התקשורת התערבה ומבצע 'כיבוד הורים ' סוכל , מבצע במימון עיריית רמת גן לילדים חרדים תושבי העיר שהבטיח יום כיף בפארק מים בהפרדה סוכל  

אבל הפכתם את הדת מדבר יפה ומכבד לשוט ואמצעי לכפות את חייכם על האחר

אז כמו שראיתם במחאת השמאל....וכמו שניוטון אמר: הפעלתם כפיה תקבלו תגובה. תכבדו את רעכם (לשעבר) תקבלו גם כבוד.

יש קניונים וחנויות שפתוחים בשבת כבר עשרות שנים באין מפריע לאף אחד!

לקחת תופעה שולית של אישה במודעות ולהפוך את זה לכלל רחב שוב זו דמגוגיה.
אבל עדיין יש ציבור גדול מאוד שלא היה עושה עם זה כלום.

אפילו אתה לא נראה לי מאמין בכך אבל קל לך לחשוב ככה

שתבין את זה נדון במי ואיך נברא העולם.

אולי כח עליון שדאג שהכל פה ייקרה.

אבל אותו כח בטח לא רצה שאתה תגיד לי עם מי להתחתן, איפה להתרחץ, ומי תשיר לי שיר.

רצה לדעתי שנקבל זה את זה כמו שאנחנו. בלי שתסגור לי את הסופר או להפסיק האוטובוסים או לסרב לסכן את החיים עבור קיום המדינה והעם

כי אם יש בורא עולם (לדעתי יש) הוא ממש לא רואה בכם נציגיו. להיפך. פוגעים בכבודו באמתלה של שמירה על כבודו.

ובכן, בפועל, הציבור הדתי והחרדי ברמת גן מממן את הציבור החילוני, וכך הדבר ברוב ערי המדינה, והרשי לי להסביר איך זה קורה, ולמה תקציב תרבות תורנית הוא בכלל פטנט שהומצא כדי לשרת את הציבור החילוני:

ובכן, תקציב התרבות והספורט של עיריית רמת גן מבוסס בחציו על 2 סעיפים מרכזיים, וכמחציתו האחרת על עשרות סעיפים אחרים:

2 הסעיפים המרכזיים הינם 82 (״תרבות וספורט״, 76,007,000 ש״ח) ו-75 (״חגיגות ואירועים״, 16,350,000 ש״ח).
החצי השני מפוזר בעשרות סעיפים אחרים. כך למשל המודעות והפרסומים על כל אירוע משולמים ע״י סעיפי הפרסום ויחסי הציבור.
רוב החצי השני נמצא בתתי-סעיפים של תקציב החינוך הענק של רמת גן (621,947,550 ש״ח).
בסה״כ , אם נחבר את שני החצאים, מדובר בכ-140-170 מיליון ש״ח.

בחלק קטן מהערים, יש ניסיון להתאים את כל האירועים לכל הציבורים, וליצור איזונים בתוך תתי הסעיפים עצמם.

אך זה קשה, ולכן רוב הערים מעדיפות לזרוק ״עצם״ לדתיים, כמה מיליוני ש״ח, וזה משחרר אותן לעשות כטוב בעיניהן בכסף הענק שחישבנו לעיל.

למה זה כל כך ״קשה״?
ובכן, כי האירועים מטבעם, הם הכי לא מותאמים לציבור הדתי:
רוב אירועי הספורט הם בשבת,
גם חלק ניכר מאירועי התרבות,
פסטיבלים ומופעים פתוחים רבים הם בימי ספירת העומר ובין המצרים,
גם הדתיים הליברליים ביותר לא יכולים להשתתף בגלל בעיות צניעות בחלק מהאירועים (למשל בתחומי אמנות),
ומי שמקפיד על הפרדה בכלל לא יכול להשתתף בשום דבר.
ואני יכול להמשיך ולמנות עוד ועוד סיבות שגורמות להדרת הציבור הדתי מתקציבי התרבות הענקיים של העיריות.

כאמור, ניתן לנסות ליצור תקציב תרבות מאוזן יותר, שיתחשב בכולם, אך זה קשה, ובמיוחד לבכירים בעיריות שרוצים חופש תרבותי ואמנותי.
אילו היו עורכים סקרים ומשאלים בקרב תושבי כל עיר, ולפיהם קובעים את אופי האירועים, ואת חלוקת העוגה, זה היה נגמר עם הרבה יותר דת ומסורת והתאמה להלכה, וזה לא מתאים לעיריות.

ולכן רוב הערים מצאו ״פטנט״:
נזרוק לציבור הדתי ״עצם״!
לא חלילה לפי גודלו היחסי בעיר, אבל הדתיים ידועים כצנועים ומסתפקים במועט, אז הם יגידו ״תודה״ ולא יפריעו לנו לנהל את תקציבי הענק.

ואם תשאלי ״כמה בדיוק תקציב תרבות תורנית״?
אז זהו, שאין אפילו תת-סעיף כזה.
למשל בעיריית רמת גן זה עומד על כרבע מתת-סעיף (בתוך תקציב החינוך) של 16.4 מיליון שנקרא ״תרבות ואירועים ויועצת למעמד האישה״, וכולל גם את תקציב המוזיאונים ופעילויות נוספות.
אז כמה עולה תקציב תרבות תורנית של רמת גן?
בערך 4 מיליון ש״ח.

ואיך מצליחים להסתדר עם סכום כל כך זעיר?

אה, זה קל!
קראת למשל שכרטיס עולה 35 במקום 100?
אז פונים לפארקי המים השונים, ושואלים אותם ״אם נסבסד חלק מהכרטיס, איזו הנחה תתנו?״, ובוחרים את ההצעה הטובה ביותר.
להערכתי, מתוך 100 הש״ח המקוריים, פארק המים העניק הנחה של כ-30-40, ולתרבות תורנית נותר לסבסד 25-35 ש״ח.