יחיא סינוואר כבר הבין: עזה שינתה את פניה, וישראל לא מתכוונת לעצור

הלחץ הגובר של צה"ל על חמאס, לצד הדאגה העולמית לכמיליון הפליטים, משדרים לסינוואר מסר חד: ישראל לא תעצור עד לתוצאה מובהקת • מהי? חיסול ארגונו והקמת שלטון חדש בעזה - גם אם זה יימשך חודשים ושנים • פרשנות

עזה היא אגוז קשה לפיצוח אך הפעם צה"ל לא בא לפעולה קצרה. צילום: דובר צה"ל

הצהרות הצמרת המדינית-ביטחונית כי לא תהיה הפסקת אש חשובות משלוש סיבות. הראשונה, כי הן מלמדות שישראל רצינית בכוונתה לעמוד ביעד האסטרטגי שהגדירה לעצמה, של מיטוט שלטון חמאס ושלילת יכולותיו הצבאיות. השנייה, כי הן מעבירות מסר חד וברור לעולם ולחמאס, שעשוי לשמש גם מנוף משמעותי במו"מ לשחרור החטופים. והשלישית, כי הכוחות הם לא יו־יו שאפשר לשחק בו.

גלנט: "המחבלים בשיפא שומעים את הדחפורים והחיילים - ורועדים מפחד"// לע"מ

ישראל יכולה להסכים להפוגות קצרות של כמה שעות בכל פעם, במטרה להפחית מעליה את הלחץ הבינלאומי בסוגיה ההומניטרית ולנסות להביא לשחרור חלק מהחטופים. אבל היא לא תוכל להסכים ליותר מזה בשלב הנוכחי.

הפוגות ארוכות מאלה ישמשו אך ורק את חמאס. הוא יוכל להצטייד במים, במזון ובדלק, שחסרים לו בוודאי אחרי חמישה שבועות של שהייה במנהרות. הוא יוכל לשנע כוחות לאזורים שנפגעו ולחזק את קווי ההגנה שלו מול צה"ל. הוא יוכל לשנות את מיקומם של מפקדים ושל חטופים, והוא יוכל גם להבריח נכסים מהרצועה לסיני.

המציאות חייבה תמרון

הדרישה להפסקת אש נובעת לא רק מהדאגה העולמית לכמיליון פליטים שברחו מצפון הרצועה לדרומה. יש בה גם אלמנט מובהק של לחץ בקרב חמאס. ספק אמנם אם מנהיגו, יחיא סינוואר, מצטער על מתקפת 7 באוקטובר, אבל סביר שהלחץ מעל האדמה חודר גם לעומק המנהרות.

גם אם סינוואר לא מבין את עוצמת הפגיעה בארגונו, בתשתיות שלו ובאנשיו, הוא בוודאי מבין (ורואה באמצעי התקשורת), שעזה שינתה את פניה, ושישראל לא מתכוונת לעצור.

בלב רצועת עזה: כוחות צה"ל השתלטו על מעוז חמאס, צילום: דובר צה"ל

סינוואר נערך למתקפה האווירית של ישראל. סביר שהוא נערך גם לתמרון הקרקעי, אבל ספק אם הוא העריך שישראל תפעל בכאלה עוצמות. ממילא לא בטוח שהוא מבין את תמונת הקרב האמיתית: רבים מהמוצבים שלו נפלו, תשתיות תקשורת נפגעו, וצה"ל שומר על עמימות בכל הקשור להיקף הכוחות ומיקומם.

זה מאפשר לישראל להעמיק את המהלך, עד כדי אפשרות להשתלטות מלאה על העיר עזה בתוך כמה יממות. אחר כך יידרש צה"ל לטהר את השטח, אבל להידרש לאפשרות של היערכות מחודשת. 

מנהיג חמאס בעזה, יחיא סינוואר, צילום: אי.יפ

את היעד הזה לא ניתן היה להשיג רק מהאוויר. במשך שנים התאהבה ישראל בשילוב של מודיעין ואש מהאוויר, כדי לחסוך את הצורך בתמרון. ההצלחות של מערך ההגנה האווירית ושל הגבולות המעובים שנבנו נטעו את האשליה שישראל מוגנת.

מתקפת 7 באוקטובר ניפצה את הנחות היסוד האלה וחייבה את צה"ל לחזור למקורות, שעיקרם: העברת המערכה אל שטח האויב במטרה להכריעו.

הספק הוסר: צה"ל חזק

בשבועות שקדמו לתמרון נשמעו לא מעט קולות שקראו להאריך את המתקפה האווירית. הם הודהדו מלשכת ראש הממשלה, שאיבד באותו שלב את האמון בצה"ל.

היו גם טענות שהצבא לא מוכן, ויתקשה להשיג את היעדים שהוגדרו לו. המציאות הוכיחה את ההפך: עזה היא אמנם אגוז קשה לפיצוח, אבל הכוחות הגיעו אליה כשהם מוכנים ומאומנים (ומצוידים) היטב למשימה.

שר הביטחון גלנט בשיחה עם לוחמי יהל״ם: ״מקדמים פתרונות מהפכניים להשמדת המנהרות בעזה״, צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון
הלוחמים בלחימה בשטח הרצועה, צילום: דובר צה"ל

גם היקף הכוחות והתמהיל שלהם מלמד שהפעם צה"ל לא בא לעשות פעולה קצרה ולחזור הביתה, אלא להשיג תוצאה מובהקת. מדובר בכמה אגרופים חזקים במיוחד של חי"ר, שריון והנדסה, שזוכים לסיוע קרב מחיל האוויר ולאש ארטילרית.

כל זה קרה אחרי מתקפה אינטנסיבית של חיל האוויר, שאמנם שינתה את פניה של עזה אבל סייעה לכוחות הקרקעיים בשני ממדים בולטים: היא הוציאה את רוב האוכלוסייה מהאזור והותירה אותו פנוי ברובו לעימות ישיר מול חמאס, והיא פגעה בחלק ניכר מהעמדות העל־קרקעיות של חמאס (ובכמה מהמקרים גם במנהרות).

ועדיין, מדובר בקרבות קשים, בשטח מורכב, מול אויב שנערך במשך 15 שנה למערכה הזאת. הוא תוקף את צה"ל בכל כלי נשק אפשרי שיש לו, ובעיקר בטילי נ"ט, בפצצות אר.פי.ג'י במטענים שונים שמוטלים מרחפנים, וכמובן - בצליפה ובחבלה.

מהלך סיזיפי וארוך

צה"ל ספג כבר 40 הרוגים ועוד עשרות פצועים במערכה הזאת, ומנגד הרג מאות מחבלים ופגע בתשתיות נרחבות. זה מחיר דמים כואב, אבל בלתי נמנע מול האיום וההישג הנדרש, ובראיית האסון של שמחת תורה. לישראל לא היתה ברירה אלא להיכנס לעזה כדי לנצח.

בפעם הזאת לא מדובר בתמונת ניצחון, אלא במהלך סיזיפי וארוך שסיומו לא יהיה בחיסולו של יחיא סינוואר או בדגל ישראל על גג בית החולים שיפא, אלא כאשר בעזה יקום שלטון אחר. עד אז תידרש ישראל לפעול ברצועה, בהיקפים ובעוצמות משתנים. את המהלך הנרחב הנוכחי, שיימשך עוד כמה שבועות לכל הפחות, יחליפו פשיטות נרחבות וממוקדות שיבקשו למנוע מחמאס להשתקם.

הרצי הלוי יחד עם חיילים בשטחי הכינוס, צילום: דובר צה"ל

מדובר בפעילות דומה לזאת שבוצעה ביהודה ושומרון לאחר מבצע חומת מגן, וזכתה בז'רגון המקצועי לכינוי "כיסוח הדשא". אלא שבעזה לא מדובר בדשא: זה יער של ממש, שנדרש לכרות ולברא אותו מן היסוד. החלק הזה יארך חודשים ואולי שנים, אבל הוא הכרחי להבטחת שקט בנגב המערבי ולמניעת השתלטות מחודשת של חמאס על הרצועה.

במקביל, נדרשת ישראל לעסוק כבר עתה בשאלת היום שאחרי. הימנעות מכך עלולה להפוך את הרצועה לסומליה שתישלט בידי כנופיות שיילחמו זו בזו ובישראל.

אם ישראל רוצה לייצר בדרום מציאות אחרת, עליה לפעול ביחד עם הגורמים הבינלאומיים (ועם מדינות ערב) שנותנים לה כעת אשראי נרחב למלחמה ואף דוחקים בה לנצח. זוועות 7 באוקטובר יצרו קרקע פורייה למהלכים האלה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר