיעה מפחיד".
איתי רגב בן ה-18, ששוחרר משבי חמאס אחרי 54 יום, מספר: "הימים שם עוברי כמו נצח וקשים מאוד. אם זה הרעב, הגעגוע למשפחה, המנטליות הקשה, התנאים קשים. יש לי חבר בשם עומר שאני מאוד מאוד מתגעגע אליו. עומר עדיין שם ואני יודע איזה פחד יש שם. צריך להחזיר את עומר ואת כל החטופים עכשיו – כמה שיותר מהר".
אופליה רוטמן בת ה-77, ששוחררה משבי חמאס אחרי 53 יום, מספרת: "גרתי בניר עוז, משם לקחו אותי בטרקטור – הייתי ברצפה של הטרקטור. בבית, הם עשו לי עם רובה פצע גדול ביד. פחדתי מאוד שבועיים ראשונים. חשבתי שאני משוגעת. בגלל שהייתי לבד, הייתי כמעט בלי אור, כמעט בלי אוכל. האוכל היה לי מאוד חשוב שיהיה לי ביד או במגירה. הזכיר לי את השואה. אכלתי חתיכות פיתה כדי שלמחרת יהיה לי אוכל. אני מבקשת, אני יודעת שעובדים הרבה על העניין הזה, אבל יש עוד אנשים שמחכים מאוד להיות בחוץ. אני מבקשת שתעשו בהרבה-הרבה כוח כדי שכולם יצאו מהר. הימים מאוד קשים - יום אחד זה כמו שבוע שלם שם. אני מבקשת שתעשו הכל".
כמו כן, הזמרת נרקיס הופיעה בתחילת העצרת להבעת תמיכה במשפחות החטופים, ובהמשך הופיע גם אברהם טל, ושר "התקווה" יחד עם המשפחות.