שופטת פרסמה פסק דין המתבסס על עדותו של עד שכלל לא העיד והתצהיר שהגיש נפסל על ידי השופטת  

שופטת השלום ניצה שעשוע־מימון הסתמכה בפסק הדין על עדותו של עד שכלל לא העיד בפני בית המשפט • בעבר, נחשף בגלובס מקרה דומה בו פרסמה השופטת פסק דין לפני שהסתיים המשפט • בזמנו, טענה השופטת שכתיבת פסקי דין לפני סוף המשפט היא "פרקטיקה מקובלת", אך נציב התלונות על השופטים מתח עליה ביקורת נוקבת והעליון פסל אותה מלדון בתיק • תגובת השופטת: "בפסק הדין נפלה טעות" • חשיפת גלובס

ניצן שפיראלה לוי-וינריב18:10
השופטת ניצה מימון־שעשוע מבית משפט השלום בפתח תקווה מחקה תצהיר של עד שלא הגיע למסור עדות בביהמ"ש, אך למרות זאת הסתמכה על תצהירו "ועדותו" בפסק הדין. התנהלות זו מעלה חשש כי פסק הדין נכתב לפני שמיעת ההוכחות, פסילת תצהירו של העד והגשת הסיכומים.

בנוסף, השופטת פרסמה את פסק הדין יום וחצי בלבד לאחר שהוגשו הסיכומים בתיק - עובדה המחזקת את החשש כי פסק הדין נכתב מראש. טיעונים אלו עלו בערעור שהוגש לאחרונה לביהמ"ש המחוזי מרכז.

זה לא המקרה הראשון בו שעשוע־מימון מסתבכת. בשנת 2019, נחשף בגלובס סיפור בלתי נתפס על כך שהשופטת פרסמה בשגגה פסק דין בתיק עוד לפני שהוגשו סיכומי בעלי הדין בתיק.

השופטת הודתה אז בטעותה, אך טענה כי מדובר בפרקטיקה הרווחת "בתיקים רבים" של כתיבת טיוטות פסקי דין בטרם הסתיימו הדיונים בתיק. נציב תלונות הציבור על השופטים, שופט העליון בדימוס אורי שהם, מתח עליה ביקורת חריפה. בנוסף, נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות פסלה את שעשוע מלהמשיך לדון בתיק.

הסתמכה על תצהיר שהיא עצמה מחקה
הפעם השופטת נתנה את פסק הדין לאחר שהוגשו הסיכומים, אך בפסק הדין היא הסתמכה על עדותו של עד שכלל לא העיד בפני ביהמ"ש ועל עובדות מתוך תצהיר שהיא פסלה.

הסיפור התמוה סובב סביב סכסוך בין יוחאי פפקין ליובל רזין. פפקין הגיש ביוני 2020 תביעה נגד רזין, באמצעות עו"ד ישי סויס, לקבלת דמי תיווך בהיקף של מאות אלפי שקלים בגין עסקה בין חברות זרות לרכישת מניות. לתמיכה בתביעתו הגיש פפקין תצהיר של עד שהיה אמור להעיד מטעמו - גל סקלסקי.

ב־5 בפברואר האחרון קיימה השופטת דיון הוכחות בו נחקרו העדים מטעם הצדדים. במהלך ההוכחות היה אמור להעיד גם מגיש התצהיר גל סקלסקי, אלא שאז התברר כי הוא כלל לא הגיע לדיון. על פי תקנות סדר הדין האזרחי אם המצהיר לא מתייצב, תצהירו לא ישמש כראיה אלא במקרים מיוחדים באישור בית משפט.

במקרה הנוכחי, ביקש בא כוחו של הנתבע למחוק את התצהיר מהתיק, הוא הסכים - והתצהיר נמחק על פי החלטתה של שעשוע־מימון: "תצהירו של גל סקלסקי יימחק מהתיק", נכתב בפרוטוקול בחודש פברואר.

שלושה חודשים אחרי, ב־22.5 סיימו הצדדים להגיש את סיכומיהם ובתוך יום וחצי, ב־24.5 ניתן פסק הדין. רזין חויב לשלם 200 אלף דולר דמי תיווך, והוצאות משפט בגובה 50 אלף שקל.

בפסק הדין הסתמכה השופטת על אותו עד שלא הגיע לעדות, ושהיא עצמה פסלה את תצהירו. שמו של קלסקי ועובדות מתוך תצהירו צוינו מספר פעמים בפסק הדין כתמיכה בטענות התובע. כך למשל ציינה השופטת, כי "מטעם התובע הוגשו תצהירו, כמפורט לעיל, ותצהיר גל סקלסקי".

בשום שלב לא ציינה השופטת כי היא עצמה מחקה את תצהירו של סקלסקי מהתיק, כיוון שלא התייצב לעדות. השופטת הגדילה לעשות והתייחסה אליו כמי שהעיד בפועל בביהמ"ש: "כן הוכח, כי גם השותפה של הנתבע בחברת האחזקות לא יודעה ע"י הנתבע שנעשתה על ידו התחייבות בשמה כלפי התובע, כעולה מעדותו של גל סקלסקי". בפסקה נוספת שוב נכתב: "הוכח מעדותו של גל סקלסקי כי אף אחת מהאפשרויות אינה נכונה".

"מעשה שמוביל לעיוות דין וחוסר צדק"
עובדות אלה מהוות חלק מערעורו של רזין לביהמ"ש המחוזי בלוד על פסק הדין שניתן נגדו. בערעור, שהוגש באמצעות עו"ד רם לוי נטען כי "בית משפט קמא כתב את פס"ד, ככל הנראה, בטרם שמע את דיון ההוכחות, ובוודאי בטרם הוגשו הסיכומים, והתעלם מכל הראיות שהוצגו בפניו".

עוד טוען רזין, כי מאחר שהשופטת הסתמכה על עדותו של אדם שלא הגיע כלל לדיון "ניתן להסיק כי פסק הדין כבר היה כתוב, ואך ורק על סמך כתבי הטענות". בנוסף, תוקף הערעור את ההכרעה גם לגופה. "בית המשפט פשוט מיהר לסיים עם התיק כל כך מהר עד שכתב פסק דין על סמך כתבי הטענות ועוד לפני דיון ההוכחות", נטען בערעור.

"כב' השופטת שעשוע אשר כונתה בעבר בערוצי התקשורת כ'השופטת הממהרת', מכיוון שמסרה לצדדים פסק דין בטרם הוגשו סיכומי הצדדים - הסבירה בזמנו כי המדובר בדבר טבעי ויעיל להכין טיוטה של פסק דין לפני קבלת סיכומי הצדדים וזאת כבסיס ראשוני לפסק הדין ולחיסכון בזמן והודתה שעשתה טעות באותו המקרה. אף על פי כן, כב' השופטת שעשוע חזרה על 'טעותה' ועשתה בשנית מעשה שלא יעשה אשר מוביל לעיוות דין משווע וחוסר צדק שקשה להכילו!".

רזין מציין את המהירות שבה ניתן פסק הדין בעניינו לעומת החלטות פשוטות שהשופטת טרם הכריעה בהן: "פסק הדין נכתב (כביכול) ע"י כב' השופטת ביממה וחצי (ימים עמוסי דיונים) ואילו החלטה אחרת, פשוטה, בבקשה להבהרת פסק הדין שהוגשה על ידי המשיב (פפקין) לאחר פרסום פסק הדין טרם ניתנה על ידי כב' השופטת עד למועד כתיבת שורות אלו ממש".

המקרה שזיכה בכינוי "השופטת הממהרת"
מימון־שעשוע מכהנת כשופטת שלום משנת 1998. בשנת 2015 מונתה מימון־שעשוע לכהונת שופטת בכירה. לפני מספר שנים עלה שמה כמועמדת לבית המשפט המחוזי, אך הוועדה לבחירת שופטים החליטה לבסוף לקדם מועמדים אחרים.

הפרשה הקודמת, שזיכתה את מימון שעשוע בכינוי "השופטת הממהרת", סבבה סביב תיק בסדר דין מהיר שהתנהל בפניה. אז, טענה השופטת כי פרקטיקה של כתיבת פסקי דין בטרם סיום המשפט היא דבר מקובל. אלא שנציב התלונות על שופטים אורי שהם התרשם פחות וקבע שהתלונה שהוגשה אליו בקשר למקרה - מוצדקת.

בהחלטתו מתח שהם ביקורת נוקבת על התנהלותה של מימון־שעשוע ודחה את כל הסבריה, ובכלל זה את טענתה כי מדובר בטיוטה שעלתה למערכת "נט המשפט" בשל "טעות קולמוס בלבד", ואת הסברה, שלפיו "כך נוהג בית המשפט לעשות בתיקים רבים".

גם נשיאת העליון אסתר חיות נדרשה לפרשה במסגרת בקשת פסילה שהוגשה בתיק. העליון קיבל את בקשת הפסילה והנשיאה חיות כתבה: "הכנת טיוטת פסק דין לא מהווה, כשלעצמה, עילה לפסילה", אך בה־בעת הדגישה כי המקרה הנוכחי שונה ממקרי עבר שהגיעו לפתחו של העליון, שכן "תוכנו של המסמך שפורסם בענייננו מעיד עליו כי נחזה להיות פסק דין מוגמר ושלם, הכולל מסקנה משפטית ברורה".

תגובת דוברת הרשות השופטת: "בערעור שהוגש לביהמ"ש המחוזי מרכז־לוד מעלה המערער את הטענות שבשאילתה. לפיכך יש להמתין להחלטת ערכאת הערעור".

תגובת השופטת שעשוע־מימון באמצעות דוברות הרשות: "בפסק הדין נפלה טעות בכך שנכללה התייחסות לתצהיר שלגביו ניתנה החלטה על הוצאתו מהתיק עקב אי התייצבות העד. הטעות נבעה מכך שהתצהיר עצמו נשאר סרוק בתיק הממוחשב, ובעת כתיבת פסק הדין נשמטה מעיני השופטת ההחלטה על משיכתו. אין קשר למועד כתיבת פסק הדין, טעות זו יכולה להתרחש בכל מועד".