בשנות התשעים, כשטיולים מאורגנים היו באופנה, ישראלים רבים נכנעו למודה הרווחת וטסו בחודשי הקיץ לטיולים קבוצתיים תחת הטייטל הכה אייטיזי ״אירופה הקלאסית״. הם שבו הביתה, בין השאר, מצרפת מלאי חוויות שהוטבעו על סרטי צילום, עם כמויות לא הגיוניות של שוקולד ומתנות כמו אקורדיון גלויות של חדרי ארמון ורסאי או בקבוקים קטנטנים אלגנטיים עם טיפות ריח קסום שנרקחו בעיר האורות.
האוצרות אלה גרמו לכותבת שורות אלה לחוש אהבה בלתי מוסברת לצרפת. לא פלא שעבור אנשים רבים פריז היא יעד מועדף. אנחנו רוצים לטעום כל דבר שהיא יכולה להציע (מלבד רגלי צפרדעים אולי) ויודעים שחיים שלמים לא יוכלו להספיק כדי לגמוע את העיר המכשפת הזו.
בימים האחרונים חזרנו אליה, להרגיש אם משהו השתנה בה, בקצב שלה. הרי זוהי עיר שנחשבת מרכז של אופנה, אמנות, מוזיקה, אוכל ועוד כמה דברים שהצרפתים מתהדרים בהם למרות שרק הם יודעים להגות את שמם. מקומות של אוכל הם מקודשים כאן ומסורות בישול שהצרפתים נשענים עליהן, אף יותר.
מקומות שמאחוריהם היסטוריה ענפה נסגרו בעיר בשנים האחרונות, בין השאר בתקופת הקורונה, וגרמו ללבבות להישבר. מאידך, מקומות חדשים עם אג'נדה רעננה ושורשים חזקים נפתחו ויחד איתם נפתחה סצנה קולינרית מתחדשת.
מסעדת Shana של השף אסף גרניט
בין המסעדות שנפתחו בעיר בשנים האחרונות ומשפיעות עליה קולינרית, קיבלו הכרה רשמית המסעדות ״שבור״ ו"בלאגן" של השף אסף גרניט וקבוצת מחניודה (״בלאגן״, כזכור, סגרה שעריה לא מכבר). ביצירתיות ודמיון אינסופי מצליחה הקבוצה לשלב בין שפת האוכל הישראלי יהודי לבין צרפת על חומרי הגלם ומסורות הבישול שלה. וזו, כנראה, הסיבה שישראלים רבים מגיעים לאכול במסעדת שף ישראלי בפריז. הפעם שמנו פעמינו אל בר היין "שנה" אותו פתחה הקבוצה לאחרונה וממוקם ברחוב בו פועלת "שבור".
עם פתיחת המקום לפני שנה בקירוב, פעלה בו במהלך היום מעדניה בשם ״שוש״ ולעת ערב התעמעמו האורות, התרככה המוזיקה ו״שנה״ הגיחה מבין הצללים. בעמוד האינסטגרם שנה מעידה על עצמה כי אין באמתחתה "סיפור לספר, אין אג׳נדה ספציפית, רק אוכל טעים, יין מדהים ואנשים טובים״. מילים אלה עומדות מעט בניגוד לתפאורה בה, שדווקא כן מספרת סיפור. דרך חדר גדול, שנראה כמו לב פועם של בית, אפשר לצפות במטבח שוקק. הכיריים בו תמיד דולקות ולהבותיהן רוקדות על תחתיות מפויחות של סירים ומחבתות. התיישבנו סביב שולחן עץ גדול ועליו מגש עם פמוטים, נרות דולקים ופרחים.
העיצוב המוקפד הולך אנגז'ה (שלוב ידיים) עם תפריט האוכל המגוון שמיועד לחלוקה. התפריט כולל מנות קרות וחמות, מאכלים נאים ומבושלים. Shana מתהדרת בתפריט יין שומט לסתות שמיוצגות בו מספר עצום של ארצות ולכל מזג אוויר, מצב רוח וטעם בפה יש מענה באחד או יותר מבקבוקי הזכוכית הממלאים עד אפס מקום ארון עץ שנטוע בקרקע ונושק לתקרה.
מיד כשהתיישבנו הוגשו לשולחן קנקן מים צוננים וכוסות יין גבוהות מזוגות יין רוזה סמוק שמזכיר מעט בטעמו אשכולית אדומה.
פתחנו את הארוחה עם גספצ'ו אספרגוס עדין עדין בתוכו טובעים צ'אנקים של בייגלה ירושלמי מתובל בזעתר ושמן נענע שמחבר את הכל יחד. המנה עדינה ומקבלת טוויסט בזכות הזעתר והשמן. טעמנו גם קובנה רכה שיודעת לספוג כל עסיס שנותר בצלחת. המשכנו עם סלט טבולה שנערם על מניפת לבנה ופלחי תפוז מפולטים מוסתרים היטב שהנוזל הניגר מהם יחד עם נגיסות הטבולה ורכות הגבינה יוצרים בפה ביס מפתה במיוחד.
לאחר מכן הגיעו אל שולחן המנות עם הטעמים החמים והעמוקים יותר: סוכריות צלעות טלה שנמסו כבר בדרך לפה. בריוש שפאותיו חרוכות בגוון זהוב ועליו שקדי עגל רכים ומתפצחים מונחים ברוטב, פרחי זוקיני ממולאים. קינחנו במלבי אספרגוס קרמי שהושקה בתותים מגירי סירופ ורדרד.
בסיום הארוחה נתקלנו בשף אביתר שמנצח על המטבח במסעדה. עם ברק בעיניים, הוא הגיש לנו ביס אחד עם כל הטרי והרענן שיש לפריז להציע - עלה בייבי ג׳ם פריך שהתמזגו לתוכו פטל, אפונה, ויניגרט של חמאה חומה וכדורי לבנה עיזים.
14 Rue Saint-Sauveur, 75002 Paris, צרפת
ארוחת בוקר ב-Hôtel Plaza Athénée
למי שאין לו מיליון דולר ורוצה לחוש כאילו יש, אחת האפשרויות היא להתארח לתה, קפה או ארוחת בוקר במלון היוקרה אתנה וכך לזכות בחוויה חד פעמית וקצת כואבת בכיס. הצילונים האדומים שמעטרים את חלונות המבנה הם סימן ההיכר של המלון (שהתברר כי הוא אהוב במיוחד על ביונסה).
יש לציין כי הישיבה לאורחים מבחוץ מוגדרת לאזור הלובי בלבד וכי לא ניתנת במקרה כזה אפשרות לשבת בפטיו המשגע. התיישבנו על כורסאות עתיקות ורחבות לצד שולחן עגול נמוך מכוסה במפה לבנה. הזמנו את ארוחת הבוקר הקונטיננטלית ואת מנת הפרנץ טוסט עם רוטב קרמל. אט אט מלצרים עטויי כפפות צחורות מילאו את השולחן בקפה, מיץ תפוזים טרי, יוגורט חמצמץ, סלט פירות מתקתק, סלסלת מאפים ריחנית, וגרנולה זהובה. תחת כיפת הקלוש התגלתה חביתה תפוחה ואוורירית ובתוכה גבינת עיזים חמימה ורכה שמכינים בשיטת סופלה.
25 Av. Montaigne, 75008 Paris, צרפת
הטרסה בקומה האחרונה של גאלרי לפאייט
גאלרי לפאייט היא רשת חנויות כלבו בינלאומית יוקרתית שהחנות הראשית שלה נמצאת בשדרות אוסמן ברובע התשיעי של פריז. בטרסה רחבת הידיים של גאלרי לפאייט, יש נוף מהפנט של העיר. יש בה גם בר אוכל נחמד שאפשר לשבת בו. בקומה הראשונה של המבנה אפשר לרכוש כמה מקרונים מהדוכן של השף קונדיטור, פייר הרמה, לעלות עד לקומה האחרונה במדרגות החשמליות ואז - אחרי גרם מדרגות קטן - לצאת החוצה, לתפוס חלקה קטנה של מעקה, רגע להסתכל, להקשיב ולאכול.
40 Bd Haussmann, 75009 Paris, צרפת
la grande epicerie de paris
המקום צמוד לכלבו "בון מרשה" ומציע תחת קורת גג אחת אינספור אופציות קולינריות. אפשר למצוא בו את כל הדברים הכי טובים שיש לצרפת להציע מבחינה קולינרית. חלק מהאופציות יכולות להיכנס למזוודה ולתת לכם למשך זמן קצר תחושה שאתם חיים במטבחו של לואי ה-14. החל מתבלינים מיוחדים, מלחים יוצאי דופן, יינות וכל מה שאפשר לדמיין עד לכלי אוכל ובישול שגורמים לכל החושים לעבוד יחד. עשינו טעימות חומץ בלסמי ממודנה, רכשנו קעריות מרק עם ראשי אריות והתחדשנו בעוד מיני מוצרים מפליאים.
View this post on Instagram
פטיסרי Aux Merveilleux de Fred
סימן ההיכר של המקום הוא חלונות הראווה. מאחוריהם ניתן להבחין באופים לבושי מדים לבנים שוקדים במלאכת הקונדיטוריה לעיני העוברים והשבים. שלושה מוצרים בלבד מכינים כאן במומחיות רבה ומגישים: עוגת מרנג בטעמים ובגדלים שונים, עלי וופל דקיקים הנאפים במכשיר מסורתי ועוטפים מלית חמאה קרמית שמתובלת בסוכר חום או וניל לפי העדפה אישית וגולת הכותרת - בריוש שחלומות עשויים ממנו והוא מגיע בשתי גרסאות שאי אפשר לסרב לאף אחת מהן. האחת עם טיפות שוקולד משובצות בבצק הרך, השניה עם פניני סוכר שבזקו על הקרום השזוף.
View this post on Instagram
שתי תגליות קולינריות של מקומיים
Café gourmand - במסעדות רבות אפשר להזמין את הפלא הזה. בקשו קפה גרגרן (בתרגום חופשי למדי) ותקבלו קפה לפי העדפה אישית בליווי פטיפורים (עוגות קטנות), שלרוב מייצגים את הקינוחים המוגשים במסעדה ומאפשרים לטעום מהכל, אבל עם מצפון.
Aligot - פירה נימוח מדושן חמאה ושמנת שלתוכו מומסת גבינה קשה. המאכל נחשב אוכל רחוב ונהוג להגישו בשווקי חג מולד. הגבינה מתבלת את הפירה בטעמה ומתוך כל הטוב הזה נוצרת הכלאה מתבקשת, שהיא פשוט עונג מותך ונמתח.
