בכדורסל העולמי יש נבחרות טובות וכאלו שפחות. יש נבחרות מאכזבות וכאלו שפחות. אבל יש מעט מאוד נבחרות היסטוריות, כאלו שאפשר להגיד עליהן שהן מרגשות על אמת. נבחרת דרום סודאן היא, ללא ספק, אחת מהן.
הנבחרת מהמדינה הקטנה, הענייה והחבולה יכולה להתאחד סביב ההישג הלאומי, שהגיע גם בגלל ההפסד של נבחרת מצרים לניו זילנד 88:86. כך או כך, מדובר באחד הסיפורים הגדולים במונדובאסקט.
לפני שלוש שנים הנבחרת הזו עשתה היסטוריה כשהעפילה לאליפות אפריקה. בהמשך רשמה היסטוריה נוספת כשהעפילה לראשונה לאליפות העולם. ואתמול, כאמור, היא עשתה היסטוריה נוספת כשהשיגה לראשונה את הכרטיס למשחקים האולימפיים.
ההופעה של דרום סודאן על הבמה המרכזית היא באמת סיפור מדהים. מדינה שנוסדה רק לפני 12 שנה אחרי מלחמת אזרחים עקובה מדם, ששפיכות הדמים בה לא פסקה גם לאחר קבלת העצמאות. מדינה עם תנאי מחיה קשים מאוד.
נבחרת הכדורסל הוקמה בה רק לפני שש שנים, ומי שצריך להיכנס להיכל התהילה הוא לואל דנג, שאחראי לסיפור המרגש שהביא את מולדתו לשיא הנוכחי בתקופה קצרה כל כך. דנג, שנולד בסודאן וגדל בריטניה, היה שחקן NBA עם קריירה מפוארת של 15 שנה, שבהן היה פעמיים אולסטאר. הוא הקים את הנבחרת, גייס את השחקנים ואף אימן אותה בטורניר מוקדמות אליפות העולם. היום הוא נשיא ההתאחדות, ומי שהחליפו כמאמן הנבחרת הוא רויאל אייבי, עוזר המאמן של ברוקלין נטס.
ההופעה בטורניר הנוכחי היתה יותר ממכובדת. הנבחרת השיגה שלושה ניצחונות - אחד בשלב המוקדם ושניים במשחקי הדירוג, ואלמלא ההפסד במשחק הצמוד מול פורטו ריקו בהארכה היא היתה עולה ל־16 הגדולות.
בנבחרת, שחלק משמעותי משחקניה משחק ומתגורר באוסטרליה, יש שני שחקני NBA, וויין גבריאל מלוס אנג'לס לייקרס וקארליק ג'ונס משיקגו בולס, שגם מוביל את הסודאנים בנקודות עם ממוצע של 29 למשחק. גם מנג'וק מתיאנג, אקס הפועל אילת, היה חלק מהנבחרת, אך לא שיחק באליפות העולם.
את הייחודיות של הנבחרת אפשר ללמוד מסיפור חייו של פיטר ג'וק (29. 1.98 מ'). כשהיה בן 3 נהרג אביו של פיטר, ששימש גנרל בצבא השחרור העממי של דרום סודאן. גם סבו של פיטר, שהיה ראש הכפר שבו התגוררו, נהרג במהלך המלחמה. פיטר ומשפחתו ברחו לאוגנדה, אחר כך לקניה, ובשנת 2003 עברו עם פליטים נוספים לדה מוין, איווה.
פיטר, בשלב הזה בן 9 בלבד, לא ידע אנגלית ולא ראה כדורסל בחייו. כשנשאל פעם על התקופה הראשונה שלו בארה"ב אמר: "רציתי לחזור, היה לי קר מדי".
כשהיה בכיתה ד' חבריו של פיטר ביקשו ממנו לשחק איתם כדורסל, בעיקר בגלל גובהו. באותה התקופה אדם בשם מייק ניקסון רצה להקים קבוצת חובבים באזור, הוא ראה את פיטר משחק עם חבריו, ואף שפיטר כמעט לא נגע בכדור, ניקסון התרשם וביקש ממנו להצטרף לקבוצה. בשלב כלשהו, כשחגגו ניצחון באיזושהי מסעדה, נשאל פיטר באיזו מידת עשייה ירצה את הסטייק שלו והוא ענה בביישנות: "מבושל?".
עם הזמן, ובגלל נסיעותיה הרבות של אמו אמיליה, שנבחרה לחברת פרלמנט במולדתה, נעשה ניקסון, יזם נדלן במקצועו, לאפוטרופוס החוקי של פטריק ואחיו.
ג'וק למד בתיכון תאודור רוזוולט בדה מוין, ובשנתיים הראשונות שלו שם נבחר לאחד מ־100 השחקנים הטובים במחזור שלו בארה"ב כולה. משם המשיך לתיכון אחר בדה מוין, אך נפצע בצורה קשה וכמעט לא בא לידי ביטוי.
בשלב זה פיטר רצה לעזוב את עולם הכדורסל, אך הבין שבזכות המשחק הוא יכול להעלות למודעות את מלחמת האזרחים המתקיימת במולדתו. בהמשך הוא שיחק במכללת איווה, שבה קלע בכל ארבע עונותיו יותר מ־1,500 נקודות וקטף יותר מ־400 כדורים חוזרים.
את קריירת הבוגרים שלו החל בשאלון הצרפתית, המשיך למורסיה הספרדית, ובשנה שעברה שיחק בליגה השנייה בצרפת, את העונה הבאה יעביר שוב בשאלון.
משפחתו של פיטר היא מהמשפחות המוכרות ביותר בדרום סודאן. אמו, אמיליה בול, היא כאמור חברת פרלמנט בדרום סודאן, דודו הוא כוכב ה־NBA לשעבר מאנוט בול, וגם לואל דנג, נשיא הנבחרת, הוא בן דודה של אמיליה.
שחקן אחר של הנבחרת, נוני אומוט, אמר אחרי הניצחון שהבטיח את העלייה לאולימפיאדה: "זה לא ייאמן, זהו חלום שהתגשם. לא יכולנו לדמיין את כל מה שהתרחש בשנים האחרונות. עכשיו אנחנו נצעד בטקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים עם הדגל שלנו. אין לי מילים להודות לחברי לקבוצה, לאוהדים ולכל מי שתמך בנו. זהו אחד מסיפורי הספורט הכי גדולים שהיו זה הרבה שנים. בורכתי שאני חלק מזה.
"אנשים לא מבינים מאיפה הגענו. אין אולם אחד בדרום סודאן. את כל ההכנה ומשחקי העלייה לאליפות עשינו מחוץ למדינה. יש לנו את הכישרון, יש לנו את השחקנים ויש לנו את לואל דנג שצריך להריע לו. הוא חזה את כל זה עוד כשהיה שחקן ב־NBA. יש לנו עתיד גדול, יש הרבה כישרונות שיבואו".
על קארליק ג'ונס הוא אמר: "הוא שחקן גדול. אם הוא לא מקבל חוזה ארוך טווח אחרי הטורניר הזה, אני לא יודע מה להגיד. הוא שחקן פנומנלי, אבל אפילו יותר כבן אדם". והמשפט הזה, על האישיות של הכוכב הכי גדול בקבוצה, אולי מסכם את הנבחרת הזאת טוב יותר מהכל - נבחרת של בני אדם.
