מירי רגב: ‏היום נדע אם 3 שופטים יוציאו לנבצרות את הדמוקרטיה בישראל  

1. בן גוריון התנגד נחרצות למתן סמכות לבית המשפט לפסול חוקים של הכנסת:

"איני מניח כי אפשר למסור לבית המשפט שיקבע אם חוקים של הכנסת כשרים או אינם כשרים", אמר, ולא הסתפק בכך:

"תארו לעצמכם שהעם רוצה משהו, ובאים שבעה אנשים המוכתרים בתואר של שופטים – וכל הכבוד לשופטים, לא כל כך לאיש אלא לעובדה שהוא מייצג את החוק, בייחוד לבית המשפט העליון – ויפסלו חוק אשר העם רוצה בו! אצלנו תהיה מהפכה, כי יאמרו: אנחנו נעשה מה שאנחנו רוצים. אני חושב שמתן סמכות כזאת לשופטים הוא דבר ריאקציוני. אצלנו לא יהיה לדבר כזה קיום!".

2. בן גוריון התנגד נחרצות לרעיון שבית המשפט רשאי לפסול חוק שקיבלה הכנסת בטענה שהוא נוגד "חוק קונסטיטוציוני" - או אפילו אם הוא נוגד חוקה של ממש:

"הכנסת, או אם יהיה לנו מחר פרלמנט אחר, יקבל חוק אשר נשען על רצון הרוב, ובית המשפט יפסול אותו מפני שלדעתו איננו מתאים לאיזה פסוק בחוקה?! רק העם קובע את החוקה. חוקה זה מה שהעם רוצה לאחר דיון ובירור חופשי ולאחר הצבעה. אך אין למסור זאת לידי שופטים... גם עכשיו יכולים לקרות מקרים – בכנסת אומנם עוד לא קרה כדבר הזה, אבל אומרים שקרה במקומות אחרים – שאנשים יאמרו: תקבלו חוקים, אני אצפצף, אני עושה מה שאני רוצה.. העם אצלנו לא יישא זאת!".

3. בן גוריון דגל בשלטון הרוב ובהתגברות של הכנסת ברוב רגיל על פסיקות של בית המשפט. הוא התנגד נחרצות לצורך ברוב מיוחד כדי לשנות חוקים:

"אי אפשר שמיעוט יוכל לעכב מתן חוק יען כי דרוש רוב מיוחס לגבי חוקים מיוחדים. אני חושב את הדבר הזה, אצלנו, למסוכן. מוטב שיעשו חוק רע, מאשר מיעוט ישתלט. יען כי לא יסבלו זאת! לא כל כך מהר מקבלים שלטון רוב אצלנו; שלטון מיעוט – לא יקבלו. גם אין לכך כל הצדקה מוסרית, הגיונית... אינני יודע למה יש צורך בחוקים שאי אפשר יהיה לשנותם אלא ברוב של שני שליש או שלושה רבעים".

4. בן גוריון התנגד לכינונה של חוקה למדינת ישראל:

"אין לאנגלים חוקה, וההתקדמות לא נפסקה על ידי כך. להפך, באנגליה יכולים לקבל חוק ברוב פשוט; המלך אומנם צריך לחתום עליו, אך הוא מוכרח לחתום עליו. באנגליה עשו מהפכה גדולה כאשר החליטו כי לאישה יש זכות בחירה, אבל החליטו על כך ברוב פשוט. ושם, אותו החוק אשר קובע אם המלך יכול להתחתן עם בחורה שהוא אוהב או לא יכול, קובע גם בכמה מוכרים סיגריות. קונסטיטוציה אינו דבר המקובל בכל העולם, אך גם אם הייתה מקובלת בכל העולם, הייתי בוחר מה שדרוש לנו. לדעתי אין הדבר הזה דרוש לנו, אינו הולם אותנו, לא מוסרי ולא בחוכמה".

5. בן גוריון סבר כבר אז, ב-1949(!), שהמניע לדרישה להשלטת עליונות משפטית על הכנסת נובע מגזענות של האליטות האשכנזיות כלפי בני עדות המזרח, שנראים בעיניהם כנחותים וכאזרחים סוג ב':

"אומרים שכרגע יש עלייה גדולה, ומי יודע מי הם האנשים אשר באים, פראי אדם, ממרוקו, מתימן. אני מקווה שיבואו מפרס ומעוד ארצות כאלה, והם – 'מי יודע מי הם?'. אם יש פחד מיהודים – אל תיתנו להם לבוא. אינני מסוגל להיות בחלק המיליוני שותף לפחד הזה. אם יש לי פחד – יש לי פחד מפני לא-יהודים... אני בוחר להיות תחת שלטון של יהודים רעים מאשר תחת שלטון טוב של גויים מתורבתים בדמוקרטיה עממית או דמוקרטיה אחרת. אני כופר בדבר הזה שהעולים שונים.

"אומרים לי שיש ביניהם גנבים. אני יהודי פולני. אני מסופק אם יש באיזה קיבוץ יהודי שהוא יותר גנבים מאשר בין יהודי פולניה. אומרים שאנחנו, יוצאי אירופה המזרחית, חלוצים. אני כופר בזה תכלית כפירה, מפני שאני יושב בתוך עמי... יש לי אמונה ביהודים אשר באים, יש לי אמונה בנו, ואינני יודע למה יש צורך בחוקים שאי אפשר יהיה לשנותם אלא ברוב של שני שליש או שלושה רבעים".

ועוד הוסיף, בחוש נבואי ממש, שחזה את סוגיית "אזרחים סוג ב'":

"אני חושב שטוב הדבר כי כאשר (הנשיא) וייצמן מטיל פתקה, הפתקה שלו שווה בדיוק כמו פתקה של מנקה ארובות. יש בדבר הזה ערך מוסרי עצום".