חייל צה"ל מפונה לטיפול בביה"ח, אתמול. צילום: רויטרס

כשהמציאות דופקת בדלת: אנחנו במלחמה על הבית

אחת לכמה זמן אנחנו מקבלים תזכורת לדבר הגדול שבשבילו אנחנו נאבקים על המקום הזה • אלה גם הרגעים שרוח קמה בתוכנו: איבות האתמול נמוגות, ויכוחי אמש משתתקים, לעיתים גם המוזות • ואז קם מרבצו יצר חזק, כוח רצון בלתי מנוצח • האחדות הזאת התגלתה - והיא עוד תתגלה בימים הקרובים

אנחנו ננצח. אנחנו ננצח ולא רק כי צה"ל חזק, ולא רק כי ישראל צודקת. אנחנו ננצח כי זו מלחמה על הבית. ובמלחמה על הבית, מתעורר בנו דבר מה שמזכיר לנו מי אנחנו, ולמה אנחנו פה, ועל מה אנחנו נאבקים. 

עוד יבוא זמן לבדק בית. להטלת אחריות. להסקת מסקנות. לא יהיה מנוס. אבל לפי שעה אנחנו במלחמה. מוחשית מאוד. קיומית מאוד. ישראלית מאוד. והעובדה שהיא ניטשת פשוטו כמשמעו על הבית, ברחובות הערים שלנו, בין בתי הקיבוצים והמושבים שלנו, ביניהם ובתוכם, היא זו שעושה אותה לישראלית כל כך. והרחובות והבתים האלה, משידורי הטלוויזיה, אין ישראליים מהם. הם-הם הבית.

נתניהו: "המלחמה תיקח זמן, אך ננקום על היום השחור הזה" // צילום: לע"מ

אחת לכמה זמן אנחנו מקבלים תזכורת לדבר הגדול שבשבילו אנחנו נאבקים על המקום הזה. זה קורה לנו פעמים רבות כשאנחנו מרגישים שהאיום הקיומי התפוגג, שהאויבים רוצים רק להציק, להכאיב, להכות - אבל שוב לא מקננת בהם אשליה שהבית ייפול על יושביו. המערכה שנפתחה בבוקר שבת שמחת תורה תשפ"ד, תיזכר כאחד מאותם רגעים שבהם המציאות התדפקה על סף דלתנו והזכירה לנו שאת הבית הם מבקשים.  

אלה גם הרגעים שרוח קמה בתוכנו. איבות האתמול נמוגות, ויכוחי אמש משתתקים. לעיתים גם המוזות. ואז קם מרבצו יצר חזק מאין כמותו, כוח רצון בלתי מנוצח. והוא גדול יותר אפילו מיצר הישרדות. גבורת הלוחמים, גבורת האזרחים; עם הקם להגן על ביתו, על כל המשתמע מהמילים "להגן" ו"בית".

לוחמי צה"ל, אתמול, צילום: אורן בן חקון

"התעלותם של לוחמינו לא בזכות הברזל באה אלא בזכות התודעה של שליחות עליונה", אמר הרמטכ"ל יצחק רבין ב"נאום הר הצופים" שנשא זמן קצר אחרי הניצחון במלחמת ששת הימים, "של הכרה בצדקת ענייננו, של אהבה עמוקה למולדת ושל הכרת התפקיד הקשה שהוטל עליהם - להבטיח קיום האומה במולדתה, לקיים, ואפילו יהיה זה במחיר חייהם, זכותו של עם ישראל לחיות את חייו במדינתו בשלום ובשלווה, כעם חופשי ועצמאי". ההכרה הזו שרירה וקיימת ובועטת. זו מהותה של האחדות, של "העם הזה המפולג כל השנה, כיצד הוא קם כשהוא מריח סכנה". 

האחדות הזו התגלתה אתמול והיא עוד תתגלה בימים הקרובים. ואולי מוטב שהיא תבוא לא רק מלמטה, אלא גם מלמעלה. שהאחדות בעם תפגוש גם אחדות בהנהגה. אחדות ללא תנאים. אחדות לשם אחדות. זה יהיה המענה האסטרטגי ההולם לסכנה. זה יהיה המענה המנהיגותי הראוי לאקלים החברתי. וזה יהיה גם המענה ההיסטורי, הישראלי, לאתגר הקיומי ששב ומרים את ראשו בכל דור.

ישראל במלחמה - עדכונים שוטפים >>>

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו