אפשר להפסיד בצורה "מכוערת", כמו שקרה למכבי ת"א לפני שבועיים נגד מונאקו, ואפשר להפסיד בכבוד, כמו שקרה לה אתמול (שלישי) מול אולימפיאקוס. אמש ראינו שתי קבוצות שונות בתכלית של הצהובים. זאת של המחצית הראשונה, שהייתה גרועה מאוד הגנתית, וזו של המחצית השנייה, שנלחמה ושמרה מצוין.
הטיפול בפיקנרול במחצית הראשונה היה שערורייתי. יש כמה דרכים לפעול נגד המהלך הבסיסי הזה, כולל למנוע אותו לפני שהוא מתחיל בחילופים אגרסיביים או על ידי היצמדות לשחקן המתקיף. כשכבר יש חסימה, קבוצות הגנה ממש טובות יודעות לצופף בהרמוניה ולסגור את הדרך לצבע עם כמה אנשים. בקבוצות פחות טובות, דרישת המינימום היא שיגיע לפחות שחקן אחד מהצד החלש ויפריע לחודר לקלוע. במכבי ת"א לא היה אפילו את זה ברוב המהלכים.
2 צפייה בגלריה
לוק סיקמה תמיר בלאט אולימפיאקוס מכבי ת"א
לוק סיקמה תמיר בלאט אולימפיאקוס מכבי ת"א
הצהובים הרימו את הרמה במחצית השנייה. תמיר בלאט מול לוק סיקמה
(צילום: AP Photo/Darko Vojinovic)
המחצית השנייה, לעומת זאת, הייתה בית ספר להגנה. לאורך דקות ארוכות השחקנים הגיעו לעזרה בהגנה, ועשו זאת בדיוק בזמן, לא מוקדם מדי - מה שמפנה את קלעי השלוש. כך, הקבוצה החלה לחתוך בעקביות את פער 15 הנקודות מסוף המחצית הראשונה.
לדקות הסיום הקבוצה של קטש להגיע בצורה אידיאלית: המשחק היה שקול, והיא הייתה תחרותית בשני צידי המגרש. הכוכב שלה, לורנזו בראון, הגיע פעם אחר פעם למצבי קליעה נוחים, ופספס. כדורסל זה לא מדע מדויק. גם הקליעות הכי נכונות, על ידי האיש הכי נכון, לפעמים נכנסות ולפעמים לא. הפעם בראון החטיא. אבל זו הייתה תוכנית משחק נכונה שהביאה אותו לזריקות האלה, ועל כך מגיעות מחמאות.
תשבוחות מגיעות גם לרומן סורקין. הקבוצה הגיעה לעמדת ניצחון, בזכות יכולת נהדרת שלו במחצית השנייה. בין כל ההחטאות של בראון, הסנטר הישראלי צלף שלשה שצימקה את הפער לשתי נקודות בלבד. זה נראה כמו עולם הפוך. חבל שהשיגעון לא הסתיים בניצחון, אלא בהפסד כואב.
2 צפייה בגלריה
ג'יימס ווב
ג'יימס ווב
נתן למכבי ת"א סיבות להתעודד. ג'יימס ווב
(צילום: Djordje Kostic and Dragan Tesic)
ראוי להגיד שמכבי ת"א הפסידה לקבוצה טובה ומאומנת מאוד. נכון, אולימפיאקוס איבדה שחקני מפתח והיא עוד בשלבי גיבוש במידה מסוימת, אבל היא משחקת כדורסל חכם והיא עתירת שחקנים מנוסים. אתמול היא הייתה גם בלי ניקולה מילוטינוב, שחקן שלאלופה הישראלית באמת אין כלים לעצור, אבל הצהובים היו בלי ווייד בולדווין, והמחסור הזה בלט עוד יותר.
בסך הכל, למכבי ת"א יש הרבה סיבות להתעודד. סורקין, בלאט, ווב וריברו הובילו את רשימת הקלעים והגיעו כולם למאזן דו-ספרתי. זה חשוב כי יום גרוע כמו שהיה לבראון וקולסון זה דבר שקורה - כאמור, אנשים הם לא מכונות - אבל לא לעיתים קרובות. מצד שני, כשכל כך הרבה שחקני משנה נותנים תרומה, זה מצביע על התפתחות של סגל עמוק. ועל מנת להצליח בעונה ארוכה - זה דבר שהכרחי שיהיה לך.