התפכחות וחתירה לשלום

בשבת הגעתי לבית כנסת בצפון תל אביב לרגל קריאת שם לנכדה של אחותי. מעמד מרגש, בעיקר בעיצומם של ימי מלחמה. עלמה, קראו לה הוריה. גם עולם, גם נשמה וגם שם השם.

על הפרוכת, באותיות זהב, נרקמו המילים - "למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך".

הרב ערן יונגר נשא דרשה יפהפייה שעניינה פרשת השבוע, "לך לך", שבה מבטיח אלוהים לאברהם את הארץ. צפונה ונגבה וקדמה וימה. "קום התהלך בארץ לאורכה ולרוחבה כי לך אתננה". הרב הדגיש את מחויבות העם לשלום. משאת הנפש וזה הציווי האלוהי.

במשך שנים, מימין ומשמאל, ביקשו שלום. לא תמיד היד המושטת פגשה יד אחות. זה קרה עם מצרים ועם ירדן. שלום קר, אבל שלום. גם בהסכמי אברהם השלום ניצח את האיבה.

במשך שנים דגל השמאל הישראלי בשאיפה לחיות בשלום לצד מדינה פלשתינית שוחרת שלום. שתי מדינות לשני עמים היתה הקריאה. רצון ושאיפה להגיע למצב שבו ישראל תחיה בשלום בשכונה הבעייתית שלנו. הקריאה לשלום לא באה מתוך תבוסתנות אלא מתוך הכרה, הבנה והסתכלות על מקומות אחרים בעולם, שלאורך זמן לא ניתן לשלוט בעם אחר, במאוויים של מיליונים.

היה זה עמוס קינן, שאת דרכו המדינית החל הכי בימין ובהמשך עבר להכי שמאל, שאמר כי יהודה ושומרון הם מולדתנו ההיסטורית, אבל רק את מה ששלך אתה יכול לתת לאחר, על מנת להגיע אל המנוחה והנחלה. 

צריך יהיה לעבור פרק זמן לא מבוטל, אולי דור שלם, של שקט מוחלט ומעקב אחר מה שקורה ביהודה, בשומרון ובחבל עזה

מנגד, בימין האידיאולוגי סברו שניתן להתנחל, לשלוט בעם אחר ולחיות את ההבטחה האלוקית כלשונה. מזרחה וימה, צפונה ונגבה. חיכוך שגבה קורבנות לאורך השנים, אבל גם הביא לכך שרוב השמאל הציוני הגיע למסקנה שגושי ההתיישבות חייבים להישאר בריבונות הישראלית. ההתנתקות מעזה, שנעשתה על ידי הימין, טמנה בחובה הבטחה שהתרסקה לחלוטין ב־7 באוקטובר 2023.

יחד איתה, עם כל הצער והאכזבה, התרסקה המחשבה שניתן להגיע לפתרון שתי המדינות בטווח הנראה לעין. צריך יהיה לעבור פרק זמן לא מבוטל, אולי דור שלם, של שקט מוחלט ומעקב אחר מה שקורה ביהודה, בשומרון ובחבל עזה. לבחון את מערכת החינוך. לפעול לכך שהעולם כולו יהיה עם 70 עיניים על הרש"פ והתנהלותה, בעיקר אם היא תחזור לשלוט בעזה לאחר מיגור חמאס.

שיהיה ברור שמדינת ישראל אינה אפיזודה חולפת. אנחנו פה כדי להישאר, לגדול ולשגשג, לבנות מחדש את החברה הישראלית ואת היחסים בין חלקיה השונים, ולהחליף את ההנהגה כי מה שהיה לא יכול להימשך. הכאפה לפנים הבהירה לכולם שאם לא נהיה מאוחדים, פשוט לא נהיה.

בה' באייר הכריז דוד בן־גוריון על הקמת מדינת ישראל ולמחרת פרצה מלחמת העצמאות. עברו 75 שנה, וב־7 באוקטובר שב והתברר לנו שאנחנו עדיין בעיצומה של המלחמה על חיינו. וגם בזאת ננצח. ביחד. והשלום בוא יבוא.