יש נוהג מגונה במחוזותינו – לגנות אלימות, לדרוש טיפול תקיף וחסר פשרות כי אנחנו אוטוטו לפני אסון, אבל עם כל הכבוד, לא על חשבוננו. או כמו שאמר פרשן בכיר בערוץ מוכר, "הייתה אלימות, תהיה אלימות, אנחנו תמיד מדברים פה על כמה חשוב להיאבק בה, אבל לא על הגב של בית"ר".
וזאת כל האידיאולוגיה שעומדת מאחורי האיום האחרון של הבעלים ברק אברמוב לסגור את בית"ר ירושלים, אם לא יבטלו לקבוצתו את עונש ההרחקה מגביע המדינה. כמו כל איש כדורגל טוב בישראל, הוא מעוניין בעונש בהזמנה, בכאילו. אגב, מדובר באיום שכבר נשלף במהדורה טיפה שונה כבר באותו ערב בו פרצו אוהדי בית"ר ירושלים לכר הדשא בסמי עופר ופוצצו את טקס ההנפה של קבוצתם. אברמוב הריח את חומרת האירוע ומיהר להבהיר – אף אחד לא יהפוך את הקבוצה שלי לדוגמה.
2 צפייה בגלריה
מכבי ת"א בית"ר ירושלים חצי גמר הגביע אברמוב והשחקנים
מכבי ת"א בית"ר ירושלים חצי גמר הגביע אברמוב והשחקנים
אברמוב. על מי הוא בדיוק מאיים?
(צילום: עוז מועלם)
המנהג המגונה הזה של לרצות עונש בלי עונש, יש לציין לצורך ההגינות, חוצה את גבולות בית"ר. הכדורגל הישראלי חזק בעונשים שלא משנים כלום לאף אחד - סגירת יציעים ומשחקי רדיוס שפוגעים בעיקר באוהדים שלא עשו דבר, קנסות כספיים שנבלעים בעשרות המיליונים של תקציבי הקבוצות, ושלא נדבר על הפחתת נקודות על תנאי, שגם אם הופכת להורדת נקודות בפועל היא לא משפיעה באופן קריטי על הטבלה (פרט למקרה עבר אחד, שבו הנפגעת הייתה מכבי פ"ת).
אם כבר מתעוררת ענישה כבדה, היא בדרך כלל תצא לפועל רק מול מועדונים קטנים וזניחים כמו א.ס אשדוד או כאלה שלא עומדים בהגדרה של "חשובים לכדורגל הישראלי". תשאלו את מכבי חיפה, שבסופו של דבר לא שילמה מחיר משמעותי על אירועי טרנר מלבד קיצוץ נקודות סמלי שלא השפיע על מאבק האליפות, והרחקה משמעותית בעיקר לשחקני שוליים.
אבל כמה נוח לדבר על השופט התורן בבתי המשפט שמשחרר אוהד כלשהו אחרי שימוש באבוקה, כשלמוסדות ההתאחדות אין לרוב את האומץ להשית עונשים שבאמת יזעזעו את הקבוצות - עד ההחלטה להרחיק את בית"ר מאירופה, בעקבות אירוע חריג בחומרתו (לא משנה כמה ינסו למסמס אותו עם כל מיני "אבל מה עם", ו"קצת הגזימו, נו, יאללה").
2 צפייה בגלריה
אוהדי בית"ר פורצים לדשא וגורמים לביטול טקס הנפת גביע המדינה
אוהדי בית"ר פורצים לדשא וגורמים לביטול טקס הנפת גביע המדינה
כולם רוצים ענשים קלים. אוהדי בית"ר בגמר הגביע
(צילום: עוז מועלם)
אז אחרי שקרס קמפיין "לא תענישו את בית"ר" אל מול החלטת בית הדין העליון של ההתאחדות (שבשורה התחתונה המתיק את הענישה המקורית אבל זה אף פעם לא מספיק), אברמוב שולף את נשק יום הדין – סגירת בית"ר אם העונש לא יבוטל.
קצת לא ברור על מי האיום הזה אמור לעבוד, אם מקבלים את ההנחה של דוברי בית"ר (בתקשורת ובוועדות הכנסת), שכל מטרת הענישה היא פגיעה בקבוצה. רוצה הבעלים לסגור את בית"ר? שיתכבד ויסגור, או שיתכבד ויקיים קבוצה בתקציב מינימום. היריבות בתחתית ליגת העל אפילו ישמחו.
אבל אין פה שום איום אמיתי אלא בעיקר רצון של הדקה ה-90 להחזיר את האירוע למגרש הפוליטי, הכלל ישראלי, שבהכרח יגרור פנימה גורמים כבדי משקל. הסיכון שהמהלך הזה יעורר עוד אלימות, שתפגע בעוד אנשים ושתפנה את האש (והזיקוקים) כלפי מוסדות ההתאחדות ואנשיה, פחות מעסיק את בעל הבית.
וכל זה עד שמישהו יישבר ויהפוך את ההחלטה, ואם אפשר אפילו ייתן לבית"ר ירושלים פרס על אירועי גמר הגביע וסמי עופר. כי חשוב לגנות אלימות, לדרוש טיפול תקיף וחסר פשרות כי אנחנו אוטוטו לפני אסון, אבל לא על חשבוננו.