99:70 זו תוצאה שמרמה. מכבי ת"א לא הייתה גרועה כל כך מול ריאל מדריד אתמול (שלישי). להבדיל, למשל, מהמשחק מול מונאקו, שגם הוא הסתיים בתבוסה בהפרש אסטרונומי.
הבעיה היא שלהיות "לא גרועה" זה דבר שלא מספיק למועדון כמו מכבי מול קבוצה עם העומק והכישרון של ריאל מדריד. כדי להיות תחרותית מול הספרדים מכבי צריכה את כוכביה בכושר שיא, ושהם יגררו את הקבוצה כולה לרמה הכי גבוהה שלה. מספיק שאחד משחקני המפתח שלה לא בשיאו, והיא לא ברמה של הקבוצות הגדולות באמת באירופה.
4 צפייה בגלריה
קולסון
קולסון
לא כוחות. קולסון מול טבארס
(צילום: AP Photo/Darko Vojinovic)
חייבים להודות: מכבי ת"א רחוקה מאוד מרגעי השיא שהיו לה בשנה שעברה, וכך גם כוכביה ברמה האישית. ווייד בולדווין מחטיא ללא הפסקה ועוד לא חזר לכושר משחק לאחר הפציעה, וגם לא בטוח שהוא כבר ב-100 אחוז מבחינה גופנית; לורנזו בראון נעלם לאורך יותר מדי רגעים במשחק, וגם כשהוא יוזם, הוא לא קטלני כמו בתקופות הבאמת טובות שלו; בונזי קולסון לא מופעל מספיק, ומאחר שהוא לא מסוג השחקנים שדוחפים את עצמם למרכז הבמה, אלא צריך שהקליעות שלו יבואו כחלק משטף קבוצתי, גם הוא מתקשה.
כשהשלושה האלה לא ממש טובים, כל האחרים לא יכולים להועיל. תמיר בלאט, ג'וש ניבו וחסיאל ריברו דווקא בסדר גמור ביחס למה שמצפים מהם, אבל הם לא השחקנים שאמורים להוביל מול מועדונים בסדר הגודל של ריאל מדריד, אלא להשלים; ג'יימס ווב ואנטוניוס קליבלנד תורמים, אבל עדיין מחפשים את הנישה שלהם; רומן סורקין ורפי מנקו פשוט לא בכושר.
4 צפייה בגלריה
מכבי ת"א ריאל מדריד לורנזו בראון ונסן פוארייה
מכבי ת"א ריאל מדריד לורנזו בראון ונסן פוארייה
גם כשהוא יוזם, הוא לא קטלני. בראון
(צילום: EPA/ANDREJ CUKIC)
מול הצהובים ניצבה אתמול קבוצה שמחזיקה בסגל כל כך הרבה שחקנים מנוסים, מצוינים וחכמים, שהיא יכולה להרשות לעצמה שלא כולם יהיו בשיאם כדי לנצח, ובקלות. בפועל, היא די חיסלה את המשחק כבר ברבע הראשון. פקונדו קמפאצו עשה חגיגות מול כל מי שעמד מולו, הכניס כדור אחרי כדור לאדי טבארס שעמד די חופשי מתחת לסל, והרבע הראשון הסתיים ב-21:36 לספרדים. טבארס קלע ברבע הזה בלבד 15 נקודות, שתיים פחות משיא היורוליג שהיה לו העונה - עד הערב.
מאותו רגע כל מה שנותר למכבי זה לרדוף, והיא עשתה את זה באופן מעורר הערכה. באמת. היא שמרה טוב לאורך דקות ארוכות, ניבו נלחם בחירוף נפש מתחת לסלים, ושלוש דקות לסיום הרבע השלישי היא צימקה לשש הפרש, הודות ליכולת טובה של ווב. אלא שעד סוף הרבע ההפרש כבר צמח ל-18. מריו הזוניה ודז'נאן מוסא - אחד שחקן NBA לא רע בכלל בעבר, השני כישרון ענק - הפעילו מבערים, ניצלו את העייפות של הצהובים שירקו דם כדי לצמק את הפער, השיגו סלים קלים במתפרצות, והבהירו שהם רק נחו, ושלמכבי לא באמת היה סיכוי. הרבע האחרון היה כבר לפרוטוקול בלבד.

תסמונת הרבע הראשון חזרה

עכשיו, נכון שכדורסל זה לא מדע מדויק. קבוצה היא לא סך ערך שחקניה בכל יום נתון. יש כמובן את עניין המאץ'-אפים. לפעמים לקבוצה פחות נוצצת יש יתרונות שמנטרלים קבוצה שעדיפה על הנייר. אבל סטטיסטית, לאורך זמן, כשמדובר בליגה כמו היורוליג ולא במשחק ספציפי, קשה מאוד לנצח קבוצה שמעלה מהספסל שחקנים כמו מוסא, ונסן פוואריה, סרחיו רודריגס, סרחיו יוי ורודי פרננדס, שיכולים לעלות בחמישייה ברוב קבוצות המפעל.
4 צפייה בגלריה
מאמן מכבי ת"א עודד קטש
מאמן מכבי ת"א עודד קטש
למרות ההפסד, צריך לזכור את כל הנסיבות. קטש
(EPA/ANDREJ CUKIC)
מכבי עשתה זאת בעבר כמה פעמים, אבל היא לא יכולה לעשות זאת בכושרה הנוכחי. היא גם חזרה לסורה עם תסמונת הרבע הראשון הגרוע שבו היא נכנסת לפיגור עמוק. זה כבר קרה כמה פעמים השנה, היא הצליחה לא ליפול לבור הזה בשבוע שעבר מול ברצלונה (למרות שגם אז ההגנה לא תפקדה בפתיחה - אבל ההתקפה הייתה טובה), והנה זה קורה שוב מול ריאל. אולי זה הזמן לשנות חמישייה ולשלב בה שחקני הגנה יותר אגרסיביים.
למרות ההפסד המבאס, צריך לזכור את כל הנסיבות: השחקנים לא בבית, המגרש בבלגרד מדכא, ובעיקר, עונת יורוליג היא אירוע מתמשך וארוך, שבו קבוצות נכנסות לכושר ויוצאות מכושר כל כמה שבועות. כולם קיוו שבשלב זה למכבי יהיה מאזן יותר טוב מאשר 5:5, אבל זו הייתה הערכה שהתבססה על הנחות שלא כללו את המלחמה בעזה ואת הפציעה של בולדווין.
4 צפייה בגלריה
בולדווין
בולדווין
כרגע קשה איתו, אבל בטווח הארוך קשה הרבה יותר בלעדיו. בולדווין
(צילום: credit: Djordje Kostic and Dragan Tesic)
נכון, לא יזיקו לצהובים עוד שחקני חיזוק, אבל גם בסגל הזה הקבוצה יכולה לשחק הרבה יותר טוב. הבעיה היא שזה תלוי מאוד בבולדווין, ולא בטוח שמעבר להרבה דקות משחק יש משהו שיעזור להחזיר אותו לכושר. כנראה שבמועדון יצטרכו לחרוק שיניים, לצפות בו מחטיא ומקבל החלטות לא ממש טובות, ולהמתין בסבלנות עד שיחזור לעצמו. כרגע קשה איתו, אבל בטווח הארוך קשה הרבה יותר בלעדיו.