הלאום שלי אינו ***

ב־7 באוקטובר משהו בכולנו מת. אלא שימים ספורים לאחר מכן נדמה שמשהו בנו גם התחיל לחיות שוב.

במלחמות, כשטובחים בנו, אנחנו נזכרים שכולנו אחים. פעם היה ברור לכולם - זוהי מדינת היהודים. על בסיס ההבנה הזאת ניתן לנו המנדט מהאו"ם, ועל בסיסו גם נכתבה מגילת העצמאות, שסביבה יש קונצנזוס בחברה הישראלית. באופן טבעי, כשהזמן עובר והזיכרון דוהה עלולים להתבלבל. עם השנים התחילו תהיות. היו כאלה ששאלו אם הם יותר "יהודים או דמוקרטים", היו ששאלו את עצמם אם הם יותר "יהודים או ישראלים" כאילו שהם מחויבים לבחור.

היהדות היא דת, אבל מעל לכל היא לאום. היא המורשת והמקורות, היא הזהות הבסיסית של כולנו. יהודים. תשאלו את שונאינו - באופן אירוני הם היחידים שלא מבדילים בינינו.

זה אולי פרט קטן בהיסטוריה, אבל בעיניי הוא משמעותי: ב־25 באפריל 2002 החליט שר הפנים דאז אלי ישי, יהודי חרדי מש"ס, שבמקום לציין בגאווה בתעודת הזהות שהלאום שלנו הוא "יהודי" נהפוך את הלאום שלנו לשורה של כוכביות חסרות זהות. בתעודות הזהות הביומטריות החדשות אפילו אין כוכביות, לקחו לנו את הלאום לחלוטין.

ולמה כבוד השר דאז גנב לנו את הלאום? כי כמה ימים לפני כן בג"ץ קבע שניתן לרשום כיהודי גם את מי שעבר גיור רפורמי. השר, שרצה להימנע מלהכיר במסמך רשמי כמו תעודת זהות במתגיירים רפורמים כבעלי לאום יהודי, החליט להשמיט לגמרי את סעיף הלאום. קומבינה ישראלית שבהרף עין ביטלה את הזהות של כולנו. ומה בעצם אמר כאן השר? שאם בג"ץ יקבע לנו מי יהודי אז אני שורף את המועדון ואף אחד לא יהיה יהודי. זה היה המסר, זה היה המעשה, ואנחנו נשארנו עם ההשלכות. מכאן החלה ההידרדרות: היו שביקשו לנצל את המצב ולהפוך את הלאום שלנו ל"ישראלי", אחרים הפגינו וטענו שהם בכלל דמוקרטים ולא יהודים. השתגענו. ואז הגיע "חוק הלאום", שפילג וקיטב אותנו עוד יותר - ולא שינה במאומה את המצב.

זה צריך להיות כתוב בתעודה הרשמית שמנפיקה מדינת ישראל לכל אחד מאזרחיה - ומכאן מי שרואה בזה דת יראה בזה דת, מי שרואה בזה שייכות או שותפות גורל ימצא את עצמו שם. דבר אחד יהיה ברור לעולם כולו - יש לנו לאום, יש לנו בסיס משותף. יש לנו עבר, הווה ועתיד

כעת, כשרבים מאיתנו הבינו שוב את זכות קיומם בארץ הזו ואת הזהות שלהם, הגיע הזמן להחזיר לתעודות הזהות את הלאום. זה צריך להיות כתוב בתעודה הרשמית שמנפיקה מדינת ישראל לכל אחד מאזרחיה - ומכאן מי שרואה בזה דת יראה בזה דת, מי שרואה בזה שייכות או שותפות גורל ימצא את עצמו שם. דבר אחד יהיה ברור לעולם כולו - יש לנו לאום, יש לנו בסיס משותף. יש לנו עבר, הווה ועתיד.

כולי תקווה שהדרישה הזאת תגיע מחלקים נרחבים בעם, שיהפכו לקול אחד שרוצה להכיר מחדש את השורשים ולמצוא שוב את המשותף בינינו.

רבים נרתעים מהיהדות, שנתפסת בעיניהם רק כדת. אבל היהדות במובן הלאומי מגדירה אותנו, מחברת אותנו למקורות ומחברת בינינו. אפשר לחשוב שמדובר באקט בעל משמעות סמלית בלבד, אך אני סבור שזה הבסיס לאחדותנו. יש בינינו זרמים, אך כולנו יהודים. אם חמאס הבינו זאת, למה שלא נבין את זה בעצמנו?