ממ"ד באמצע הבית ומתחם מלחמה: כך מתכננים בית בגזרת העוטף

רון פלד, ממשרד האדריכלות אקו דיזיין, גר בלב העוטף, למרות שהוא מקפיד שלא לכנות כך את חבל הארץ היפה הזה, ומבקש לכנותו הנגב המערבי. רק כך לשיטתו נצליח להבין שמדובר בחלק בלתי נפרד מהמדינה, ולא באיזו חגורת הגנה.

פלד יחד עם זוגתו שריתה תכננו בתים רבים באזור שרק לפני כמה ימים היה תחת התקפת רשע אכזרית של חמאס. השניים מתכננים בתים עם חלונות רחבי ידיים, מודעים לסכנות ונותנים עליהן את הדעת, אך לא מוותרים על מפתחים רחבים שיכניסו את הנוף המרהיב מבחוץ אל חללי הפנים.

צליל סוויסה, מתכננת בתים בעיקר בשדרות, נתיבות ואשקלון וגם באופקים, ניר עם וכיסופים, ישובים שכולם תחת שגרת טילים, שמוגדרים כעת אזור לחימה פעיל.

פלד וסוויסה גרים בדרום, בלב אזור הלחימה. שניהם מדגישים את היחס התכנוני שהם מעניקים לבתים שנבנים באזור.

שם הם היו כשהכל התחיל

ב-7 באוקטובר, בזמן המתקפה המפלצתית שהה פלד עם ביתו בת ה- 18 ואשתו בישוב בערבה, בנו הגדול היה במקרה בקריות ובנו הצעיר בן ה-13 בילה סופ"ש אצל סבא וסבתא במושב מבטחים, שהפך באחת לגיהנום, כשחדרו אליו מחבלים בשבת.

סוויסה, בן זוגה ושתי בנותיהם היו ממש במקרה במושב בת הדר. אביה שגר סמוך לאשקלון היה אמור לחגוג חתן בראשית. כמובן שכל התכניות השתנו. כרגע היא ומשפחה בבית שמש. 

 36 שעות רצופות בממ"ד

פלד מסביר שהיה בעבר בכיתת הכוננות של הישוב וגם היום הוא מאוד פעיל ונמצא בקשר עם כל גורמי הביטחון וחברים רבים בקיבוץ בארי, נתיב העשרה ועוד. מיד כששמע על ההתקפה הבין שמושב מבטחים שם שהה בנו, הוא חלק מהיעדים ועוד בטרם התקבלה התראה, הוא ביקש מהסבאים ומבנו להיכנס לממ"ד, שם הם שהו במשך 36 שעות, עד החילוץ. כמה מאות מטרים מביתם התנהלו קרבות יריות בין כיתת הכוננות למחבלים שחדרו לישוב. החילוץ התבצע ברכבים ממוגנים, וכרגע כל המשפחה יחד בבית שבמכמורת אותו פינה עבורם חבר קרוב.

"עוצמת האסון כל כך גדולה שאתה בניתוק רגשי מהכל. רק ביום ראשון (8 באוקטובר, א"ס) ב-17:00 ראיתי את הילד שלי שיצא בשיירה חמושה אזרחית, לאזור באר שבע. כרגע אני על סוג של אוטומט, מתנהג כמו רובוט".

רבים מחבריו של פלד נרצחו, אחרים נחטפו והמשרד כרגע לא מתפקד, זאת משום שכל אחד מעובדיו מעורב באופן ישיר במתקפה שהיתה בשבת השחורה -  בן זוגה של האדריכלית הראשית של המשרד נהרג בקרב בכרם שלום, עובדת אחרת פונתה למכללת עמק יזרעאל, ושאר העובדים מעורבים במקרים טרגיים נוספים.

דרומיים בנשמה

לדרום הגיע פלד לפני 22 שנה, אחרי לידת בנו הבכור. הוא מתגורר עם משפחתו במושב שדה אברהם, בחבל שלום שישוביו נמצאים בטווח של 0-4 ק"מ מהגדר, אבא לשלושה.

את שריתה הוא הכיר ביפן, וביחד הם החלו את חייהם בתל אביב. אחרי לידת בנם הבכור הם ביקשו לצאת מהעיר ורצו להגשים את החזון של שניהם - ליישב את הנגב. שריתה נולדה וגדלה במושב מבטחים והקשר לדרום היה מאד טבעי. רק שנה וחצי אחרי המעבר החלו הטילים באופן משמעותי.

פלד הוא בעל תואר ראשון במזרחנות ומחשבים, שאחרי כמה שנים הבין שהוא לא במקום הנכון, שמאס בהייטק ורוצה לעשות את מה שהוא אוהב. את התואר השני בעיצוב אורבני הוא עשה בבצלאל, ולאחר מכן החליט יחד עם שריתה זוגתו, בוגרת בית הספר לעיצוב "אסכולה", להקים משרד לעיצוב פנים.

באותה התקופה, סצנת האדריכלות והעיצוב באזור הדרום הייתה מאוד בחיתוליה. פלד מספר שהיו 2-3 משרדי אדריכלות בחבל אשכול ומעיד שכיום העשייה רחבת היקף ועשירה והמודעות לעיצוב ותכנון נכון מאוד עלתה וניתן לראות זאת בסיור בישובים השונים.

סוויסה נולדה באשקלון, ולעולם לא עזבה את אזור הדרום, והבחירה להישאר ולפעול באזור אינה עמדה אצלה לעולם כשאלה. היא אשקלונית במקור. אבא שלה היה תושב ניסנית בגוש קטיף. היא עצמה גרה היום בשכונה חדשה בנתיבות, ממנה יוצא כביש שמוביל לכיסופים.

צליל סוויסה, בעלת משרד עיצוב ואדריכלות

פלד מסביר שיצר ההסתגלות מפותח מאוד אצל בני האדם. הוא נותן לדוגמה את הפיגועים בתל אביב – אף אחד לא עזב אחריהם את העיר ולכן גם להם כמשפחה לא עברה המחשבה של לעזוב את המקום בגלל טילים.

אחרי הטראומה של ה-7 באוקטובר התשובה לשאלה הזאת כבר קצת יותר מורכבת ופלד ומשפחתו לוקחים את הזמן בניסיון להבין איך ומתי.

גם סוויסה עוד לא יודעת מתי ואיך כולם חוזרים. היא מספרת שיש לה חברות שלא יחזרו וגם היא עצמה חוששת להשאיר את הילדים גם לזמן קצר, לבד.

אין סיבה להסתיר את הנוף

היחס התכנוני לבתים שנבנים בעוטף, שונה ודומה לבניה במקומות אחרים בארץ לשיטתו של פלד, ש-80% מהפרויקטים בתכנונו מתבצעים באזור הדרום - הוא שונה כי חייבים להתייחס למיגון, ודומה משום שהוא עצמו לא מוכן בשום אופן לוותר על מפתחים רחבים שמכניסים את הנוף המרהיב אל חללי הבית.

לתפיסתו, מדובר בחבל ארץ עשיר בנוף ואין שום סיבה להסתיר או לבנות קירות מבטון מזוין. על התכנון להתבצע מתוך פריזמה אדריכלית ולא מפריזמה של חדירת מחבלים - יש  לשמור על מפתחים רחבים ולוודא שהמיגון מתוכנן בחכמה.

פלד דואג לתכנן בפרויקטים שלו "מתחם מלחמה" - הוא מסביר שהיכן שניתן הוא מעבה את תקרת הממ"ד שיהיה מוגן יותר, אך מעבר לכך הוא מקפיד שהממ"ד יהיה חלק מחדר ההורים. כשיש התקפות טילים הילדים ישנים בממ"ד, צמוד להורים, וההורים במיטה שלהם. סמוך למיטת ההורים נשאר שטח פנוי ובשעת אזעקה להורים יש מספיק זמן להכנס לממ"ד ולסגור את הדלת. הוא מסביר שגם המקלחת קרובה, כי הכל מתנהל בתוך חדר המאסטר, וזה מאפשר להתקלח, להשתמש בשירותים ולבלות ביחד באזור בטוח, שהממ"ד הוא חלק ממנו.

סוויסה מספרת שכשהיא מתכננת שתי קומות בבית, בכל קומה יתוכנן ממ"ד - לפעמים בקומה אחת היא תתכנן ממ"ד תקני וממנו קירות יורדים בדיוק כמו קירות הממ"ד, מבחינת המפרט הטכני ועמידתם בהדף, כך שהגישה למרחב המוגן היא מכל קומה ואין צורך לרוץ במדרגות.

אלמנט נוסף הן המדרגות. סוויסה מסבירה שהיא מתכננת תמיד מספר אי זוגי של מדרגות, שמקל על מילוט קל יותר בעת הצורך.

את הממ"ד עצמו היא תעדיף לתכנן תמיד במרכז הבית באופן שמאפשר לו להיות קרוב ונגיש לכולם. כך בשעת הצורך כל אחד יכול להגיע מהחדר הפרטי או מהמרחב הציבורי במהירות לממ"ד. הממ"דים שהיא מתכננת הם כמה שיותר גדולים. מבחינתה השהות בהם חייבת להיות נעימה ומרווחת ובמציאות של טילים והתקפות אחרות, חייב להיות מתוכנן חלל רחב מספיק.

ממש בימים אלו, תכננה סוויסה בית פרטי עם חלון ויטרינה רחב ידיים שפונה לבריכת השחיה. היא ספרה בעת הראיון, שהלקוחה פנתה אליה, ממש עכשיו, ובקשה לבטל הכל ולבנות 100 אחוז ממ"ד.

משהו אופטימי לסיום

פלד מסכם ונותן נקודת אור לסיום ומספר על מיזם התנדבותי שהוא מוביל בחמש השנים האחרונות - "לא משאירים פצועים בשטח" במסגרתו משרד התכנון שלו ושל בת זוגו משפצים מבנים ישנים, באזור מבטחים, והופכים אותם מרכז להלומי קרב. הם הקימו עמותה לצורך כך בה מתנדבים רבים, ביניהם משרד לפיתוח נופי, בעלי מקצוע בתחום הטיפולי ועוד. לאחרונה קבלו מבנה של ספריה ישנה אליו גייסו תרומות והפכו אותו לחדרי טיפולים וסדנאות. בקרוב הוא מקווה יקבלו מבנים נוספים לטובת הפרויקט.

סוויסה בוחרת מסר אופטימי לעתיד, "נמשיך לבנות וליצור חיים ולעשות זאת על הצד הטוב ביותר שיכול להיות".