ההעפלה ההיסטורית של נבחרת ישראל הצעירה לחצי גמר היורו עד גיל 21, נתנה את האות לחגיגות הרשמיות על ההישג חסר התקדם, אבל גם נתנה לנו את האות למסע של צוות ONE. כשליח האתר איציק כלפי והצלם הוותיק ראובן שוורץ, יצאנו למסע לבאטומי לקראת שלב חצי הגמר ביום רביעי הקרוב ולא חשבנו שזה יגמר אחרי למעלה מ-7 וחצי שעות, אחרי לילה ללא שינה.
את הרכבת מטביליסי לבאטומי סגרנו ביום חמישי בבוקר, מתוך הגדלת ראש כדי לא להגיע למצב שבמצב של ההעפלה לא יישארו כרטיסים פנויים לנסיעה ברכבת, נסיעה הרבה יותר בטוחה מנסיעה ברכב. אם יש חוסר מזל, אז הוא עד הסוף. יצאנו בשעה מוקדמת כדי להספיק לרכבת של השעה 6 וחצי בבוקר ולא לקחת אף סיכון של איחור. הגענו בזמן, חצי שעה לפני המועד, אבל מי שלא הגיעה זו, נחשו - הרכבת.
מתחילים לראות אנשים יוצאים החוצה מתחנת הרכבת ולא באמת מבינים למה. אחד המאבטחים יוצא ללובי המתנה, מסמן איקס עם שתי ידיו, עובר אחד אחד ומודיע: "מסילת הרכבת נחסמה בגלל מפולת סלעים, כל הרכבות בוטלו עד להודעה חדשה".
אוטובוס בגאורגיה (איציק כלפי)ניסנו להבין מה עושים, אבל בגאורגיה כמו גאורגיה, אי אפשר להבין למה הדברים קורים כמו שהם קורים. מיד ניגש סדרן מוניות שראה את ההזדמנות להעמיס את הנוסעים במיניבוסים והחל למלא רכב אחד-אחד. המיניבוסים נראו לא מספיק בטיחותיים לנסיעה של 5 שעות והפתרון הכי בטוח היה נראה מונית ספיישל.
בקארי ג'פרידזה, בן 49, נהג מונית בריא ומלא בשמחת חיים, היה היחידי שהסכים לעשות נסיעה של 5 שעות לכיוון אחד וראובן שועל הקרבות, חייב לציין, הרגיש שרכב ה-ב.מ.וו 1995 לא יחזיק עד באטומי והוא גם צדק. אחרי שלוש שעות של נסיעה, הנהג שלנו בקארי ג'פרידזה ממליץ לאכול בחצ'פורי הכי טוב באזור ואז להמשיך בנסיעה ישירות בלי עצירות עד באטומי, שמזכירה מאוד את אילת.
המנוע ששבק (איציק כלפי)כצפוי, 10 דקות אחרי החצ'פורי שהיה ברמה גבוהה כפי שהוא אמר, גם בקארי מסמן איקס וזורק לחלל האוויר 'ביג פרובלם' ומתחיל לצחוק. בקארי החנה את הרכב מתחת לצל והרים מכסה מנוע - פה הבנו שאכלנו אותה בענק עוד פעם. האוטו של בקארי התחמם והמנוע שבק חיים, כל כך צפוי. ייאמר לזכותו של בקארי שהוא דאג שנמשיך את הדרך הארוכה לבאטומי, אבל אכזב מאוד כשהשליך אותנו עם מיניבוס יותר גרוע מאלו שראינו מחוץ לתחנת הרכבת.
הנהג והחצ'אפורי (איציק כלפי)לא סתם מיניבוס, מיניבוס מאסף, שהאריך את הדרך ביותר שעתיים מהרגיל. איפה הוא לא עבר, מי לא לקח. גאורגים עולים ויורדים, רק אני וראובן נשארים. אחרי 7 וחצי שעות כבר ראינו ציוויליזציה ואת קו החוף של באטומי. בהזדמנות הראשונה שהייתה, יצאנו מהמיניבוס והזמנו מונית ב-'בולט' אפליקציית המוניות המקבילה ל-'אובר', שאיתה אי אפשר לעבוד על אף אחד בעיניים.
נסיעה של כמה שקלים הביאה אותנו סוף סוף למלון בבאטומי, אבל כל זה היה שווה את האווירה שהייתה אתמול בטביליסי עם ההעפלה ההיסטורית לחצי גמר היורו עד גיל 21. אם נבחרת ישראל וגיא לוזון ימשיכו את החלום עד לגמר, נהיה מוכנים לעבור את זה שוב. טוב, אולי במחשבה שנייה, ראובן לא.
המיניבוס בגאורגיה (איציק כלפי)