ממצא כזה - חלום של כל ארכיאולוג'': ארבע חרבות וראשי כידון בני כ-1900 שנה נמצאו בסליק במערה במדבר יהודה - ככל הנראה מימי מרד בר כוכבא  

*****
בחלקים המוקדמים של התנ"ך עדיין לא מופיעה המלה "יהודי", ובני שבט יהודה, או ממלכת יהודה בשלביה המוקדמים, נקראים באופן קולקטיבי במונחים אחרים, במיוחד "איש יהודה" (למשל, בספר שופטים ט"ו: ”וַיַּעֲלוּ פְלִשְׁתִּים, וַיַּחֲנוּ בִּיהוּדָה; וַיִּנָּטְשׁוּ בַּלֶּחִי. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ יְהוּדָה, לָמָה עֲלִיתֶם עָלֵינוּ; וַיֹּאמְרוּ, לֶאֱסוֹר אֶת-שִׁמְשׁוֹן עָלִינוּ” (ט"ו, ט-י)).

המונח "יהודי" מאוחר יותר, ותחילתו בדורותיה האחרונים של ממלכת יהודה. ניתן לעקוב אחרי תהליך הפיכתה של מילה זאת מציון אדם שמוצאו מממלכת יהודה או אזור יהודה (כלומר, "יהודאי") למילה המציינת אדם השייך לקבוצה דתית או אתנית מסוימת (כלומר, "יהודי" במשמעותו המודרנית).

העדות הקדומה ביותר לתהליך זה מופיעה במנסרת סנחריב, שהיא טקסט אשורי המתעד כמה ממסעותיו הצבאיים של סנחריב וכולל בין השאר את הגרסה האשורית למצור על ירושלים בימי חזקיהו. חזקיהו נזכר שם בשמו תוך שימוש בכינוי "חזקיהו היהודי" (במשמעות "היהודאי"). במקביל, בגרסה המקראית לאותו מצור מתואר נאום רבשקה אל הנצורים בשפה המקומית, המכונה שם "יהודית". כינוי "יהודית" לשפת ארץ יהודה מופיע גם בספר נחמיה: ”וּבְנֵיהֶם חֲצִי מְדַבֵּר אַשְׁדּוֹדִית וְאֵינָם מַכִּירִים לְדַבֵּר יְהוּדִית וְכִלְשׁוֹן עַם וָעָם” (י"ג, כד).

המילה יהודים מופיעה לראשונה בספר מלכים ב' פרק טז' פסוק ו': ”בָּעֵת הַהִיא, הֵשִׁיב רְצִין מֶלֶךְ-אֲרָם אֶת-אֵילַת לַאֲרָם, וַיְנַשֵּׁל אֶת-הַיְּהוּדִים, מֵאֵילוֹת; וארמים (וַאֲדֹמִים), בָּאוּ אֵילַת, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם, עַד הַיּוֹם הַזֶּה” (ט"ז, ו). בסיומו של ספר מלכים מוזכר כי ישמעאל בן נתניה הרג את גדליהו בן אחיקם ואת ”הַיְּהוּדִים, וְאֶת-הַכַּשְׂדִּים, אֲשֶׁר-הָיוּ אִתּוֹ, בַּמִּצְפָּה” (כ"ה, כה). המילה "יהודי" מופיעה בספר ירמיהו (ירמיה, ל"ד, ט') שם יהודי הוא (פחות או יותר) שם נרדף לעברי: ”לְ֠שַׁלַּח אִ֣ישׁ אֶת־עַבְדּ֞וֹ וְאִ֧ישׁ אֶת־שִׁפְחָת֛וֹ הָעִבְרִ֥י וְהָעִבְרִיָּ֖ה חָפְשִׁ֑ים לְבִלְתִּ֧י עֲבָד־בָּ֛ם בִּיהוּדִ֥י אָחִ֖יהוּ אִֽישׁ”. אזכורים של המילה "יהודים" מופיעים גם בסופו של ספר ירמיהו (ירמיה, נ"ב, כ"ח–ל') שם מוזכרים שלושת גלי ההגליה שבוצעו בידי הבבלים – תחילה ”זֶה הָעָם אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְרֶאצַּר בִּשְׁנַת-שֶׁבַע יְהוּדִים שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וְעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה”, בגל השני ”מירושלים נפש שמונה מאות שלושים ושניים”, ובגל השלישי ”יהודים נפש שבע מאות ארבעים וחמישה”. בסופו של דבר מופיע סיכום של "כל נפש" שהוגלו – "יהודים" ו"מירושלים" יחד – "ארבעת אלפים ושש מאות". בבירור, בהקשר זה פירושו של "יהודים" הוא "תושבי חלקי יהודה שמחוץ לירושלים".

המילה "יהודים" מופיעה מספר פעמים גם בספר נחמיה. לדוגמה: ”וַיָּבֹא חֲנָנִי אֶחָד מֵאַחַי הוּא וַאֲנָשִׁים מִיהוּדָה וָאֶשְׁאָלֵם עַל-הַיְּהוּדִים הַפְּלֵיטָה אֲשֶׁר-נִשְׁאֲרוּ מִן-הַשֶּׁבִי וְעַל-יְרוּשָׁלָםִ” (א', ב).

גם בספר זכריה מוזכרת המילה "יהודי" בפסוק ”בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכֹּל לְשֹׁנוֹת הַגּוֹיִם וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֵאמֹר נֵלְכָה עִמָּכֶם כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹהִים עִמָּכֶם"” (זכריה ח', כג).

ולבסוף, מגילת אסתר היא המקום המפורסם בתנ"ך שבו המילים "יהודי" ו"יהודים" מופיעות מספר רב של פעמים. ישנו ויכוח ממושך מתי נכתב ספר אסתר ועד כמה היסטוריים המאורעות המוזכרים בו – אך אין ספק כי בזמן שנכתב, המלה "יהודים" כבר קיבלה משמעות הדומה לזאת הקיימת עד היום, כלומר קבוצה אתנית-דתית המפוזרת בארצות רבות ומאורגנת בקהילות אוטונומיות. אולם רש"י מפרש שם: "איש יהודי. על שגלה עם גלות יהודה. כל אותן שגלו עם מלכי יהודה היו קרויים יהודים בין הגוים ואפילו משבט אחר הם. איש ימיני. מבנימין היה. כך פשוטו, ורבותינו דרשו מה שדרשו."

מן הסתם לא עניין אותם לפני 2000 שנה האם ניתן להשתמש בשבת בשבת והאם שטריימל צריך להיות שחור

קח שיעור חשוב. ( אמנם קפיצה במושגים, אבל התחלה )