עוד פייק ניוז: צה''ל לא מכיר הפסקת התנדבות במערך הסייבר והמ''מ  

בידיעה עיתונאית אחת על אודות 150 לוחמי שלדג במילואים שהודיעו שיפסיקו להתנדב כל עוד תימשך חקיקת הרפורמה - יש כל מה שצריך לדעת על פייק ניוז ותקשורת שמנהלת את המחאה

גדי טאוב 08/07/2023 13:44

האם הייתה סרבנות מסיבית, או שמא ראינו צל הרים כהרים? כמה מזה היה הפקה של העיתונות, וכמה מרד אמיתי בצבא? סיפור על אהבה, חושך, עיתונות ומחאה, סרבנות, שלדג ונדב איל.

ככל שהזמן נוקף, גובר החשד שחלק גדול מהרעש סביב הסרבנות היה פייק ניוז או משהו דומה לזה. וזה דבר חשוב, כי החשש מהסרבנות הוליד את כדור השלג שבסוף גרם לשר הביטחון לאבד את הביטחון, ולפרק את הרוב שהיה לקואליציה לקריאה שנייה ושלישית של חוק הוועדה לבחירת שופטים באיומים מפחידים על הסכנה הביטחונית המדומה שיש ברפורמה.

מאחר שהעיתונות לא בדיוק דיווחה על תנועת המחאה נגד הרפורמה אלא פחות או יותר ארגנה אותה, או הייתה שותפה בכירה לארגון שלה, וניפחה את כל הדיווחים כדי להעצים את התחושה המדומה של התקוממות עממית. קשה להניח שדווקא בנושא הסרבנות היא חזרה להקפיד על אתיקה מקצועית, לפתע פתאום.בסיבוב השני ראינו איך זה עובד, כששוב מנסים להתניע את הסרבנות בתירוצים מגוחכים שעילת הסבירות, לפי השופט נעם סולברג, היא קץ הדמוקרטיה. הבלים.ובכל זאת, ניסו. לפחות בעיתון. ב־27 ביוני בישרה הצ'ירלידרית של הסרבנות ב־ynet, קורין אלבז־אלוש, על 150 לוחמי שלדג במילואים שהודיעו שיפסיקו להתנדב כל עוד תימשך חקיקת הרפורמה. עוד באותו יום התברר שזה פייק. באותו ערב פרסם אתר "מקור ראשון" ידיעה שאמרה כך: "גורמים בצה"ל מבהירים כי המכתב ששלחו לכאורה לוחמי מילואים ביחידת שלדג לא הגיע לאף גורם פיקודי בצה"ל, אלא הופץ בתקשורת בלבד. ובנוסף מבהיר גורם בצבא כי רובם של החתומים כבר אינם חלק ממערך המילואים בצה"ל, חלקם זמן רב".נדב איל מ"ידיעות אחרונות", שפרסם ציוץ על סרבנות, כנראה על אותו מכתב, מחק אותו. והסביר כך: "מחקתי את הציוץ על מכתב היחידה בחיל האוויר. בשעתו פרסמתי על צוות ה'אורים' בשלדג שהודיע שהוא מפסיק להתנדב, והם נחשפו בתמונתם וכו'. במקרה הזה, אחרי הפרסום בכלי התקשורת השונים בחיל האוויר, אמרו כי המכתב לא התקבל אצלם. בעוד גורמים אחרים אמרו לי שהם מכירים את היוזמה והיוזמים. אני מעדיף להמתין ולראות את ההודעה שתימסר ליחידה עצמה". טוב. יפה עשה שמחק.איה הסירוב הקולקטיבי?
אז חזרתי לידיעה על "צוות האורים" – זו אכן הייתה אחת הידיעות במה שאפשר לקרוא לו "מקבץ הידיעות הראשון על הסרבנות", סוף פברואר, תחילת מרץ. זו של איל התפרסמה ב־ynet ב־1 במרץ, ולמחרת ב"ידיעות אחרונות", ומאז צוטטה שוב ושוב. לראשונה היה מדובר בצוות שלם שסירב סירוב קולקטיבי. זה כבר לא אותו דבר כמו סרבן מצפון פה וסרבן מצפון שם. נקודת תפנית, בלי ספק.הדבר קרה בתוך הקשר. מבול הידיעות שהתפרסמו על עצומות (דומות באופן מחשיד זו לזו) נתן לסרבנים רוח גבית. הידיעות, הכתבות ומאמרי הפרשנות, ברובם, לא הזהירו חלילה, שמדובר בתופעה מסוכנת שמאיימת על התשתית המשותפת של קיומנו, או שמדובר על חציית קו אדום. להפך, רבים מן העיתונאים מינפו את האיום של הסרבנים תחת הסוואה קלושה של "אזהרה" מפני התוצאות החמורות של המשך החקיקה עבור צה"ל וביטחון ישראל.את האחריות הטילה העיתונות על הממשלה, שהמשיכה בהליך החקיקה, לא על האנשים שאיימו לשרוף את המועדון ולפרק את הצבא. משמע, בעיני העיתונאים, לגיטימי שקבוצת לחץ מיחידות עילית, שיושבת על שיבר רגיש שכולנו תלויים בו, תנסה לכופף את ידה של הממשלה ולכפות על הרוב שבחר בה להיכנע לדעת המיעוט – בשם הדמוקרטיה, כמובן.זו עיתונות מופקרת, שנטשה את שליחותה ועברה לאקטיביזם במשרה מלאה, והיא יצרה מצב שבו קשה לדעת מה היה סרבנות ומה פוזה, מה היו עצומות עם שמות שנבדקו, ומה היה מספרים מנופחים בראשי תיבות פיקטיביים, מה היה הסירוב בפועל שנמסר לצבא, ומה יחצנות שנמסרה לעיתונות. ההתלהבות של העיתונות העלתה את החשד שמא חלק מזה הוא פשוט הפקה משותפת של עיתונאים שאיבדו את הצפון, עם קפלניסטים שאין להם שום גבול.למי נמסרה "ההצהרה"?
ואולי חלק מה"סירובים" האלה היה פשוט כמה פעילי הפגנות שנזכרו שהם גם עושים מילואים, ותפסו איזה עיתונאי שלא ישאל שאלות ויעזור להם למנף את האספקט הזה של חייהם. אני מניח שיש בפועל גם וגם. זה ספקטרום שנע מפייק גמור, כמו אנשים שאומרים שהם יסרבו אף שהם כבר לא עושים מילואים, דרך הפרזה במספרים - כמו שעשתה העיתונות לגבי ההפגנות - עובר בכאלה שמסרבים בעיתון אבל לא בצבא, ועד, למשל, טייסי טייסת 69, שאיומם היה ממשי – כלומר הלכו ואמרו למפקד החייל שהם לא יבואו לאימונים. חד וחלק.שאלתי את עצמי מה לגבי הידיעה על "צוות האורים", ואיפה על הספקטרום הזה צריך למקם אותה. חייב לומר, לא חשבתי שזו ידיעה פיקטיבית, וגם לא היה נראה לי שיש בה שקרים. אבל בקריאה בדיעבד, אחרי שהתברר מה שהתברר ב"מקור ראשון" בגל השני, שמתי לב שהידיעה קצת עמומה.כך למשל נאמר בה: "מדובר בפעם הראשונה שצוות שלם של לוחמים מחליט כך. ההצהרה של חברי הצוות, שהתמונה המצורפת צולמה בשבוע המילואים שאותו חתמו אתמול, היא תמציתית ופשוטה: 'לא נשרת דיקטטורה'. לוחם בצוות, ערן, ציין כי 'יצאנו למהלך הזה בצער רב, אחרי קרוב ל־30 שנה משותפות כצוות. אלמלא אובדן הדרך של המדינה, היינו ממשיכים ל־30 שנה נוספות'".אז הייתה הצהרה, ונוסף ל"הצהרה" הם גם דיברו עם איל והסבירו את עצמם. ומאחר שנדב איל הוא פועל בלהט נגד הרפורמה, גם בכובעו כעיתונאי וגם בכובעו כפובליציסט, עלה בדעתי שאולי כדאי לבדוק למה בשום מקום בידיעה לא נאמר דבר על טיבה של אותה "הצהרה", או למי היא נמסרה. פניתי בטוויטר לנדב איל ושאלתי אם ההצהרה הזאת פורסמה במלואה ואם היא נמסרה ליחידה או שמא רק לעיתונות.התשובה של איל לא איחרה לבוא, וזו לשונה: "לגבי צוות א' (המכונה צוות ה'אורים'). זו אכן ידיעה שלי ממרץ, הם בהחלט שירתו ושיגרו לי את התמונה ממילואים שביצעו. והבאתי ציטוטיהם. מפקד היחידה קיבל הודעה ויודע מי הם. אם תמשיך לפתח את הנושא אשמח לתבוע דיבה, כך שתסבסד את הפרוגרס. מאחל יום שרלטני נעים!".זה נשמע לי כמו תשובה קצת היסטרית, ולא לגמרי היה ברור לי למה איל בוחר להצית כובעו במו ידיו. כצפוי, זה רק הגדיל את סקרנותי. פניתי לנדב איל בוואטסאפ פרטי וחזרתי על שאלותיי. על מה שנגע להצהרה הוא סירב לענות בטענה שהשאלות "אינן ענייניות". מתברר שנדב של חודש מרץ לא מתייעץ עם נדב של חודש יוני. שאם לא כן, נדב של חודש יוני היה מזכיר לו ש"עדיף להמתין ולראות את ההודעה שתימסר ליחידה עצמה".נאלצתי לברר באמצעים אחרים וזה מה שמצאתי: שום הצהרה לא נמסרה ליחידה, וגם טענתו החדשה של איל ש"מפקד היחידה קיבל הודעה ויודע מי הם", היא מטעה. מפקד שלדג קרא על הסרבנות של "צוות האורים" בעיתון, והוא לא אהב את מה שקרא. למעשה, הוא הקפיא את שירות המילואים של מי שעמדו מאחורי ההצהרה.עדיף היה לאיל להודות בטעות, שהיא רק חצי דרמטית, במקום לאיים איומים ילדותיים ולנסות לטשטש את העקבות. למה רק חצי דרמטית? כי הוא פרסם תמונה, הצוות קיים, ואכן אמר לו, כנראה, את הדברים שצוטטו. כלומר, אף שזה היה רק בעיתון, בכל זאת, האנשים מזוהים, והם ודאי ידעו שאם הם יתנפחו בעיתון - אפשר יהיה למצוא אותם.הם הרי מיטב בנינו
אבל מה שמדהים בפרשה, חוץ מזה שלאיל לא הייתה מילת ביקורת על המעשה החמור, האנטי־דמוקרטי, והמופקר של "צוות האורים", הוא המעשה המשונה של הצוות עצמו שבחר, כפי שבחר, לעשות פוזה בעיתון, לא להודיע ליחידה. אז מכאן אני רק מנחש, וזה הניחוש שלי: חבורה של פריבילגים מישראל הראשונה חשבו שהם יארגנו מעשה שובבות שיעזור ללבות את ההיסטריה נגד הרפורמה, ושכל עוד שהם לא יקראו תיגר על הצבא בתוך הצבא עצמו, יסלחו להם. כי הם הרי מיטב בנינו, מלח הארץ, ויורשיהם החוקיים של האנשים שהמדינה רשומה על שמם בטאבו. דמוקרטיה שממוקרטיה.אלה האנשים שחושבים שהקול שלהם שווה יותר, ושיסלחו להם על כל דבר. אצל דוד בן־גוריון הם לא היו חוזרים לצבא. אצל השר גלנט הם כנראה יחזרו לעשות מילואים. באשר לאיל, שהבוז שלו לדמוקרטיה שוב צף ועלה – מוטב שיפסיק לשאת את שמה לשווא.

לפי פרסום מסוף יוני:
הוחלט בצה"ל להגדיר סרבנות כמקרה שבו מפקד מזמן חייל למשימה או לאימון ואותו חייל לא מגיע, כך שהדגש יהיה על מעשים ולא על הצהרות. בצבא לא מתכוונים להתערב ולהתייחס לפעולות מחאה הצהרתיות, כגון אמירות וחתימה על עצומות, והן לא יוגדרו כסרבנות.

לגבי הפסקת התנדבות:
לפי המדיניות שהחליט צה"ל לאמץ, כל אירוע של משרת מילואים שלא ירצה להגיע לאימון יטופל באופן ענייני ואישי, בהתאם לנסיבות, ולא תצא החלטה גורפת המתייחסת לכלל המשרתים.

הכתבה:
https://m.maariv.co.il/news/military/Article-1018285

ומאחר וכל עניין של הפסקת התנדבות יטופל באופן ענייני ואישי, הרי שמן הסתם לא תוכר "הפסקת התנדבות" גורפת. זה לא אומר שזה לא קיים, אלא שבניגוד לעבריינים והמושחתים שמנסים לשרוף את המדינה מהממשלה, צה"ל מנסה להוריד להבות מאחר והתפקיד של צה"ל הוא הגנה על בטחון המדינה.... וצה"ל לא הושחת כמו הממשלה, עדיין, עד לרמה בה יקריב את המדינה לטובתו האישית של מישהו.

בדמוקרטיה הישראלית האיתנה, החסינה נגד כל איום, הדמוקרטיה הנפלאה במדינת העם היהודי, זכות המחאה הינה זכות בסיסית כמו חופש הביטוי, זכויות הפרט, שייוון וצדק.

שוב חוזר הניגון, שוב חוזר האיום, שוב חוזרת הטלת המורא, שוב חוזרת ההסתה במלא כיעורה, שוב חוזרת הבריונות והסחטנות להרים ראשה.

שוב צצים כפטריות אחר הגשם מכתבי ה.... והה.... וההה... המאיימים כי לא יתנדבו, כי לא יתייצבו, כי לא יגנו על המולדת, יסרבו.

זכינו ורוב מכריע של לוחמי וחיילי צה"ל אינו חלק מהניסיון לפורר את השותפות היהודית – ישראלית החשובה, הרוב המכריע והמוחלט לוחמי וחיילי צה"ל מתנגדים בכל ישותם לסרבנות מכל סוג ומכל סיבה.

זכינו ואל מול ההד התקשורתי חסר הפרופורציות, הדהוד הקיצוניות, קומץ מופקרים מעניקים רוח חמימה לסרבנות ויוצרים תבהלה ומצג שווא של צבא מתפורר.

שוב יש מי מהמופקרים וחסרי האחריות סוכני הכאוס, זורעי ההרס ומזרה הארס במדינה היהודית דמוקרטית, הדוחפים בבריונות את הצבא לתוך שיח פוליטי לגיטימי, שיח בו הצבא חייב להישאר בחוץ.

הפעם יש להם לא סתם עוד רוח גבית כי אם רוח פרצים ושיטפון של הצהרות מדמויות קיצוניות חסרות אחראיות ומופקרות אשר החליטו כי תמות נפשם עם בחירת העם השגויה לדעתם.

מה שהתחיל כרמיזה מבוישת ומובלעת מחמת החרפה בתחילת המחאה אשר הפכה מהר מידי למופעי אימים עם בחירת הממשלה בהובלת קומץ מופקרים וחסרי אחריות, הפך לזרזיף טורדני וכעת היה לעובדה מוגמרת.

טאבו נוסף נפרץ, פרה קדושה נוספת נשחטה בראש חוצות בין צומת קפלן לאיילון, חוט מחבר נפרם, מכנה משותף נופץ, הסרבנות נורמלה ומעתה לא תכסה ירוקת את פני המעודדים אותה.

נזקים רבים וקשים נולדו מהמחאה שהפכה למופע בריוני, אלים שדגלים שחורים מתנוססים מעליו, מילים מחרידות כמו מרי אזרחי, מרד נגד הממלכה, מלחמת אחים, חרמות ונידויים, הם דגלי החרפה, דגלים שחורים המתחפשים לדגלי ישראל.

לא עוד הגנה על הדמוקרטיה כי אם המטת חורבן על ה-יחד הישראלי וניסיון לקברו חיים באמתלה מביכה של שמירה על הדמוקרטיה.

ברם, נדמה שהנזק האסטרטגי, הפיגוע בחוסן הלאומי המשמעותי ביותר, הוא נרמול הסרבנות והשיח הנוראי המתקיים סביבה.

צמרת צבאית ומדינית, הנהגה המבוהלת מעוצמת האיומים טיפלה בכסיות של משי, אם בכלל במעודדי הסרבנות ונרמולה, הבלבול, הגמגום, החשש, חוסר התגובה התקיפה הנדרשת, הקריצה, הובילו להסלמה בשיח המאיימים והסוחטים.

בתחילת המחאה ניתן היה להבין כי הצמרת הצבאית והמדינית בוחנת את ההשלכות גם אל מול מערכות אכיפת החוק, אך משהחריג הקיצוני היה לשגרה, היה חייב לקום המבוגר האחראי, מהצבא או ההנהגה, או שניהם גם יחד ולהבהיר: "עד כאן".

משלא נעשה הדבר ההסלמה נמצאת בעיצומה ומנרמלי הסרבנות ומעודדיה, אינם משלמים כל מחיר על מעשיהם החמורים.

ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון יואב גלנט, הרמטכ"ל רא"ל הרצי הלוי, חייבים לכנס שלשום מסיבת עיתונאים בה תימסר הצהרה אחת, קצרה, ברורה וחדה.

תם עידן נרמול הסרבנות, תם עידן ההפחדה והטלת המורא, תם עידן ההפקרות.

ראש הממשלה יורה לגורמי אכיפת החוק לבחון את ההשלכות האופרטיביות לפעילות מול הממרידים, מעודדי הסרבנות, אכיפה ברורה אשר תיגע בתחומים כמו דרגתם, תפקידיהם, התשואות הכלכליות, על כל המשתמע מכך.

ידעו כולם, מימין ומשמאל, כי הפוליטיקה חייבת להישאר מחוץ לצבא, לנרמול ועידוד סרבנות יש מחיר והוא כואב.

האחריות על נרמול הסרבנות מוטלת בראש ובראשונה על כתפיהם של ראשי האופוזיציה וחבריה אשר אינם עומדים כצוק איתן מול הסרבנות ומעודדיה, נכון וראוי שראש הממשלה ירתום את נבחרי הציבור מכל הסיעות ליצירת חזית אחידה נגד המעודדים סרבנות בצבא, ראוי ששר הביטחון יצור חזית של מפקדים בעבר אשר יציבו חומה בצורה מול חלק מחבריהם שאיבדו את המצפן.

המערכה על הותרת הצבא מחוץ לשיח הפוליטי בעיצומה, עכשיו תורכם, רוה"מ, שר הביטחון והרמטכ"ל, להבהיר, מה שהיה לא יהיה עוד.

במדינת ישראל, המדינה היהודית והדמוקרטית אותה אנו אוהבים ללא תנאים, מעלים על ראש שמחתנו את זכות המחאה, חופש הביטוי, צדק לפרט, שיווין זכויות מלא, מותר להיאבק על עקרונות, ערכים, דעות ואמונות, אך לא בבריונות, בהפרות סדר ובאיומים להמיט אסון על המדינה, הניחו לצה"ל.

ניתן לקרוא את המאמר של גדי טאוב במעריב.

ואחרי שאמרתי את זה, אפילו אם יש אלפי סרבנים או עשרות אלפים (מה שלא נכון) הרי שיש לנקות את השורות - להיפרד מהם בלחיצת יד, להודות להם על שירותם המסור עד כה, לפסול אותם מכל תפקיד בצבא בעתיד, וגמרנו.

צה"ל יהיה נקי יותר ודמוקרטי יותר. צבא במדינה דמוקרטית אמור לסור למרות הממשלה הנבחרת, ולא להכתיב לפרלמנט חקיקה כזו או אחרת. ככה זה בדמוקרטיה.

במקביל יש לנקות לאט לאט את השירות הציבורי מסרבנים ותוקעי מקלות, לאחר חסימת בג"צ מהתערבות. יש להגדיר שורה של משרות כמשרות אמון, שבהן אין כל אפשרות להתערבות. זה יאפשר סוך סוף משילות, וישים סוף לאכיפה בררנית ולשחיתות של מערכת המשפט.

כמות לפי חישוב פוליגונים על כל השטח + תוספת: 11,300~

כל טיעון שתביאו, כל עדות, הם יסמנו כפייק. כל צילום של כדור הארץ מהחלל הם יטענו שזה פיחק או עדשת עין דג.