מנכ"ל מועצת ריינה: "התחננתי לשר 'תעשו משהו'"

למרות שמכריו ממליצים לו שלא להתראיין ו"להוריד פרופיל" על רקע האיומים הרבים על חייהם של בכירים ברשויות המקומיות הערביות, מנכ"ל המועצה המקומית ריינה, אברהים חביב, הסכים לשוחח איתי.

הסיבה, לא פופולרית בימים אלו, היא תקווה שהדברים הקשים שיתאר כאן ייפלו על אוזניים קשובות, וזרועות השלטון, יחד עם המשטרה, יירתמו סופסוף למלחמה העיקשת הנדרשת במכת הרציחות והאלימות במגזר הערבי.

"ביום שבו נרצח מנכ"ל טירה, עבד אל רחמן קשוע, חבר שלי, ישר כינסנו ישיבה בזום של איגוד המנכ"לים. התחלנו לנסח הודעות ולחפש יח"צ כדי להחליט על צעדים אופרטיביים מול שרי הפנים והבט"פ.
בנוסף, גם מנכ״לי רשויות במסגרת רשת מעוז, התכנסו השבוע למחשבה משותפת על סדרת פעולות לאור המצב. אבל כשיצאתי מהבית אחר כך הרגשתי באמת אי נוחות.״

"ההורים שלי גרים לידי. אמא שלי, שכבר שמעה את החדשות, אמרה לי 'אל תלך לעבודה', ועליתי לאוטו בתחושה של חוסר אונים וכעס. עצרתי באמצע הדרך ושלחתי הודעה לשר הפנים משה ארבל: 'בחייאת, תעשו עם זה משהו. אני מתחנן'".

לחביב וארבל יש הכרות מוקדמת, לכן הוא היה הראשון שאליו פנה כשחש במצוקה. הטענה של חביב כלפי הממשלות לדורותיהן על רקע הפשיעה במגזר הערבי איננה שלא מנסים לטפל, אלא על כך שאין תוכנית מסודרת שתפתור את הבעיה מהשורש.

"אני בתחושה שאנחנו יותר מדי זמן בסיפור הזה ולממסד אין תוכנית. אי אפשר לספר לנו סיפורים כל הזמן. יש לנו בעיה של חיים ומוות. ופתאום אנחנו מרגישים את עניין הדחיפות. אבל האחריות היא של הממשלה, עלי זה גדול ולממשלה שלי אין תוכנית", אומר חביב בצער. "חשבתי שיואב סגלוביץ (מי שהיה האחראי בממשלה הקודמת על טיפול בפשיעה במגזר) יצליח, אבל היום אני מרגיש חשוף כי לאף אחד אין תוכנית. אין לי למי לפנות. בהלוויה של קשוע היה לי כל כך קשה, הייתי חסר אונים שבא לי לבכות. האימאם שספד בטקס אמר שאנחנו חייבים להקים קבוצות שמירה. אבל זה התפקיד של הממשלה לספק הגנה".

ל־159 מקרי הרצח מאז תחילת 2023 נלוות לאחרונה גם פגיעות מכוונות בבכירים ברשויות המקומיות או במועמדים בבחירות. חביב מתאר את הספירה שביצעו בהנהלת האיגוד: "מקלנסווה, שם ירו בחבר מועצה; דרך סאג'ור, שם ירו לפני שבועיים במנכ"ל המועצה כשחזר מחתונה עם אשתו; עבור בעילבון שבה שרפו שתי מכוניות למנכ"ל המועצה; בריינה, שם ירו על בניין המועצה כשאנחנו לא יודעים עד היום מי ירה ומי היה היעד. במצב כזה אין מוטיבציה לעבוד והייאוש ותחושת חוסר ביטחון גוברים. נחצו קווים אדומים ואנשים לא סומכים על המשטרה. מי הבא בתור? אם אני כמשרת ציבור לא מרגיש בטוח - איך הציבור ירגיש בטוח?".

האם יש חשש שהמגמה תחמיר לקראת הבחירות?

"כן, בשטח רואים שזה לא מטופל. אין משילות מצד גורמי החוק, ובתקופת בחירות הנושא הזה מזמן יותר ויכוחים ויותר סגירת חשבונות. פעם היו עושים תעמולה בכיכרות כשחילקו פליירים לעוברים ושבים. היום באינטרנט הכל אפשרי - מפברקים ומגיבים, אז הזירה הפוליטית יותר תוססת והמדיה החברתית מאפשרת את האלימות המילולית שמתסיסה את השטח. זה מדאיג".

בתחילת השבוע יזמו ברשויות הערביות הפגנה מול משרד האוצר. הנוכחות לא היתה גדולה, ותחושת השקיפות של המוחים אל מול הממשלה חלחלה שם עוד יותר. "ההיענות לא היתה גדולה וסמוטריץ' ואנשיו לא התרגשו. אף אחד לא ספר אותנו", אומר חביב. "עד עכשיו חשבנו שאנחנו סוג ב'. אנחנו לא - אנחנו אולי סוג ז'".

מה עומד מאחורי מגמת ההחמרה באירועי הירי? מה קורה במגזר שאנחנו לא רואים?

"פעם כשאנשים רצו לקחת הלוואה, האזרחים ידעו שיש כללים, שאפשר לקחת מהבנק וצריך הון עצמי או ביטחונות. היום בחברה הערבית יש חלופה, וככל שהממסד מטפל בביטחון האישי של התושבים - פחות מוסדות פיננסיים רוצים לעבוד עם התושבים. לוואקום הזה נכנס השוק השחור. בנוסף, החברה הערבית התייאשה מהגוף הזה שנקרא משטרת ישראל והלכו למוסד הסולחה. בעבר היה מדובר במוסד מפואר המקובל על כל החברה הערבית, והיום בחלק מהמקרים הוא מופקד בידי העולם התחתון" - הוא שופך אור על שתי מגמות שרבים בחברה היהודית לא מכירים.

"במקום ללכת לבנק הולכים לשוק השחור, והריביות מטורפות. מי שלא משלם - אין הוצאה לפועל, מוציאים אותו להורג. בביטחון האישי אם יש בעיות הולכים למוסד הסולחה - שבחלק מהמקרים הוא העולם התחתון. ואני שואל את עצמי: פה אני רוצה לגדל את הילדים שלי? כשלא פונים למשטרה אלא לעבריין השכונתי?".

בממשלה הזו וגם בקודמת שמו את האצבע על בעיית המכרזים שזולגים לארגוני פשיעה. שר האוצר עצר את התקציבים ומבטיח לטפל בבעיה. זה לא צעד בכיוון הנכון?

"לא, מסיבה אחת פשוטה: אם יש רשויות שבהן הנושא הזה קיים - שיבואו לאותה רשות, יעשו טיפול כירורגי ויוציאו את המכרזים לגורמי חוץ. רק שלא בטוח שאותם גורמים עברייניים לא יפגשו אותם שם - זה רק לחצות את הכביש. זה חוסר מודעות וחוסר ידע במה שקורה בשטח וגם תוצאה של הכללות. בסוף היה שם מישהו שלחש לשר, והשר רץ עם זה, ואנשים מתאהבים ברעיון. בין זה לבין המציאות - שמיים וארץ. היום אני בשטח עובד מול הממשלה ומסתכל על ירושלים על מגדל השן ואומר כמה לממשלה יש מה ללמוד מהשטח - יותר יצירתי, מאוד זריז בתגובה. גם בפתרון זה אני לא משוכנע ולו מהסיבה שמהלך כזה מערער עוד יותר את מעמד הרשויות כריבון בשטח וכסמל לדמוקרטיה".

חביב, שעבד עשר שנים במשרד ראש הממשלה כמנהל תחום פיתוח כלכלי־חברתי עבור החברה הערבית, מצביע על בעיית הפתרונות הבלתי מורכבים. "ב־2010 באו ראשי הרשויות לביבי בישיבה שהשתתפתי בה ועלה שם הרעיון להקים תחנות משטרה ביישובים הערביים. איזה צעקות קמו שם! לא הבנתי מה רע בשוטר, בתחנת משטרה. לא הבנתי כמה הפער גדול בתפיסות. עברו השנים ומעט מאוד ראשי רשויות נענו ליוזמה הזו. בין 2017 ל־2019 אמרו לי כמה ראשי רשויות 'אני רוצה רק ביטחון אישי לתושבים' וש'הדבר הכי טוב היה להקים תחנת משטרה'".

עכשיו חביב מצביע על פתרון השב"כ כעוד אחד מאותם פתרונות שמספקים מענה הצהרתי ולא הגנתי. "השב"כ יפתור את הבעיה? לא כך פותרים בעיה קיומית במדינה. הרי אם זה יגלוש מריינה לנוף הגליל כל העולם יקום על הרגליים. מדובר בשליפות מהמותן, ולא רק מצד הממשלה, וכל זה רק מוסיף לתסכול ולתחושת חוסר הביטחון שלנו".

חוסר אמון

מה עבד בממשלה הקודמת שהוביל לירידה במספרי ההרוגים ומה להבנתך לא נעשה בממשלה הזו?

"בממשלה הקודמת התחיל תהליך אמיתי. נתנו לסגלוביץ לתכלל את האירוע. הוא בא אלינו למועצה עם מחברת וישב ושמע, הרגשנו שמישהו רציני בא לטפל בעניין. היתה סדרה של מעצרים, פשיטות ומהלכים מול השוק השחור ולוחמה כלכלית מולם. אלה מהלכים שהורגשו כבר בשטח. כל זה הופסק עם הקמת הממשלה הנוכחית. יש תחושה שהממשלה הזו עסוקה בהישרדות שלה ובמאבקי כוח פנימיים, ועובדה היא שהשטח מגיב בהתאם והכל נמשך כרגיל".

בין היתר טוען חביב כי חוסר האמון בשר המכהן איתמר בן גביר תורם לחוסר ההצלחה במאבק בפשיעה. "מה שלא מבוסס על אמון ושותפות - לא הולך. בניית שותפות זה מקצוע, צריך להאמין ולדאוג לאינטרס של האחר. פותחים דף נקי ונותנים לאנשים שמבינים בזה לעבוד. לא ככה בהצהרות. יש בחברה הערבית חוסר אמון מוחלט כלפי הממסד בימים אלו".

ומה באשר לאחריות של המגזר?

"גם על ההנהגה הערבית מוטלת האחריות. מנהיגות אמיצה מסוגלת לעשות חשבון נפש ולקחת אחריות על הכישלון בהנחלה והטמעה של חינוך והערכים שהם בסיס לחוסנה החברתי והתרבותי של החברה. אנחנו גם צריכים שיהיה לנו את הצעד הבא. לכן אני מטיל חלק מהאשמה על ועדת המעקב ועל פורום ראשי הרשויות, ולא רק על הממשלה".