רועי נוימן, ממובילי המחאה: ''אם נגיע למצב שהמדינה תשותק בגלל שמנסים להעביר חקיקה דיקטטורית ולימים שנצטרך לממש את האזהרות - נגיע לזה''  

אם מחוקקים מעבירים חוקים לא הגיוניים, יש בחירות כדי להחליף אותם. לכן יש איזון ובקרה על המחוקקים.

מכאן אנו למדים שאינך מבין כלל איך דימוקרטיה עובדת ושהיא בכלל לא שילטון הרוב וזהו.

אגב דימוקרטיה אינה שילטון הרוב אלא שילטון העם.
אז איך מרבעים את המעגל ?
גם ניתן לרוב לשלוט וגם נדאג לשילטון
העם , כול העם ?

כן, למחוקקים מותר לחוקק חוקים כאוות נפשם. רק שצריך שיהיה רוב לחוקים האלו.
המגבלה היחידה היא שהחוקים האלו לא יכולים לסתור חוקים קיימים. אם יש סתירה, רק אז בית המשפט יכול להתערב ולקבוע שיש סתירה. זה צריך לחזור למחוקקים בשביל שיחוקקו מחדש בלי סתירה.

הבלמים נגד המחוקקים זה בחירות. כל עוד יש בחירות חופשיות, עדיין יש דמוקרטיה. לכן אם המחוקקים מחוקקים חוק נגד בחירות חופשיות, אז הם פוגעים בדמוקרטיה.

פסקת ההתגברות המוצעת רחוקה משלמות, אבל היא מביאה למצב עדיף בהרבה - דבר ראשון בג״צ עדיין יכול לבטל חוקים. דבר שני, כדי להתגבר על פסילת החוק יצטרכו 61 ידיים שזה לא דבר של מה בכך, בכלל לא בטוח שיהיו 61 ידיים שיסכימו להתגבר על פסיקת בגצ בפועל. דבר שלישי, לבגצ יש אפשרות לפסול את החוק עם 15 שופטים מ 15, ואז לכנסת הנוכחית אין שום אפשרות להתגבר על הפסילה (אם יהיה חוק הזוי במיוחד, סביר שבגצ יפסול אותו עם 15 מ 15), ודבר רביעי, ההתגברות של הכנסת הנוכחית היא מוגבלת מאוד בזמן. כדי שהחוק ישאר קבוע, יהיה צריך להתגבר ברוב של 61 גם בכנסת הבאה, כלומר, יהיה צריך ללכת לציבור בבחירות בידיעה שהולכים להתגבר על פסילת החוקה והציבור יצטרך לתת לזה 61 ידיים.

ככה שלהגיד ש״הממשלה תוכל להעביר כל חוק שמתחשק לה״ זה מאוד מעוות את המציאות.
הרפורמה המוצעת ממש לא מושלמת, אבל כן יש מגבלות על הכנסת ואפשרות להעביר ביקורת על החקיקה.
זאת לעומת המצב היום, שאין שום אפשרות להעביר ביקורת על פסיקות בג״צ, הזויות ככל שיהיו.