במלחמה הזאת ברגים יש רק גדולים

הלחימה בעזה שברה את שגרת החיים בישראל, אך היא מולידה אין ספור סיפורי גבורה, יוזמות מרגשות והרבה אנשים טובים שמתגלים בשעת חירום – ולאו דווקא בחזית הלחימה.

שוחחנו עם חמישה אנשים שבלעדיהם הלחימה לא הייתה יכולה להתממש. הם נשארים מאחורי הקלעים, מאפשרים למערכת לפעול ודואגים שללוחמים בחזית יהיו את כל הכלים הנחוצים כדי לנצח את המערכה על חיינו. הסלנג הצה"לי הכניס ללקסיקון המדיני את המושג הידוע "בורג קטן במערכת". היום אנו למדים שבמלחמה הזאת- כל הברגים גדולים, וכל אחד מהם הוא מעמודי התווך של הצבא.

רס"ב רות | סגנית ק. משאבי אנוש

"ההתנדבות של האנשים וההירתמות שלהם למשימות נחקקו בזיכרוני לעד"

רס"ב רות אוחזת בשני כובעים. היא גם סגנית קצי­ן משאבי אנוש וקצינת קישור מצד שני. כחלק מעבודתה בשוטף רס"ב אחראית לעדכן נתונים, לדאוג לגייס כוחות מילואים ולוודא שיעברו אימונים ויוכש­רו מעת לעת. בשבת השחורה רס"ב רות נפרדה מבני משפחה ונסעה במהירות לבסיס האם שלה "עבדנו כמו מכונה משומנת",היא מתארת "התהליך היה מהיר יותר מכל מקרה בעבר לאור העובדה שב­ שוטף העבודה הייתה מקצועית ומסודרת".

רס"ב רות למודת מלחמות ומבצעים משירותה הצבאי ועדיין אסון ה-7 לאוקטובר הפתיע אותה. "הפעם זה היה עוצמתי ברמה אחרת. ההתנדבות של האנשים וההירתמות למ­שימה בצורה הכי חדורת מטרה נחקקו בזיכרוני לעד" היא מספרת. "קבוצה של חיילים צעירים הגיעו ורצו להתגייס למרות שלא היו מסופחים ליחידה. הם לא היו מוכנים לעזוב עד שלא יגייסו אותם. היו גם חיילים שניצלו מהמסיבה והגיעו". רות מספרת על הקושי במלחמה בעקבות הכובע הנוסף שלה כאמא, על הפחד שמתווסף והעשייה לצידו, "יש אנשים סביבי ומתחתי, אני מבינה שאני צריכה להיות עמוד תווך עבורם ולהשרות להם ביטחון".

מה המשאלה שלך כרגע?

"שכל חיילי צבא ההגנה וכוחות הביטחון יחזרו לש­לום לביתם וכמובן החטופים שלנו ושעם ישראל לא יחווה אסונות כאלו - שנהיה בטוחים במדינה שלנו".

רנ"ג דודו | ראש מדור מזון של פיקוד דרום

"אני נותן ללוחמים אוכל מזין ובריא שמעלה את המורל"

 גם את רנ"ג דודו, המורגל במצבי חירום, השבת הארו­רה הצליחה להפתיע. אבל מאז, מדור המזון שהוא עומד בראשו, נותן מענה לכל הכוחות במרחב. כל הלוחמים מק­בלים מזון טרי יום יום. גדודים סדירים שהיו בלחימה ויצאו להתרעננות – פגשו עמדות מזון מפנקות, עם שייקים, קי­נוחים, פיצות והמבורגרים ועוד מארזים של דבר מתיקה שהוכנו בשיתוף המתנדבים". כך לדוגמה סיפר, "הגיעה להתנדב אצלנו קבוצה של 28 נשים חרדיות כדי לארוז אוכל לחיילים. זאת הייתה הפעם הראשונה שהן הגיעו לשטח צבאי", הרנ"ג מספר. דודו מוסיף לדבר גם על ההבדלים בין החיילים ועל תשובת המערך הלוגיסטי: "לכל אחד יש כשרות משלו. זה אירוע לא פשוט. אבל אנחנו כבר קנינו ורכשנו להם את המנות לפי הכשרויות שלהם. ואנחנו איתם. הם באים לתרום ואנחנו נותנים להם את המענה. התאמנו את התפריט גם לשהייה וגם לתמרון עם אוכל ושתייה שמתאימים לחיילים. אני משתדל לתת ללוחמים מזון שהוא גם מזין, גם בריא, וגם שמעלה להם את המורל. אם חייל באמצע היתקלות יכול להוציא חטיף חלבון שיזין אותו, אני חושב שאנחנו עושים את העבודה כמו שצריך ואני מאוד גאה בה. זאת זכות גדו­ לה להאכיל לוחמים, אני מקבל סרטונים של חיילים שמחים ואני מתמלא גאווה".

לצד תחושות הגאווה והשמחה, את הרגש הוא מניח בצד, "אם נתעסק ברגש המשימה שלנו לא תהיה כמו שאנחנו רוצים שהיא תהיה".

"משאלה?"

"דבר ראשון שננצח. חד משמעית. אנחנו חזקים. זה עוד ניסיון בדרך, אבל אנחנו עוד נחזור לעוטף עזה, ובענק".

רס"ל סאמר | נהג מוביל של טנקים

 "גאה להיות עם כל עם ישראל. נמשיך לעבוד עד שננצח"

רס"ל סאמר משרת שש וחצי שנים כנהג מוביל של טנ­רקים, בכל מקום ובכל זמן. מדבריו עולה גאוות היחידה והמוטיבציה שמובילה אותו קדימה, "גאה להיות במלחמה יחד עם כל עם בישראל וכ­מובן עד שלא ננצח, נמשיך לעבוד עד סוף המלחמה" ביום שבת ה-7 באוקטובר סאמר לא המתין לקריאות מפקדיו. ברגע שהתעורר ושמע על האירוע, נסע לבסיס "אנחנו ננצח ולא נוותר, כי כולנו עם אחד", הוא אומר. אבל עם כל הדריכות, אהבת הארץ והמוטיבציה ששולחת אותו להילחם יחד עם שאר חיילי צה"ל, הוא מספר גם על התגובות הגזעניות כלפיו, בשל היותו ערבי "תמיד יש גם מישהו שמקלל. כמו שיש לאנשים שנאת חינם אלי, יש גם אהבת חינם. אני בוחר לא להתייחס לאנ­שים שטועים. אני יודע מה אני שווה ומה אני עושה בשביל המדינה הזאת".

"משאלת לב בעקבות המצב?"

"שיחזירו את כל החטופים מעזה, לנצח את המלחמה ולחזור לימים השפויים שלנו. ושלא ייכנס זבוב של ארגון טרור לתוך המדינה שלנו"

רס"ל אלכס | מפקד חוליה טכנית פלוגתית של טנקים

"בהתחלה פינינו פצועים ואז חברנו לכוחות שנזקקו לעזרה עם הכלים"

רס״ל אלכס, שהתמנה לתפקידו לפני שנתיים עם הקמת יחידות לוחמת השיריון, כבר בתחילת הדרך הבין, "אם לא אתה, הטנק לא יעבוד". מלחמת ה-7 באוקטובר הוכיחה את חשיבות תפקידו מעבר לכל דמיון. "עבדנו כמו מכונות, מחצי משפט הבנו הכול. בה­תחלה פינינו פצועים ומשם חברנו לכוחות שהיו צריכים עזרה טכנית עם הכלים", הוא מתאר. כחלק מהניסיון הצבאי שלו הוא הבין שתמיד צריך להיות מוכנים לכל הפתעה. לכן כשהמלח­מה פרצה, הוא ואנשיו מצאו את עצמם פועלים תחת מתקפה. כאשר אלכס נשאל על סיטואציה שבה יש יריות באוויר והחוליה מכשירים את הטנקים, הוא ענה ללא היסוס,"אם צריך אנחנו חותרים למגע. בדרך לשם בעיקר מנסים לקלוט תמונת מצב, ככל שמתקרבים לכוח האדרנלין התעצם והקושי הופך ליעילות". אם כי הדריכות והמוטיבציה של אלכס וחייליו מורגשת במילותיו, המחשבה על הבית לא נשארת מאחור, "אנחנו צרי­ כים את הבית, האהובים והקרובים עובדים יותר קשה מאתנו".

"החיילים הבינו את המשמעות?"

"החיילים מסתכלים קדימה. מרגישים בעבודה ובדיבור שכו­לם מגויסים למטרה. כל מחשבה אחרת לא נכנסת למוח, כולם בעבודה, שלוקחת מאה אחוז מהיכולת של המוח".

"איזו משאלה יש לך בעקבות במצב?"

"שנוכל להחזיר את השקט לדרום ולסיים את האירוע הזה אחת ולתמיד. אנחנו פה ומוכנים לכל פקודה".

 סמלת ליה | מדריכת שיריון

"פתאום את מבינה באיזה עם את נמצאת ומה החלק שלך במערכה"

סמלת ליה, מדריכת שיריון, לוקחת חלק רחב בה­כשרה המקצועית של החיילים הלוחמים. "בשגרה אנחנו המדריכות אחראיות בעיקר על הטירונים בסמ"פ (אימון מתקדם של שיריון) וגם בקורס מפקדים וקצינים של השיריון" ביום האסון קיבלו ליה ושאר המדריכות הודעה "תארזו תיקים, אנחנו עוד לא יודעים לאן, אבל תהיו מוכנות" היא מספרת. "היה המון פחד, לדעת על חברים שבחזית ועל חברים שבמסיבה. כבר תרגלנו את התפקיד שלנו בחירום, אבל סדר גודל כזה, מעולם לא חווינו".

עם הזמן, כאשר הת­מונה התבהרה מעט, סופחו המדריכות לשטחי כינוס, על מנת להכין את כל האמצעים שיעזרו לשיריונרים. כאשר נשאלה ליה על תפקידה בזמן המלחמה, היא פתחה את דבריה: "עכשיו בשגרת החירום". הטעות שנזרקה לאוויר סימלה בידיוק את רוח התקופה. כך שהשגרה החדשה של מדריכות השיריון היא שגרת החירום. "עשינו הכנה מקדימה בבסיס כדי להכין הכול למען השיריונרים שיצאו ללחימה. הפקנו לקחים מהלחימה שהייתה עד כה ומשם התחלנו בעבו­דה האמיתית של ריענונים והכשרות זריזות. בכל מקום שהיו צריכים אותנו, הגענו. איפה שאפשר היה להגדיל ראש בהתאם לזמן וליכולת, פעלנו" מספרת ליה.

 שאלתי אותה מאיפה היא שואבת את הכוחות.

"כשה­גענו לגדוד שתפס כוננות בעזה, הביאו את ברי סחרוף שישיר. ראיתי את האנשים שהיו בחזית וראו את כל התופת וגם את החיילים שרק סיימו אצלי את ההכשרה ועלו שבועיים לפני הלחימה לכפר עזה. יש קטע ללוחמים לסמן איקס על כל מחבל שהרגו. מצאתי חייל שהדרכתי מסמן איקסים, ופתאום ראיתי בעיניים את האחווה שיש לשיריונרים ולוחמים. הם יעשו הכול כדי להחזיר על מה שעשו לחברים שלהם ולשמור על ביטחון המדינה. פתאום את מבינה באיזה עם את נמצאת ומה החלק שלך במערכה" מספרת ליה בגאווה.

"איזה משאלה יש לך?"

"כמעט כל החברים שלי כרגע בפנים. המשאלה הכי גדולה שיחזרו שלמים וב­ריאים, שכל האזרחים והחיילים החטו­פים יחזרו בשלום. שהשקט ישוב. שנלמד מהאירוע הזה להיות עם מלוכד - ולא רק שנופל עלינו אסון"