היועמ''שית אישרה ללוין ייצוג עצמאי בבג''ץ הוועדה לבחירת שופטים  

המצע של גדעון סער כולל בתוכו שינויים במערכת המשפט אשר דומים לשינויים של יריב לוין
https://www.newhope.org.il/platform/%d7%aa%d7%9b%d7%a0%d7%99%d7%aa-%d7%a1%d7%a2%d7%a8-%d7%9c%d7%aa%d7%99%d7%a7%d7%95%d7%9f-%d7%9e%d7%a2%d7%a8%d7%9b%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%a9%d7%a4%d7%98/

https://www.newhope.org.il/laws/

https://www.newhope.org.il/laws/

תקווה לתיקון מערכת המשפט.
לתקן - לא להרוס.

מערכת משפט חזקה ועצמאית היא תנאי יסוד לקיומה של דמוקרטיה. יחד עם זאת, אי אפשר להתעלם מהעובדה שהדמוקרטיה הישראלית נמצאת כבר עשורים רבים במשבר, הנובע מהיעדר הפרדה אמיתית של הרשויות, היעדר פיקוח וחוסר שקיפות. מצב זה מוביל לירידה תלולה באמון הציבור במערכת המשפט ומהווה קרקע פוריה לחיכוכים ולקיפאון ביצועי, חקיקתי ומשפטי.

שנים רבות נמנעה המערכת הפוליטית מפתרון הבעיות במערכת המשפט ולתוך הוואקום שנוצר נכנסו כוחות שעיוותו את מערך האיזונים הדרוש לדמוקרטיה בריאה, יציבה ומתפקדת.

‘תקווה חדשה’ מבקשת לחזק את הדמוקרטיה הישראלית באמצעות הגדרה מחדש של יחסי הכוחות בין הרשויות ויצירת איזונים ובלמים במערכת אכיפת החוק. כך נבטיח חופש חקיקתי ויכולת משילות של הממשלה לצד הבטחת עצמאותו וחוסנו של בית המשפט.

1. פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה
מודל היועץ המשפטי לממשלה בישראל הוא יחיד מסוגו בעולם ומגלם בתוכו ניגוד עניינים אינהרנטי: מחד גיסא, הוא מסייע לשרי הממשלה ומנפיק להם חוות דעת באופן שוטף כיצד עליהם לנהוג. מאידך גיסא, הוא עומד בראש התביעה הכללית, כך שהוא המחליט בסוגיות של חקירה והעמדה לדין של הדרג הפוליטי.

אנו נפצל את מוסד היועץ המשפטי לממשלה, וזאת באמצעות העברת סמכויות ראש התביעה הכללית לפרקליט המדינה.

2. שימוע פומבי למועמדים לשפיטה בבית המשפט העליון
לשופטי בית המשפט העליון ולתפיסותיהם יש השפעה אדירה בעיצוב אופייה של מדינת ישראל בשל העובדה שהם אמונים על פרשנות החוק.

אנו נאפשר לחברי הוועדה למינוי שופטים ולציבור ללמוד על תפיסות היסוד של המועמדים – על עמדותיהם בכל הנוגע לסוגי השאלות העקרוניות שבית המשפט אמור לעסוק בהן, פרשנותם לחוקי היסוד הקיימים, הפרדת רשויות וכן עמדתם בנוגע לצורך שבאיזון הראוי בין ערכים. נבצע זאת באמצעות שימוע פומבי שיתקיים בפני הוועדה לבחירת שופטים אשר יהיה שקוף לציבור.

3. דה־פליליזציה של המשפט הישראלי
הדין הפלילי בישראל מכיל עבירות רבות אשר באופיין הינן עבירות טכניות ומנהליות. מצב זה הופך אוטומטית אלפי אזרחים אשר עברו על חוקים טכניים או מנהליים באופיים, לעבריינים פליליים.

המשפט הפלילי, אשר מגביל את חירויות הפרט בצורה קשה, נועד לטיפול בסטייה משמעותית מהחוק. בנוסף, הוא טומן בחובו עלויות רבות מבחינת משאבי המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט, וגורם להתארכות ממושכת של ההליכים המשפטיים בישראל.

תקווה חדשה תיזום הליך דה-פליליזציה, שבמסגרתו עבירות מסוימות המופיעות תחת הדין הפלילי (רישוי עסקים, סוגים מסוימים של עבירות תכנון ובניה, נושאים כלכליים שונים, עבירות טכניות של היעדר דיווח וכיוצא בזה) ימצאו את דרכן למסלול של אכיפה מנהלית ולא למסלול הפלילי. כך נמנע הפללת יתר של אזרחים נורמטיביים, נחסוך במשאבים ונקל את העומס בבתי המשפט.

4. רפורמה לחיזוק זכויות עצורים, חשודים ונאשמים בחקירה ובמשפט
קשה להפריז בעוצמת הכוח הקיימת בידי רשויות אכיפת החוק כלפי הפרט במדינה.

הסמכות להפעלת הכוח השלטוני חיונית לעשיית צדק, אך עם זאת, הפעלת הכוח חייבת להיות תחת מטריה חוקית מקיפה המגדירה ומחזקת את זכויותיהם של חשודים, עצורים או נאשמים.

בשנים האחרונות אנו עדים לשחיקה הולכת וגוברת של חזקת החפות. לעיתים קרובות ישנה הפרה של זכויות עצורים, חשודים ונאשמים. לא פעם נראה כי רשויות אכיפת החוק מספחות לעצמן סמכויות שלא ניתנו להן, כדי להגביר את הלחץ על חשודים. הפרות אלה מובילות במקרה הקל לפגיעה בשמם הטוב, ובמקרה הרע − להרשעות שווא.

אנו תחוקק חוק זכויות חשודים, עצורים ונאשמים, שיחזק את זכויותיהם ויסדיר, בין השאר, את הסוגיות הבאות: צילום חשודים, סמכויות תפיסה וחיטוט במכשירים סלולריים, תנאי מעצר של עצורים, כללים לניהול חקירה, איסור שימוש בראיות אשר נגבו שלא כדין ועוד.

5. חיזוק הפיקוח על פרקליטות המדינה והתביעה המשטרתית
כצעד משלים לרפורמה לחיזוק זכויות עצורים, חשודים ונאשמים, יש לחזק את מנגנוני הבקרה והפיקוח על פרקליטות המדינה והתביעה המשטרתית.

אנו נבצע תיקונים ב”חוק נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות” ונייצר מנגנוני ביקורת אפקטיביים, בעלי שיניים הנוגעים, בין השאר, ליכולת לבצע תיקונים מערכתיים בפרקליטות ובמערך התביעה המשטרתית.

6. הגבלת פרקי זמן של חקירות והחלטות תביעה בתיקים פליליים
ההמתנה של אדם לתום חקירה משטרתית, יכולה להביא לפגיעה בכבודו ובשמו הטוב של החשוד, בשגרת חייו, מעמדו החברתי ובמקור פרנסתו.

הנורמה הנדרשת היא שכל הליך פלילי צריך להסתיים תוך פרק זמן סביר, בהתאם לנסיבות המקרה ומורכבותו.

אנו נחוקק חוק שיגדיר משכי זמן שונים המותרים לחקירות, בהתאם לחומרת העבירה ומתוך הכרה במורכבות השונה של החקירה בעבירות מסוגים שונים.

תקווה חדשה כחול (1)
תכנית סער לתיקון מערכת המשפט
“המשפט הבלתי תלוי הוא למעשה המבצר האחרון של חרות האדם בימינו” (מנחם בגין, 1951). ואכן מערכת משפט עצמאית הינה תנאי יסוד להבטחתה של מדינה דמוקרטית. יחד עם זאת, בעשורים האחרונים ישנה מגמה הולכת וגוברת של שימוש יתר בכוחה של המערכת המשפטית, דבר אשר הוביל להפרת האיזון בין הרשויות בדמוקרטיה וירידה תלולה באמון הציבור במערכת המשפטית.

נדרשת איפוא תכנית מקיפה להחזרת האיזון בין המערכות, בדגש על הוספת איזונים ובלמים למערכת המשפטית, דבר אשר יחזק את הדמוקרטיה הישראלית, את שלטון החוק ואת אמון הציבור, שהינו נדבך יסוד במדינה דמוקרטית, במערכת המשפט ואכיפת החוק.

1. חוק-יסוד: החקיקה
חקיקת חוק יסוד: החקיקה, הכוללת “פסקת התגברות”

יש להסדיר באופן ברור את דרך קבלת החוקים ע”י הכנסת ואת סמכויות הרשות השופטת בכל הקשור לחקיקה. לא ייתכן שלאחר יותר מ-70 שנה אין הסדרה חוקתית של הליך חקיקת חוקים וחוקי יסוד.

ביקורת שיפוטית על חקיקה מקובלת בעולם הדמוקרטי, אולם הינה דבר חריג שבחריגים. לפיכך, יש לקבוע כי רק בית המשפט העליון, ובעילות שיוגדרו בלבד, יהיה רשאי לפסול חקיקה ראשית של הכנסת. במקביל, הכנסת תחוקק פסקת ההתגברות, לפיה המילה האחרונה בנושאי חקיקה תהיה של הרשות המחוקקת, והיא תוכל, ברוב שיוגדר בחוק, לגבור על פסיקת בג”ץ.

2. פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה
פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה והעברת סמכויות התביעה לפרקליט המדינה.

מודל היועץ המשפטי לממשלה בישראל הוא יחיד מסוגו בעולם. הוא מעניק לאדם שאינו נבחר ציבור כוח קיצוני. באמצעות הנחיותיו של היועמ”ש, כל המערכת הציבורית למעשה כפופה לו (משרדי ממשלה, רשויות מקומיות, רשויות סטטוטוריות, חברות ממשלתיות, תאגידים סטטוטוריים ועוד). עמדתו מחייבת את כלל הגופים המדינתיים בנוגע לפרשנות החוק, והוא מהווה מונופול בכל הקשור לייצוג עמדות המדינה בבתי המשפט.

ראו בעניין זה עמדתו של פרופ’ אמנון רובינשטיין: “פעם אמרתי שהיועץ המשפטי לממשלה דומה ללואי ה-14, מכיוון שאין שום מגבלה על סמכותו, והוא בעצמו קובע את גבולות סמכותו. אבל אז נזכרתי שללואי ה-14 היתה מועצת אצילים, שמדי פעם הוא היה מתייעץ איתם. ליועץ המשפטי אין אפילו את זה” (ראיון לעיתון גלובס, 12.11.09).

יתרה מזאת, תפקיד היועץ המשפטי לממשלה מגלם בתוכו ניגוד עניינים אינהרנטי: מצד אחד, הוא שותף מרכזי בעבודת הממשלה. הוא נותן לשרים חוות דעת באופן שוטף, כיצד עליהם לנהוג בפרשנות החוק, ולקדם ענייני משרדיהם ומדיניותם. מצד שני, הוא עומד בראש התביעה הכללית, ומכאן המחליט בסוגיות של חקירה והעמדה לדין של הדרג הפוליטי (ראש-ממשלה, שרים, חברי כנסת).

יש לפצל את מוסד היועץ המשפטי לממשלה וזאת באמצעות העברת סמכויות ראש התביעה הכללית לפרקליט המדינה והותרת סמכויות הייעוץ והייצוג בידי היועץ. צעד זה יחזק את עצמאותו של היועץ המשפטי ויחזק את הדמוקרטיה.

3. ביטול מונופול הייצוג של היועץ המשפטי לממשלה
כיום, במקרים שהיועץ המשפטי לממשלה אינו מסכים עם שרי הממשלה בנוגע לעמדה שתוצג בפני בית המשפט, השרים נותרים ללא ייצוג משפטי המשקף את עמדתם.

יש לבטל את מונופול הייצוג ולאפשר לשרי הממשלה, במקרים שבהם היועץ המשפטי לממשלה מסרב לייצג את עמדתם, לקבל ייצוג משפטי אחר, וזאת בנוסף על עמדת היועץ המשפטי לממשלה.

4. שימוע פומבי למועמדים לשפיטה בבית המשפט עליון
הסמכות השיפוטית של בית המשפט הולכת ומתעצמת בשנים האחרונות, ואיתה גם מידת השפעתם של שופטי בית המשפט העליון על עיצוב אופייה של מדינת ישראל.

התפתחות תפיסת הפרשנות הרחבה, שלעתים גוברת על הוראותיו הכתובות של החוק, הפכו את תפיסת עולמם של השופטים למרכיב חשוב שיש לקחת בחשבון בתהליך הבחירה, תהליך שראוי לבצע בשקיפות מקסימלית.

יש לאפשר לחברי הוועדה למינוי שופטים ולציבור, ללמוד על תפיסות היסוד של המועמדים, ועמדותיהם בכל הנוגע לסוגי השאלות העקרוניות שבית המשפט אמור לעסוק בהן, כגון: פרשנותם לחוקי היסוד הקיימים, השקפתם על הפרדת רשויות, עמדתם בנוגע לצורך שבאיזון הראוי בין ערכים ועוד.

5. צמצום עילת הסבירות
עילת הסבירות, אשר מעוגנת בפסיקות בית המשפט העליון בלבד, הפכה עם השנים ל”דלת אחורית” להחלת ביקורת שיפוטית על החלטות שנמצאות בליבת העשייה של נבחרי הציבור. לפי עילה זו, השופטים הם הקובעים אם פעולה או החלטה של נבחר הציבור היא סבירה או לא. בכך, שמים השופטים את שיקול הדעת וסל הערכים שלהם מעל זה של מי שהציבור בחר בהם.

יש להסדיר את עילות המשפט המינהלי בחקיקה, בדרך שתצמצם את עילת הסבירות ולהחריג את יישומה על החלטות נבחרי ציבור.

6. קידום תכנית לחיזוק זכויות עצורים, חשודים ונאשמים
קשה להפריז בעוצמת הכוח הקיימת בידי רשויות אכיפת החוק כלפי הפרט במדינה.

הסמכות להפעלת הכוח השלטוני חיונית לעשיית צדק, אך עם זאת, הפעלת הכוח חייבת להיות תחת מטריה חוקית מקיפה המגדירה ומחזקת את זכויותיהם של חשודים, עצורים או נאשמים.

בשנים האחרונות אנו עדים לשחיקה הולכת וגוברת של חזקת החפות. לעיתים קרובות ישנה הפרה של זכויות עצורים, חשודים ונאשמים, והם מוצאים עצמם חסרי אונים מול המערכות רבות העוצמה.

לא פעם נראה כי רשויות אכיפת החוק מספחות לעצמן סמכויות שלא ניתנו להן, כדי להגביר את הלחץ על חשודים ולהביא אותם להודאה במעשים שלא בהכרח ביצעו. הפרות אלה מובילות במקרה הקל לפגיעה בשמם הטוב, ובמקרה הרע אף להרשעות שווא.

יש לחוקק חוק זכויות חשודים, עצורים ונאשמים, שיחזק את זכויותיהם ויסדיר, בין השאר, את הסוגיות הבאות: צילום חשודים, סמכויות תפיסה וחיטוט במכשירים סלולריים, תנאי מעצר של עצורים, כללים לניהול חקירה, איסור שימוש בראיות אשר נגבו שלא כדין ועוד.

7. חיזוק הפיקוח על פרקליטות המדינה והתביעה המשטרתית
צעד הכרחי נוסף להגנת הפרט מפני אפשרות ניצול לרעה של כוח שלטוני, הינו פיקוח אפקטיבי על רשויות התביעה.

ניסיון כזה אכן בוצע לכאורה בעבר, עם חקיקתו ב- 2016 של חוק “נציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות”. למרבה הצער, בעקבות לחצים ושביתה מצד אנשי הפרקליטות, החוק עוקר מכוחו והוא נטול סמכויות פיקוח אפקטיביות.

יש לבצע תיקונים בחוק הקיים ולעגן את הנציבות כגוף עצמאי, בעל סמכויות חקירה, אשר המלצותיו יקבלו תוקף ברור. הסמכות שתוענק לנציבות תכלול את האפשרות גם לביקורת פרטנית של תלונות אזרחים, אשר פרטיהם יהיו תחת חיסיון, וגם לתלונות של פונים ציבוריים במקרים המעידים על כשל מערכתי.

8. דה-פליליזציה של המשפט הישראלי
שינוי הסיווג של עבירות בעלות אופי טכני/מנהלי והעברתן ממסלול פלילי למסלול של אכיפה מינהלית בלבד

הדין הפלילי בישראל מכיל עבירות רבות אשר באופיין הינן עבירות טכניות ומנהליות. מצב זה הופך אוטומאטית אלפי אזרחים אשר עברו על חוקים טכניים/מנהליים באופיים, לעבריינים פליליים.

המשפט הפלילי, אשר מגביל את חירויות הפרט בצורה קשה, נועד לטיפול בסטייה משמעותית מהחוק. בנוסף, הוא טומן בחובו עלויות רבות מבחינת משאבי המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט, וגורם להתארכות ממושכת של ההליכים המשפטיים בישראל.

לכן, יש לצמצם את השימוש בדין הפלילי במידת האפשר. במסגרת הליך דה-פליליזציה, יבוצע סינון לכלל העבירות המופיעות תחת הדין הפלילי. עבירות קלות או עבירות אשר ייחשבו בעלות אופי טכני-מנהלי (רישוי עסקים, סוגים מסוימים של עבירות תכנון ובניה, נושאים כלכליים שונים, עבירות טכניות של העדר דיווח וכיוצא בזה) ימצאו את דרכן למסלול של אכיפה מנהלית ולא למסלול הפלילי.