"הטענות של הרשויות לא מתיישבות עם עדותה של האחות": נפתח הקבר הרביעי בפרשת חטיפת ילדי תימן

סעדה קרני עלתה לארץ עם משפחתה ב-1949 והוכרזה מתה כעבור זמן קצר • במסגרת הפרשה המשפחתית נחשף כי הבת נלקחה עם אחיה ידיד, שהושב למשפחה למרות התעקשות הרשויות כי גם הוא נפטר • עוה"ד של המשפחה: "הבת יונה מעידה כי בביקורים יומיומיים בבית התינוקות ראתה את אחותה בריאה ושלמה"

נפתח קבר ילדי תימן חטופי תימן . צילום: שמואל בוכריס

הבוקר (שלישי), פתחו מתנדבי זק"א ת"א, בנוכחתו של המנכ״ל צבי חסיד, יחד עם אנשי המכון לרפואה משפטית, את קברה של הפעוטה סעדיה קרני בבית עלמין הישן בן ציון בנתניה, זאת על פי צו בית המשפט בתוקף חוק לחקר העלמות ילדי תימן המזרח והבלקן.

לאורך פתיחת הקבר נכחו במקום נציגי המשפחה, ביניהם עו"ד חה"כ לשעבר נורית קורן, נציגי משרד הבריאות ונציגי הפרקליטות. כזכור, הקבר נפתח לבקשת משפחתה של סעדיה קרני כדי לברר האם היא אכן נקברה במקום.

קברה של סעדה קרני, מילדי פרשת חטופי תימן, צילום: דוברות זק"א תל אביב

משפחת קרני הגיעה מתימן בשנת 1949, אברהם קרני אבי המשפחה ושתי נשותיו: שולמית (סלמה) קרני ובנותיה, יונה בת ה-16, ובניה אשר לימים נפטרה בעודה צעירה. רעייתו השנייה, אסתר ושני ילדיה, סעדה בת ה-3 וידיד כבן שמונה חודשים.

נחטפו מהאוהל ללא ידיעת ההורים

המשפחה שוכנה במחנה בית ליד, בשני אוהלים נפרדים. אסתר עסקה בבישול באוהל אחד ובאוהל הסמוך הבת יונה השגיחה על הילדים. אל האוהל עם הילדים נכנסה אחות וביקשה לקחת את הבת סעדה והבן ידיד לבדיקות כלליות במרפאה במעברה. הילדים נלקחו בכוח מחיקה של יונה, אשר לא ויתרה והתלוותה אל האחות למרפאה, שם החליט הצוות הרפואי להשאירם.

נפתח קברו של אחד מילדי פרשת חטופי תימן (ארכיון) | שמואל בוכריס

יונה חזרה לאוהל ויידעה את ההורים כי הילדים נלקחו למרפאה. ההורים המבוהלים הלכו מיד למקום כדי להחזיר את הילדים, הצוות סירב והתנהג כאילו הילדים הם הרכוש הפרטי שלהם, אולם הם אישרו לאם להגיע כדי להניק את הפעוט. גם האחות יונה הייתה מבקרת אותם ומשחקת איתם בכל יום.

המשפחה בבית העלמין, צילום: שמואל בוכריס     

נפתח קבר ילדי תימן חטופי תימן

לאחר מספר ימים כשהגיעה אסתר להניק את הפעוטות ביחד עם יונה, צוות המרפאה הודיע להן כי סעדה וידיד נפטרו ונקברו, על אף שבכל הפעמים בהם ביקרו את הילדים, דומה כי היו בריאים ושלמים.

אסתר נתקפה בפאניקה. היא השתוללה וסירבה להאמין שהילדים נפטרו. יונה רצה לקרוא לאביה, שהגיע גם הוא למרפאה, וביקש את שני ילדיו הקטנים. ההורים, שסירבו להאמין כי הילדים נפטרו, נשארו במקום במשך כמה ימים ולא הסכימו להתפנות מהמרפאה.

הבן ידיד הוחזר למרות התעקשות הרשויות

צוות המרפאה נכנע והחזיר לאב את ידיד הקטן למרות שהתעקשו נפטר ונקבר. החזרת הבן ידיד לידי ההורים הוכיחה להם שבתם סעדה הינה בריאה ובחיים.

אסתר ואברהם קרני עשו כל מאמץ לדעת מה עלה בגורלה של סעדה עד יום מותם. האחיות יונה ושושנה התלוננו על היעלמה של אחותם סעדה בפני ועדת שלגי וגם בפני ועדת כהן קדמי. בוועדת החקירה נקבע כי סעדה נפטרה ונקברה בבית העלמין בנתניה בגיל  חמש.

פתיחת קברה של סעדה קרני ז"ל מפרשת חטופי ילדי תימן, צילום: דוברות זק"א תל אביב

נציגי המשפחה ציינו פעמים רבות כי מדובר בטענה תמוהה מאד כיוון שהפעוטה נעלמה בהיותה בת שלוש. גם סיבת המוות הייתה תמוהה. לדברי הוועדה, סעדה נפטרה כתוצאה ממלריה וניוון שרירים, לאחר מחלה שנמשכה שנתיים. המשפחה טענה שאם המידע היה נכון, הם היו יכולים לראות את הילדה במהלך אותן שנתיים.

"הטענות לא מתיישבות עם העובדות"

שאלה נוספת שמעלים בני המשפחה קשורה לתעודת הפטירה שהציגה הוועדה. בתעודה היה רשום סעדיה אברהם - ילד בן 5 ואין מס' ת.ז. בנוסף, סעדה שהתה במרפאה בבית ליד עם כל המשפחה, אז מדוע נקברה בנתניה? ילדים ממחנה בית ליד נקברו בבית העלמין בעין שמר.

נפתח קבר ילדי תימן חטופי תימן בבית העלמין הישן ב נתניה , בשכונת בן ציון , הקבר הרביעי בסדרה של 10 קברים, צילום: שמואל בוכריס

עורכי הדין של המשפחה ציינו עוד כי "מצבה הבריאותי הלא ברור הזה אינו מתיישב עם העובדה שהבת יונה מעידה על ביקור יומי בבית התינוקות, וראתה שם את אחותה סעדה – בריאה ושלמה".

על רקע התמיהות הרבות האלו נקבע כי קברה של סעדה ייפתח כדי לבדוק מי קבור באמת בקבר והאם מדובר בסעדה או בילד אחר.

חלקת קברה של הפעוטה סעדה קרני, מילדי פרשת חטופי תימן, צילום: דוברות זק"א תל אביב

יש לציין כי פתיחת קברה של סעדה והוצאת שרידי השלד שלה קורה לאחר שבשנת 1997, ביוזמת עוה"ד רמי צוברי, נפתחו 10 קברים ע"י המכון לרפואה משפטית בהם נמצאו 22 שרידי שלדים. בניתוח בדיקות הדנ"א אז לא נמצא שיוך משפחתי בין שרידי השלדים למשפחות אותן ייצג עוה"ד רמי צוברי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר