ארבעה בני 10 יצאו למסע יצירה עם מורן דובשני, אמנית רב־תחומית יוצרת תיאטרון חזותי ופרפורמנס. התוצאה היא "נגיד שהעולם היה ילד", מופע שבו הילדים מציגים על הבמה את חוויית החיים שלהם.
"לצד תיאטרון הקרון, ידענו שאנחנו רוצים לעשות הצגה לילדים שבה הם יהיו אלה שידברו על העולם ויציגו את עצמם", אומרת דובשני. "במשך שלושה חודשים נפגשתי עם כל אחד מהם, ובפגישות למדתי להכיר את עולם הדמיון שלהם, מה כל אחד אוהב, על מה הוא חולם, ממה הוא מפחד. בהמשך הרכבנו פאזל מסיפור לסיפור, כדי לתת צבע וצורה לרגשות שלנו, ולהפוך כל סיפור למשהו פנטסטי".
מה קורה במופע?
"זה מופע שבו הילדים מספרים סיפורים מחייהם, או סיפורים שהמציאו שמדברים על הרגשות שלהם. הם מביאים את עצמם דרך דימויים שונים. הכעס הופך להר געש וסערת רגשות היא סערה בים, הבדידות היא אוניות קטנות מפוזרות בים גדול".
במופע "נגיד שהעולם היה ילד" משתתפים אדם קיצ'לס, היולי בן־אבא גור, גילי עמית בר־ניר ונועם ברפמן. לדברי קיצ'לס, "אני מאוד נהנה לעבוד בקבוצה. אפשר להכיר חברים חדשים ולפגוש רעיונות ועולמות שונים. אני בטוח שהקהל יזדהה עם הסיפורים". לדברי היולי, שעלתה לארץ מניו יורק, "המופע הזה עזר לי להתגבר על הגעגוע לארץ שבאתי ממנה. הוא עשוי מסיפורים שבאו מהלב שלנו, אלה דברים שבאמת קרו לנו".
דובשני מספרת על המרחב הבטוח שנוצר בתוך הקבוצה, שאפשר לילדים להביא את עצמם. "זה גיל שבו הילדים עסוקים במקום החברתי שלהם, ולאט־לאט נוצר מקום בטוח. זו לא הכיתה, זה לא חוג וזו לא המשפחה, זה מעין מחנה שלנו, שבו הם יכולים לשתף את המקומות הפגיעים והרגישים שלהם. יצרנו מקום שבו הכל יכול להפוך לפנטזיה, שבו כל הרגשות הם לגיטימיים ויפים, ויכולים לקבל במה ותאורה ומוזיקה. זה נותן כוח וביטחון.
"אנחנו מאפשרים להם להציג את נקודת המבט שלהם על העולם, ונותנים להם לדבר לילדים בני גילם. זה לא מבוגר שעושה הצגה על משהו. הם אומרים 'חשוב לנו להגיד שלפעמים אנחנו לבד, בוכים, לפעמים אנחנו הר געש שמתפרץ שאי פשר לשלוט בו'".
"נגיד שהעולם היה ילד" יעלה היום (שני) ומחר במסגרת פסטיבל הקרון.