האלוף בריק: תוך כדי השידור של דבורין על הנגדת שהתריעה וראש אמן מתעלם,מדוברות צהל מתקשרים שזה לא הזמן וביקשו ממנו להפסיק  

תראו חברות כמו גוגל ומייקרוסופט הגיוון הוא כלי לצמיחה.

צריכים בכל קורס טיס לפחות 30% מהפריפריה ומהציונות הדתית.
כך ב8200

יש כאן שני מימדים לדעתי:

מלחמה בין הפקידים לנבחרי ציבור

המאבק בין האליטות הישנות לכוחות חדשים

כל זה תחת מטריית השליטה האוירית של פיקוד האליטות והפקידות - הבג"צ.

כתבתי על כך רבות והבאתי דוגמאות. דוגמאות מהזמן האחרון - כעותב בשם יוסי באום מדגים את מאבק הפקידות הביטחונית לבין נתניהו -

https://twitter.com/YOSSIBAUM/status/1728495028773773631

אני ממליץ שלא להיכנס לפרטים או לויכוחים או לעסוק בשיפוטיות לגבי הדברים של באום. די בציוני הדרך והעובדות הבסיסיות, כדי להדגים את התיזה. אין כל ספק שישנם והיו מאבקים תמידיים בין צמרת טכנוקרטית במערכת הביטחון, לבין נתניהו.

כנ"ל במשרדים אחרים - זוכרים את השר נאמן ז"ל במשרד המשפטים? זוככרים את חיים רמון? את השר פרידמן? הפקידות תפרה אותם. מי יותר ומי פחות.

השליטה של האליטות בבג"צ, איפשרה לבצר ולחזק את סירוס הדרג הנבחר - בעיקר באמצעות השליטה על המינויים הפוליטיים (או הכביכול מקצועיים), או ההדחות הפוליטיות. לדברי פרופ' דותן - ללא אח ורע בעולם המשפט המשווה. ההדחות הפוליטיות של מחנה הימין, וכפיית מינויים אומללים של המחנה הנכון (מיארה חסרת הכישורים למשל) מסמנות מי הוא בעל הבית.

ובעל הבית הוא מי שממנה (או מאשר המינויים) או מי שמדיח. לא הממשלה ולא ראש הממשלה. אנשים במערכות השלטון מזהים מיד למי צריך לתת דין וחשבון, ואת מי צריך לרצות - לא רק בקידום הקריירה בשיפוט, אלא במינוי דירקטורים בחברות ממשלתיות, בקידום הקריירה הצבאית, ואפילו בניהול בנקים.

לכן המחאה של קפלן היתה מוכנה להתאבד על הוועדה למינוי שופטים. לכן אהרן ברק היה מוכן להילחם נגד גביזון וצפי לבני, כדי לשמור על ההומוגנית והשליטה במינויים. לכן שופט עליון מתראיין, וטוען ששר המשפטים הוא "לעומתי" לפקידות במשרד המשפטים - לא הפקידות לעומתית, אלא השר הנבחר, שמפריע לפקידות לשלוט.

בנוסף למימד הזה, יש את המימד הסוציולוגי - חבר מביא חבר, רשתות משפחתיות ושליטה של מעמד. כך משמרים את העליונות הכלכלית, את הפריבלגיות בקרקע, במיסוי, ביבוא, בשוק ריכוזי...

חליווה הוא מקרה של קידום אדם בינוני במיוחד, שלא לומר - מטומטם למדי. הוא הקשיב למוסיקה של האליטה ושל הבג"צ. כמוהו מרבית הקצונה הגבוהה. ומה הרוח המנשבת?

התחממות גלובאלית, שאלות מגדר, הכלה ורב תרבותיות, העצמה פקידותית סטייל ווקסנר, וכד'. אלו השאלות שהעסיקו את מוחו הקטן ולא סוגיות של מודיעין או איומים, או הכרת האויב. הוא היה מנותק לחלוטין מהמציאות, בערך כפי שרבין היה בזמן אוסלו. בערך כמו שהלוי או בר לא הבינו בפיקוד ונתנו יד לסרבנות.

לכן גם אזהרות של מאות נגדים או נגדות, וגם אם היית מגיש לו לחליוה תוכניות מבצעיות של האויב, לא היה בכך לשנות. כי המילייה שלו, ושל הרמטכ"ל, ושל מפקד חיל האויר - הוא מיליה מנותק של אליטות קורסות, שפלירטטו עם סרבנוןת כחלק ממשחק כנגד נמתנהיו וכנגד הרפורמה המשפטית וכנגד הדמוקרטיה. הם הפקידות יודעת הכל, הם עולמות של ידע, ולכן אין כל צורך בדרג המדיני, ואין צורך ליידע אותו.

תראו את מצעד הבכירים הלשעברים בערוצי התעמולה - ידלין שתחזיותיו נהפכות אחא לאחת, יאיר גולן (חמאס פרטנר), עמוס גלעד, יורם כהן, ארגמן פרדו ועוד ועוד. חומר ירוד, אינטלקטואלית ואנושית. שמעת אחד שמעת את כולם. פס ייצור זהה. הם התוצאה של שיטת מינויים רקובה -של מינוי מקורבים בעלי אג'נדה זהה, במקום בעלי כישורים. כך גם בפרקליטות המדינה.

המחדל האמיתי של נתניהו היה בכך שלא נלחם לשינוי השיטה לרבות שינויי חקיקה על מנת להגביל את הבג"צ. התוצאה היא שיבוטי חוליוה, הרצי, תום בר, ידלין, יעלון, פרדו, ארגמן, גנץ, איזנקוט (חסיד המשפט הבינלאומי), גילון, זיו, ועוד...כל החברים הללו, הם הפכו למומחים במשפט חוקתי, מומחים בדמוקרטיה, ובכל שאלה אופנתית, פוליטית או אקלימית - הכל למעט מקצועיות בתחומם.

מעת לעת רואים אוטסיידרים דוגמאת בריק, או וינטר, או עמידרור, או גביזון, או פרידמן. הכלבים נובחים והשיירה עוברת.

כל עוד השיטה של המינויים, לרבות השליטה של בג"צ לא תשתנה - נמשיך לקבל צמרת פקידותית בינונית ומטה שמשבטת עצמה, מגנה על האינטרסים של הקבוצה שלה, מוכרת אטת האינטרסים הציבוריים הכלליים (מחאה אפקטיבית) ומונעת כל שינוי או גיוון. בקיצור - נמשיך להתדרדר.

אבל אתה בשלך.

הפורום כולל את הרמטכ״ל, האלופים, וקצינים בכירים נוספים.

בכל שנה נכנסים ויוצאים משם כמה וכמה אנשים.
בכל שנה מתכנס הפורום לצילום חגיגי עם ראשי המדינה, תמיד עם כמה וכמה פרצופים חדשים, אך מה שתמיד חסר שם זה כיפות.

כפי שציינת, ביחידות השדה אחוז עצום של דתיים, והוא הולך וגדל ככל שעולים בסולם הדרגות, עד כדי כך שבין דרג מ״פ לדרג אוגדונר, הדתיים מהווים כמעט מחצית, ורואים אחוז דומה כבר במגמת להב, שזה למעשה הקאדר העיקרי שמתוכו מגיעים בסופו של דבר לפורום מטכ״ל, ולצערנו אנחנו רואים גם אחוז עצום של דתיים בין הנופלים במערכה הנוכחית, ובמיוחד בבכירי הנופלים, כמו אל״מ שטיינברג מח״ט הנח״ל.

ב-2004 מונה אלעזר שטרן לראש אכ״א, וב-2021 מונה אלעזר טולדנו לאלוף פיקוד דרום.

אין לי מושג כמה קצינים נכנסו ב-17 השנים שביניהם לפורום מטכ״ל, אך לפי חישוב של כמה קצינים בשנה, אנחנו מגיעים לקרוב ל-100, שמתוכם היו 0 (אפס!) דתיים.

וזה כאמור כאשר בדרגים שמתחת לפורום מטכ״ל יש קרוב ל-50% דתיים!

כאילו ישבו ועם פינצטה שלפו את הקצינים ה״מתאימים״, כאלה שאוחזים בדעות ה״נכונות״, וחלילה לא חובשים כיפה.

וכאשר ראש ממשלה, שבסופו של דבר האחריות היא שלו, מנסה להתערב אפילו באופן קליל, כל המערכת מתקוממת עליו, התקשורת צולבת אותו, ואוי לו ואבוי לגורלו.

קח למשל את נתניהו, שמאז 1996 הוא ראש הממשלה יותר ממחצית הזמן:
במהלך זמן זה מונו 8 רמטכ״לים, ואפילו לא אחד מהם היה המועמד אותו רצה נתניהו!

איך אמר חיים ויצמן, הנשיא הראשון של מדינת ישראל, על הממחטה שלו?
״אל תזלזלו בממחטה הזאת, היא מאוד מיוחדת, זה המקום היחיד שאליו מרשים לי לדחוף את האף…״.

עד כדי כך שהמקסימום שנתניהו היה יכול לעשות הוא למנות קצינים דתיים ראויים שקידומם עוכב ע״י הרמטכ״ל ושר הבטחון, למזכירים צבאיים, וכך עשה עם עופר וינטר ואלעזר טולדנו ואחרים.

אז יש לנו צבא מעולה, מצויין, נפלא, שלצערנו השתלטה עליו חונטה פוליטית בעלת חשיבה שגויה וקונספציות מסוכנות, וכתוצאה מכך צה״ל מדשדש במלחמות נגד פלנגיסטים חסרי חיל אוויר וחיל ים ומערכות בינה מלאכותית ושריון, ושאפילו פיסת הארץ שיש להם לא מהווה אלפית ממה שהיה לאויבינו במלחמות הגדולות, וזה אותו צה״ל שבעבר הביס צבאות גדולות ממנו פי כמה כשהוא בנחיתות מספרית וכמותית וטריטוריאלית ושעד היום לומדים בבתי הספר לצבא את המהלכים של מלחמת השחרור וששת הימים ויום הכיפורים ומבצע יונתן וערצב 19 ומבצע מוקד ומבצע אופרה ושאר הפעולות של צה״ל שהדהימו את העולם.

למרבה הצער הימין לא יודע להרים קמפיינים.
ערוץ 14 לא ינהל קמפיין בנושא זה ורק ימשיך להתבכיין על ערוץ 12.
גלי ישראל לא ירימו קמפיין כזה.
הציבור הימני לא ירים קמפיין כזה.

מינויו לתפקיד התרחש לקראת תום 5 שנים של רפול כרמטכ״ל, תקופה נדירה שבה מונו קצינים לפי כישוריהם ולא לפי קשריהם, וצמרת צה״ל התמלאה באנשים מוכשרים בעלי חשיבה נכונה, ובעיקר - מגוונת.

אך אז הודח רפול מתפקידו במסגרת מסקנות ועדת כהן (Kahan, לא Cohen) (או ליתר דיוק - לא הוארך תפקידו).

מחליפו היה משה כהן (״משה וחצי״) שכמו רוב הרמטכ״לים היה קצין מצויין, אך צמרת צה״ל חזרה לסורה, ותוך זמן קצר התמלאה שוב בקצינים שחושבים אותו דבר.

התופעה קיבלה רוח גבית ממשרד הבטחון, לאחר שב-1984 נכנס יצחק רבין לתפקיד שר הבטחון.

ב-1986, במסגרת הרוטציה, שמעון פרס עבר מתפקיד ראש הממשלה לתפקיד שר החוץ, התפנה לקדם את הנושא החביב עליו (חזון המזרח התיכון החדש), אך דא עקא - אמ״ן התקשה לספק לו חומר שיקדם את החזון שלו, בגלל קצין אחד עקשן ולעומתי (כי זה היה תפקידו…), ראש מחלקת בקרה באמ״ן, עמידרור מיודענו, שהזהיר מפני ויתורים טריטוריאליים.

אז כדי להפטר ממנו מינו אותו לתפקיד קמ״ן פצ״ן, ובמקומו מינו ״יס-מן״.

זה סלל את הדרך לשמעון פרס לקדם את חזון שתי המדינות, הסכם לונדון, הוועידה הבינלאומית, ולשכנע את העולם שאוטוטו ישראל יוצאת מיו״ש ועזה.

וכפי שעמידרור הזהיר, גם הסייענים שלנו ביו״ש ועזה, וכן המוכתארים, אנשי אגודות הכפרים, עובדי המנהל האזרחי, ועוד אלפי פלסטינים תומכי ישראל שבזכותם היה שלטון נאור שלנו ביו״ש ועזה והשקט שרר שם, השתכנעו שאנחנו יוצאים משם, ש״מכרנו אותם״, הם כבר ניחשו את הגורל הצפוי להם למחאת עזיבתנו (מוות בעינויים, אונס בנותיהם, בזיזת רכושם, התעללות בבני משפחותיהם, ועוד) ועזבו בהמוניהם, חלקם אלינו כמעט בחוסר כל, חלקם לארבע קצות תבל, חלקם ערקו לארגוני הטרור והסגירו חברים ושיטות פעולה, ובבת אחת כל מערך המודיעין שלנו ביו״ש ועזה קרס.

כך הלכנו ונהיינו ״עוורים״ ו״חרשים״ למה שקורה ביו״ש ועזה, והתוצאה הבלתי נמנעת, כעבור מספר חודשים, היתה האינתיפאדה הראשונה, שיצרה מעבר חד ממצב של שליטה מוחלטת בשטח ואוכלוסיה צייתנית פחות או יותר שנהנתה בעצמה מפירות השלווה, למצב מלחמה ואף גהינום.

האינתיפאדה ואבדן השליטה בשטח הובילו לטעות האיומה ביותר שמדינת ישראל עשתה בתולדותיה - הסכמי אוסלו. וכאן המקום להזכיר שמעזה יצאנו ב-1994, במסגרת הסכמי אוסלו, בצעד שנקרא ״עזה ויריחו תחילה״, ובו יצאנו גם כמעט מכל שאר חלקי הרצועה, מלבד הישובים שלנו והדרכים המובילות אליהן, וגם ההתנתקות ב-2005 היתה ספיח של הסכמי אוסלו שבהם התחייבנו על פינוי כל הרצועה.
לא רק הטבח ב-7 באוקטובר היה נמנע אלמלא שרשרת הטעויות שתיארתי, אלא עוד המון פיגועים וטרור ודם וסבל, ועקב ריבוי הפעולות הבלתי הפיכות שנעשו במסגרת אוסלו, נשלם לצערי את המחיר גם עוד 200 שנה.

וכאמור, לאורך כל הזמן הזה לא היתה מחלקת מחקר מתפקדת באמ״ן.
כי המדינאים רצו להגשים את חלומותיהם, ולא רצו לאפשר לעובדות (שמחלקת הבקרה היתה אמורה להציג בפניהם) לבלבל אותם.

ומאז, אין גיוון בדעות, מחלקת בקרה לא ממלאת את תפקידה, וחזרנו למצב של ערב יום הכיפורים.

תראה את הסרטון הזה תבין עד כמה המציאות בעייתית:

ואני מגיב כך, שכן אני סבור שאם נרשה לעצמנו לכסת"ח, ולו פעם אחת נוספת, את המפלה שספגנו, דיננו נחרץ.

אז בהחלט אני מקווה להתסיס. ככל יכולתי.

העיקר שלא נחזור לשיגרה שהיתה לנו לפני הטבח, אלא שבעתיד הקרוב יחקרו כל שמועה, כל בדל ידיעה, לכל הכיוונים האפשריים ושהחקירה, והענישה, תכלול את כולם כולל כולם.

כל מי שזילזל, כל מי שמעל בתפקידו, כל מי שקידם מישהו רק כי הוא חושב כמוהו (או כי הוא מלחך פנכתו), כל מי שסבר, כל מי ששקל שיקולים זרים, כל מי שפסק לטובת האויב בשם המוסר הפרוגרסיבי וכל מי שערבב שיקולי שלום קוסמי בשיקולים צבאיים.

יש טעות שבהערכה, שהיא בהחלט לגיטימית (בגבולות מסויימים כמובן).
יש טעות עקב מוגבלותו (המקצועית, השכלית, האנושית וכו') של בעל התפקיד, שהיא באחריות זה שמינה אותו.
יש טעות שמקורה בחוסר מידע, בעודף מידע, בתפיסות מוטעות, באלף ואחד גורמים.

ויש גם טעות שמקורה בשיקולים זרים והכי חמור, טעות שאינה טעות, אלא נובעת ממעשה מכוון ומתוכנן, שפשוט השתבש.