בשבוע האחרון חתם עומר אצילי על חוזה ענק בקבוצת אל־עין מאיחוד האמירויות, ובכך סיים פרק נפלא של שנתיים וחצי במכבי חיפה. שנתיים וחצי שבהן היה השחקן הישראלי הטוב ביותר בליגה, הוביל את הירוקים לשלוש אליפויות רצופות ולקמפיין בלתי נשכח בליגת האלופות.
אחרי שהפך לשחקן היהודי הראשון שחותם באיחוד האמירויות, אצילי העניק ראיון מיוחד ובלעדי ל"ישראל היום", ובו הוא מדבר כפי שלא שמעתם אותו מעולם על התקופה בירוק, על הקשיים וההתמודדויות שעוברים הוא ומשפחתו, המעבר הלא פשוט למדינה זרה, היחסים עם נשיא מכבי חיפה יעקב שחר ומאמנו לשעבר ברק בכר. תפנו זמן, תשתיקו טלפונים, כי ראיון כזה לא קראתם כבר הרבה זמן.
עומר, מה היתה התגובה שלך כששמעת את ההצעה מאיחוד האמירויות?
"מובן שמכבי חיפה עודכנה מייד, ומאותו הרגע הייתי עסוק בעיקר בענייניי האישיים, מול אשתי והמשפחה, כי כמובן הכי חשוב לי בעולם שהם יהיו מאושרים ולא יהיה שום דבר בלי שיהיה להם טוב. אמרתי בעבר שלא אלך לכל מקום, אלא אם זו תהיה הצעה שבאמת אי אפשר לסרב לה. זה מה שקרה, ואני מאמין שהכל לטובה".
איך קיבלו אותך באל־עין? לא היו חששות מהמעבר?
"כל דבר חדש מעלה חששות. זה טבעי, אבל קיבלו אותי כל כך יפה, ומהר מאוד הבנתי שידאגו לי לכל מה שאצטרך. האנשים כאן חמים מאוד, ברור שבדקנו הכל וקיבלנו החלטה ללכת על זה".
קיבלת אור ירוק ממכבי חיפה?
"לא הייתי עושה שום דבר בלי לקבל אור ירוק מיענקל'ה שחר. זאת גם ההזדמנות שלי להודות לו ולמועדון על כל מה שהם עשו עבורי בתקופה שלי במכבי חיפה. אלה היו השנתיים הכי טובות בחיי, כמו חלום. הכי משמח אותי שהחזרתי להם על המגרש וחווינו יחד רגעים בלתי נשכחים".
אנשים אומרים שהשיקול הכלכלי הוא זה שהכריע.
"אמרתי בעבר שאם לא תהיה הצעה באמת יוצאת דופן, כזו שתסדר אותי ואת המשפחה שלי, לא אעזוב את מכבי חיפה. אני חושב שעמדתי בהבטחה שלי. המעבר הזה לא סותר לרגע את ההערכה שיש לי כלפי המועדון והקהל, שנתנו לי הרבה".
עם מי התייעצת לפני שהכרעת?
"קודם כל עם אשתי והמשפחה. אחר כך כמובן עם רונן קצב, הסוכן שלי, וקצת עם הסביבה הקרובה".
היום ששינה את חיי
עוד לפני האליפויות עם מכבי חיפה, הבישולים, הגולים הבלתי נשכחים, הזכייה בתואר שחקן העונה וההופעות בצ'מפיונס, היום ששינה את הקריירה, וכנראה גם את החיים של אצילי, הוא 13 בינואר 2021.
הכדורגלן נמצא אז בתקופה לא פשוטה בחיים, אחרי פרשת הקטינות המפורסמת שערערה את חייו וגרמה לו "לגלות" לקפריסין, שם הוא לא בדיוק מצא את עצמו. ואז הגיעה מכבי חיפה, או יותר נכון, הגיע יעקב שחר. אחרי התלבטויות רבות של שני הצדדים, ביקורות מכל עבר, הפגנות ומחאות, החוזה נחתם, וכמו שאומרים - השאר היסטוריה. כעת חושף אצילי לראשונה מה בדיוק קרה מאחורי הקלעים.
"אי אפשר להסביר את מה שמכבי חיפה נתנה לי. זה משהו שאי אפשר לקנות בכסף. מכבי חיפה הצילה לי את החיים ממש", אומר אצילי. גם הוא יודע שיעקב שחר והמועדון הירוק עשו מהלך לא מובן מאליו, מהלך שגרר, ועדיין גורר, לא מעט ביקורות, וכל חייו הוא יישאר אסיר תודה על כך.
"הילדים של יענקל'ה תמיד מספרים לי שהוא התייעץ איתם אם להביא אותי לקבוצה", מגלה אצילי. "הם ישבו בשולחן המשפחה והוא אמר, אני רוצה לשמוע את דעתכם, מה אתם אומרים. והרוב אמרו לא, לא, לא ולא! ואז הוא דפק על השולחן ואמר "אני מחליט להביא אותו למכבי חיפה והוא יהיה שחקן מכבי חיפה! מה שהוא עשה בשבילי זה באמת, אין מילים".
הוא בדק עליך באותם ימים?
"הוא בדק עלי, איך אני בתור בנאדם ואיך אני בחדר ההלבשה עם שאר השחקנים. אני חושב שגם השיחות שלנו ביחד עזרו לכך שהוא רצה אותי".
איך היום מערכת היחסים איתו?
"תמיד כשאני רואה אותו ישר חיבוק. הוא מושיט יד, ואני מביא לו חיבוק. אני מאוד אוהב אותו ומאוד מעריך את מה שהוא עשה בשבילי".
אומרים שאתה שחקן הרכש הכי משמעותי בתולדות מכבי חיפה. מה זה עושה לך?
"זה לוקח אותי למקום מאוד מוערך, וגורם להיות מאושר מהדרך שעשיתי במכבי חיפה. זה מרגש מאוד, בטח במועדון כזה שעבר שחקנים וכוכבים בלי סוף, להמשיך ככה. שבוע לפני החתימה עוד הייתי בקפריסין, וארז, אתה אמרת לי 'זה הזמן לעלות על הרכבת. אתה לא תצטער. זה הזמן'. צדקת בכל מילה".
תספר לנו על ההתלבטויות, על התקופה שבה חשבת אם לקבל את ההצעה של מכבי חיפה.
"האמת שזה התבשל לאט. הקשר התחיל עוד בקיץ, נפגשתי עם יענקל'ה בבית שלו. זה היה אחרי ששוחררתי ממכבי תל אביב. רציתי מאוד להגיע כבר אז. ראיתי את הדרך של מכבי חיפה בעונה שלפני כן, והאמנתי שאפשר לעשות משהו גדול.
"כשנפגשתי עם יענקל'ה התיק עדיין היה פתוח. ידעתי שהוא ייסגר, אבל הוא לא יכול היה לקחת סיכון. הוא איחל לי בהצלחה. בסוף אוקטובר-תחילת נובמבר הסתמסתי עם גל אלברמן (המנהל המקצועי של מכבי חיפה). הוא שאל אותי מה קורה ומה התחושות שלי בקפריסין. עניתי לו 'לא יותר מדי, ושאם יהיה איזה משהו מעניין, אני אשמח להגיע'. זה כבר היה אחרי שהתיק נסגר מחוסר אשמה.
"לאט־לאט זה מתבשל ומתבשל, ובתחילת ינואר הדיבורים הפכו להיות ממש רציניים. וגם בית"ר ירושלים נכנסה לתמונה. אני זוכר שהיה לי פה צומת דרכים מאוד גדול. כי מצד אחד פחדתי להגיע למכבי חיפה".
ממה פחדת?
"היתה לי אז תקופה מאוד רגישה עם המשפחה, וחיפשתי את המקום הבטוח שלי. היה לי גם קצת אישיו עם הקהל של מכבי חיפה (בגלל התקופה במכבי ת"א, א"י ול"נ) ולא ידעתי איך יקבלו אותי. גם לא ידעתי איזה שחקן אני אבוא. ופחדתי מזה. אז אמרתי לעצמי: אולי עדיף לי ללכת לאיפה שכיף לי ונוח לי, ולאיפה שאוהבים אותי".
באותו זמן אמרו שמכבי חיפה היא כמו בית קברות, שכל שחקן שהגיע לשם הפסיד מזה. יכול להיות שגם מזה פחדת קצת?
"לא חושב. היו לי חששות, כי לא הכרתי אף שחקן ממכבי חיפה באופן אישי לפני שהגעתי, לא את סאן (מנחם) ולא את דולב (חזיזה) ולא את נטע (לביא). אמרתי לעצמי 'בבית"ר אני מכיר את כולם בעל פה וכולם אוהבים אותי ומחכים לי'. זה היה ללכת למקום הבטוח. אבל בסוף ההחלטה היתה שלי - ללכת למכבי חיפה".
כל ההתחלות קשות
לא הכל הלך חלק אחרי החתימה. אותות המשבר האישי וחצי השנה הגרועה בקפריסין ניכרו על אצילי, שנראה חלוד ולא מרוכז. הוא לא הזכיר במאומה את השחקן המצטיין שנצץ במכבי ת"א.
"חזרתי אחרי מה שהיה ואחרי חצי שנה לא טובה בקפריסין, ואני לא יודע איזה שחקן אני", מודה השחקן בגילוי לב. "כל מה שעשיתי לא עזר, לא הצלחתי בפעולות שעשיתי, וכבר לא ידעתי מה לעשות. הגיע למצב שאמרתי לעצמי אולי אני לא מספיק טוב. בחוץ שידרתי אחרת, אבל בפנים זה מה שעבר עלי. אני זוכר שלפני משחק גביע מול הפועל עפולה בסמי עופר אמרתי לעצמי 'זה הזמן שלי, שהדברים ייפתחו עבורי'. ואז אני עולה על הדשא וכל כדור שהגיע אלי איבדתי. בדקה ה־60 כבר הוחלפתי".
ומתי הגיע המהפך? מתי הרגשת שזהו, עומר אצילי חוזר?
"בעונה הראשונה היה לנו משחק לפני הפלייאוף העליון מול בני יהודה בבלומפילד. לא כבשתי, אבל הרגשתי בפעולות שלי שהנה אני חוזר. בישלתי באותו משחק, והרגשתי שזה קורה. לאט־לאט צברתי ביטחון והראיתי את היכולות שלי".
אתה זוכר את המשחק מול קריית שמונה? ניצחון - ואתם זוכים באליפות אחרי הרבה זמן. וברגע האחרון ספגתם.
"פחדנו בדיוק כמו האוהדים, כי אמרנו, עשר שנים שאין פה אליפות, ועוד פעם אנחנו הולכים לדפוק את זה. ואז הגיע המשחק מול הפועל באר שבע. הגענו לאצטדיון בידיעה שאין מחר. אנחנו נכנסים למגרש הרבה זמן לפני השריקה והיציעים מלאים. זה היה מטורף".
מה ברק בכר אמר לכם לפני המשחק?
"שזה היום או לעולם לא".
ההתחלה במכבי חיפה היתה מורכבת עבור אצילי לא רק על המגרש, אלא גם ביציעים. האוהדים הירוקים לא קיבלו בקלות את השחקן שהיה היריב הגדול שלהם בצהוב. הם גם דאגו להזכיר לו את ענייניו האישיים.
מתי הרגשת שהקהל איתך עד הסוף?
"אחרי אותו משחק מול באר שבע הרגשתי שהקהל סוף־סוף איתי. הזכייה באליפות הראשונה כאילו אמרה 'הנה, אני איתכם באמת. לא איזה סוס טרויאני שבא להרוס'. הרגשתי שהם איתי במאה אחוז אהבה.
"האהבה שקיבלתי מהאוהדים של מכבי חיפה זה משהו אחר. לפעמים אני מרגיש כמו ראש הממשלה. אני הולך עם הילד לגינה וזו התנפלות, זה ממש טירוף אחד מוחלט מה שמכבי חיפה הפכה להיות. מטורף לגמרי".
אמרת שלא הכרת אף אחד מהשחקנים, איך השתלבת בחדר ההלבשה?
"כשבאתי למכבי חיפה היו שם צ'ארון שרי ודולב חזיזה, שהיו מאוד דומיננטיים בחלק הקדמי, ואת ניקיטה רוקאביצה הכרתי עוד מבית"ר ירושלים שהוא יותר שקט ומופנם. לא ידעתי איך הם יקבלו אותי, וחששתי שהנוכחות שלי תפריע. הם קיבלו אותי בצורה הכי מדהימה שיש. פרגנו לי כל הזמן ונתנו לי לבעוט פנדלים, שזה ממש לא מובן מאליו.
"אם הייתי הולך למקום שבו השחקנים היו מתנהלים אחרת כלפיי, יכול להיות שלא הייתי מתפוצץ ככה, יכול להיות שלא הייתי בועט פנדל שהכניס אותי לעניינים או לא הייתי מקבל פס שהייתי צריך לקבל, או לא היו נותנים לי מילה טובה שהייתי צריך. דברים זה כמו כדור שלג, וקיבלו אותי בצורה מדהימה".
עם איזה שחקן היתה לך ההבנה הכי טובה?
"עם שרי. הרבה פעמים לא ראיתי איפה הוא נמצא, אבל מסרתי, כי ידעתי שהוא במקום הנכון. הוא גבר של החיים. אתה יודע שיש לך מישהו לסמוך עליו, מנהיג. כמו אח גדול שאתה אומר 'אח שלי פה, אז אני רגוע'".
מי היה החבר הכי טוב שלך בקבוצה?
"סאן מנחם. הוא מניאק קטן. אני מרגיש שהוא קורא אותי, הוא יכול להסתכל עלי ולראות מה אני מרגיש. איך הוא אומר לי 'אתה לא יכול לעבוד עלי, אני מכיר אותך'. אני מרגיש שהוא קורא אותי. הוא כאילו יודע לנהל אותי ולהגיע לי לנקודות גם ברמה האישית. אנחנו מדברים המון, לא רק על כדורגל".
מה דעתך על המינוי של מסאי דגו למאמן?
"היתה לי תחושה קטנה שיביאו אותו. אמרתי לעצמי שאם הם יביאו מאמן ישראלי, אז יכול להיות שיביאו אותו. אני לא מכיר אותו יותר מדי, רק יודע שהוא אוהב סגנון התקפי ולשלוט בכדור".
רגעי השיא
אחרי עונה וחצי נהדרות, מכבי חיפה ואצילי סיפקו השנה עונת שיא. הם זכו באליפות שלישית ברציפות והפכו לקבוצה הראשונה בהיסטוריה של ישראל שזוכה באליפות בעונה שבה השתתפה בליגת האלופות.
למעשה, עם כל הכבוד לזכייה באליפות, ההעפלה לצ'מפיונס והמשחקים המרשימים מול פריז סן ז'רמן של ליאו מסי, ניימאר וקיליאן אמבפה, ויובנטוס הגדולה, הם הרגעים שלא יישכחו שנים רבות. סביר להניח שההופעה הזו על הבמה המרכזית סידרה לאצילי את החוזה הענק באל־עין, ולברק בכר את תפקיד האימון היוקרתי בהכוכב האדום בלגרד.
בוא נחזור למשחק העלייה בבלגרד מול הכוכב האדום.
"באותו משחק לא פתחתי. בדרך כלל כשאני לא פותח אני עצבני ומבואס ומכונס בתוך עצמי, אבל המשחק הזה היתה לו מטרה שהיא מעבר. במקרה כזה לא חשוב עומר אצילי או כל שחקן אחר, אלא רק השגת המטרה - עלייה לליגת האלופות. רק אמרתי לעצמי שאני רוצה להיכנס למשחק בתוצאה שאני יכול להשפיע. שלא יברח המשחק.
"נכנסתי בערך בדקה 70 כשהתוצאה 1:1. הרגשתי טוב במגרש, שאני חד ושיש הרבה שטחים שאני יכול לנצל. הרגשתי גם שהשחקנים שלהם טיפה עייפים, ואז הגיעה הבעיטה החופשית ששינתה הכל.
"יש הרבה רגעים בחיים שלי שאני מרגיש שהשגחה פרטית מלמעלה מסדרת לי את הדברים, וזה מה שקרה. הרמתי את הכדור, הוא נגע בחלוץ שלהם ונכנס פנימה. לרגע אתה עדיין לא קולט מה עשית. כל שנה באנו, רקדנו על המגרש, מילאנו את סמי עופר ועשינו דברים, אבל זה משהו אחר לגמרי. ליגת האלופות זה פעם ב... והרגשנו את זה. קשה לעכל את הטירוף".
ואז הגיעה ההגרלה. קיבלתם את פ.ס.ז', יובה ובנפיקה ליסבון.
"ראינו אותה ביחד אחרי האימון. נשארו שני בתים לקבל - באיירן מינכן, ברצלונה ואינטר או פ.ס.ז', בנפיקה ויובנטוס. הייתי חצוי, כי בנפיקה לא קבוצה סקסית על הנייר. כולם רצו דווקא את הבית השני, ואני אומר לעצמי בשביל מה. בברצלונה כבר אין את מסי.
"באיירן מינכן זה 5:0 בלי לגעת בכדור, ואינטר זו קבוצה שלא תבעט נגדה לשער לא משנה מה יקרה. מה אנחנו צריכים את זה? עדיף אולי את פריז ומסי בראש שלי, משחק פתוח, ואולי נוציא נקודות נגד בנפיקה. ואז יוצאת ההגרלה ו..מסי מגיע. אני בחגיגות בחדר ההלבשה".
ועכשיו נדבר על ה־משחק שלך. הצמד הבלתי נשכח מול יובנטוס הגדולה. זה משהו שלא תשכח כל החיים שלך.
"בתחושה שלי לא הייתי אמור לפתוח במשחק הזה. היה אימון מסכם אחרי שהפסדנו לבני ריינה בליגה. הגענו לאימון המסכם, ברק תרגל שיטת יהלום, שזה אומר שיש סיכוי גדול שאני מחוץ להרכב. אני זוכר שירדתי עצבני, ואז גיא וייזינגר (אחד מעוזרי המאמן) תפס אותי ואמר לי תהיה רגוע, הכל יהיה בסדר. כל אחר הצהריים והלילה הייתי במחשבות. לא ידעתי מה יקרה. בקושי ישנתי בלילה.
"הגיע היום של המשחק, וכל הצהריים אני על קוצים. במשחק באיטליה היו לי שלוש קורות, והרגשתי שפה אנחנו יכולים מולם, ורציתי להיות חלק מזה. כשנכנסתי לחדר ההלבשה גיא צרפתי (עוזר המאמן הראשי) בירך אותי, ובשפה שלנו אמר לי תהיה רגוע, אתה פותח. לא יכולתי לחלום על דבר יותר טוב מזה.
"לא יכול להגיד לך שלא חלמתי בצהריים שאני אתן גול וננצח. במקרה הזה המציאות יותר טובה מכל דמיון. שני השערים ששמתי שם זה השגחה פרטית מדויקת מלמעלה. הראשון אני נוגח עם הגב, השוער שלהם נוגע בכדור אבל זה נכנס. את השני בכלל רציתי לבעוט לפינה הרחוקה ובשנייה האחרונה שיניתי את הזווית של הרגל לקרובה. הוא לא עמד טוב והכדור נכנס.
"סמי עופר באוויר, ואני בעולם משלי. בראש שלי אני כמו שיכור. ירדנו למחצית וכולם מברכים, ואני מרגיש שאני בכלל לא יכול לעלות למחצית השנייה. אתה פתאום קולט את העוצמה של מה שעשית".
הגול השני הוא הכי גדול בקריירה שלך?
"המשחק מול יובנטוס הוא הכי גדול שלי אי פעם, ושני הגולים שם הם הכי גדולים עבורי".
בתחילת העונה, בקיץ שעבר, הדומיננטיות של הירוקים בליגה הוטלה בספק גדול. מכבי ת"א החזירה את המאמן המוערך ולדימיר איביץ', וגולת הכותרת - ערן זהבי שב הביתה כדי להחזיר את התארים. אצילי לא מסתיר את החששות שהיו בירוק מהמהלכים הללו, אבל אומר שהם דרבנו אותו ואת חבריו להראות שהם עדיין הכי טובים.
"כל שנה במחנה האימונים הצוות היה עושה לשחקנים שיחת מטרות. אני זוכר שהם הגיעו אלי ושאלו מה המטרות שלך. המטרה הראשונה היתה כמובן ליגת אלופות, אחר כך אליפות, ואז גם ערן זהבי.
"רציתי להוכיח שאני יכול להתמודד איתו ולנצח אותו גם באופן אישי. אז דני ענבר (המאמן המנטלי) אמר לי 'זה לא בינך לבינו'. אמרתי לו 'ברור שזה לא ביני לבינו, אבל אני בטוח שכמו שברק רוצה לקחת אליפות כשאיביץ' חזר, גם אני רוצה להיות דומיננטי גם אחרי שערן חזר לליגה, ואני רוצה להיות מלך השערים, שחקן העונה ולקחת אליפות'".
היתה הרגשה בתחילת העונה שהולך להיות קרב, מי יותר טוב - עומר אצילי או ערן זהבי.
"לפני המשחק האחרון העליתי פוסט וכתבתי שם על מלך השערים. הרשיתי לעצמי לכתוב את זה כי ידעתי שהוא לא יהיה בסגל. אם היה בסגל, לא הייתי מעלה את הפוסט הזה בחיים, כי אני יודע שבחצי שעה הוא יכול לתת שלושער. ידעתי שהוא לא בסגל, אז הייתי רגוע והרשיתי לעצמי".
הוא שלח לך הודעה בסוף העונה?
"דיברנו קצת בטקס שחקן העונה".
מה הוא אמר?
"פרגן לי על העונה, ואמר לי 'עונה טובה' ו'כל הכבוד'".
איך היחסים ביניכם?
"אין לנו היכרות אישית יותר מדי. נפגשנו כמה פעמים ודיברנו, אבל לא שיחקתי איתו אף פעם אז ההיכרות היא שונה. זה לא כמו עם חברים".
איביץ' ובכר שני מאמנים מאוד דומיננטיים שהשפיעו על הקריירה שלך. איך אתה משווה ביניהם?
"מה שדומה בהם זה הטירוף להצליח לנצח בכל מחיר, ושהדברים יהיו מושלמים. יש לשניהם אופי של אלופים. כל אחד מהם מאמין בדברים אחרים, בסגנון משחק שונה ובשיטות אחרות".
תן לנו איזה רגע אחד, נאום אחד של בכר שלא תשכח הרבה זמן.
"יש לי סיפור חזק. היה לנו בהתקפה אותי, את דיא סבע, שרי וחזיזה בהתקפה. ובדרך כלל רק 3 מתוך ארבעתנו פותחים בהרכב. לפני המשחק מול בית"ר ירושלים העונה הוא הכניס את ארבעתנו לשיחה.
"בדרך לשיחה כולם אמרו לנו 'תעדכנו מי בחוץ'. נכנסנו והוא אומר. 'תקשיבו, אני יודע שאומרים שאתם לא יכולים לשחק ביחד, מה אתם אומרים? אתם יכולים לשחק ביחד?', אז אנחנו אומרים 'כן, בטח'. ואז הוא ענה: 'הנה, תקשיבו טוב, היום אתם משחקים ביחד ארבעתכם, אני רוצה רק שתעבדו ותתנפלו. אם תעשו את זה, אני מבטיח לכם שבכל משחק, לא משנה מול מכבי ת"א או הפועל ב"ש, אתם תמשיכו לשחק ביחד'.
"אני זוכר שמייד אחרי שיצאנו רז מאיר שאל אותי נו, מי בחוץ. עניתי לו 'תקשיב, היום זה או חתונה או לוויה. או שאנחנו רוקדים 0:5 או שאנחנו מפסידים ויהיה בלאגן". המשחק אגב נגמר בתוצאה 1:2 למכבי חיפה".
מה הילדים אשמים?
לצד ההצלחה המקצועית ואור הזרקורים על המגרש, אצילי שומר בקפדנות על חייו האישיים ועושה הכל כדי לשמור על משפחתו מאושרת ומאוחדת אחרי הזמנים הקשים שעברה.
תתאר לנו איך נראה יום בחייו של עומר אצילי.
"לא משהו מיוחד. אני קם בבוקר, מתפלל, ומשתדל ללכת לתפילת שחרית בבית כנסת. אחר כך הולך לאימון".
ומי לוקח את הילדים לגן?
"לא אני בבוקר. בבוקר זה אשתי אחראית. אני מוציא אותם לפעמים, ויש ימים שהיא עובדת אחרי הצהריים אז יש לי ימים שלמים איתם. זה ממלא ומספק, וגם מוריד אותי לקרקע. כי בבית זה לא כמו שאני הולך ברחוב, בבית זה עומר של הבית. האמת, זה כיף".
איזה אבא אתה?
"אני סתלבטן קצת, ואני אוהב להציק... אבל בסוף אני הכי דואג שיש. הם החיים שלי. הילדים ואשתי זה עיקר חיי".
אומרים שגם לילד שלך, בן, יש את החיידק של הכדורגל.
"יש לו גם שמאל לא רעה בכלל. אני ואשתי כל הזמן חושבים, אנחנו מפחדים מהרגע שהוא יעלה לכיתה א'. עם כל מה שהיה, אתה יודע מה זה ילדים, וזה קצת מפחיד אותנו. אנחנו לא יודעים כל כך איך להתנהל בקטע של איזה הערות הוא יקבל.
"לפני כמה שבועות אשתי היתה איתו בגינה, ואיזה מישהו צעק לו משהו לא יפה עלי. הוא בא לאשתי ואמר לה 'אמרו עכשיו על אבא משהו לא יפה, אבל החלטתי להכניס מאוזן אחת ולהוציא מאוזן שנייה ולא להתייחס". הוא ממש ריגש אותנו. הוא כבר בן חמש, וזה משהו שמאוד מפחיד אותנו. הוא רגיש מאוד".
איך התייחסו אליו הילדים האחרים בגן?
"הילדים חברים שלו. אני נכנס לגן ואומר 'באתי לקחת את הכוכב שלי', והוא בעננים".
יוצא לכם לשחק ביחד?
"בטח, כל היום אנחנו משחקים. קניתי שערים קטנים לבית. פעם אחת הוא מסי, פעם רונאלדו, לפעמים שרי ולפעמים גם ג'וש כהן".
מי מנצח?
"אנחנו מגיעים כל הזמן לשוויון בסוף, ואז מי שמבקיע מנצח. אני לא יכול כל הזמן לתת לו לנצח, אז לפעמים אני מנצח אותו, ואז מתחיל בלאגן בבית. הילד לא מוכן להפסיד. הוא מתחיל לבכות, שריטות וקללות. לפעמים אני סוגר את הדלת כי הוא מגזים. גם אני הייתי כזה, כל פעם שהאחים שלי שומעים את זה הם אומרים לי 'לא פלא שהוא הילד שלך'. אני אפילו הייתי יותר גרוע".
אתה רוצה שהוא יהיה כדורגלן?
"שאלה קשה. למרות שאני מאוד נהנה לראות אותו, כי יש לו קסם, אבל אני מפחד שהוא יספוג בגלל מה שאני עשיתי. אז אני לא יודע".
אשתך אור מגיעה עם הילדים למשחקים. לפעמים היא גם נותנת הערות מקצועיות?
"לא, לא. היא רק אומרת שהיא אוהבת אותי ושהיא גאה בי".
הכרת את אור עוד כששיחקת בראשון לציון וכמעט אף אחד לא שמע עליך.
"נכון. אני זוכר שכשהיינו בכיתה י"ב דיברנו ברצינות על העתיד, והיא שאלה מה השאיפות לעתיד. אמרתי לה שאני רוצה להיות כדורגלן, אז היא אמרה לי 'בסדר, כדורגלן, ברור. אבל במה אתה רוצה להרוויח כסף?', אז אמרתי לה 'מה זאת אומרת? כדורגלן', והיא עונה 'מה, אבל מה הסיכוי? יש כל כך הרבה...' והתחילה להרצות לי.
"אני בראש - מה יש לה, מה נראה לה? היום אנחנו כל הזמן צוחקים על זה. אם היית אומר לי בגיל 19-18 שאהיה איפה שאני נמצא היום, הייתי אומר לך שאתה משוגע. בגיל 18 המטרה הגדולה שלי היתה להיות שחקן ליגה לאומית בראשון לציון ושיהיה לי קלף בסופרגול. אתה מבין? ואז פתאום בגיל 20 אני כבר קפטן בבית"ר".
אז איך באמת הגעת לבית"ר?
"אלי טביב. היה לנו משחק נגד בית"ר. נכנסתי במחצית ואחר כך בעטתי פנדל למשקוף. פעם אחת דיברנו על הפנדל הזה והוא אמר לי 'לא הסתכלתי בכלל על הפנדל, שתי נגיעות שלך בכדור הספיקו לי'. אחרי המשחק מול בית"ר הוא בא לראות אותנו באיזה משחק. היה עשר דקות והלך. לא ידעתי אם זה טוב או לא טוב. אמרתי לעצמי 'בטח התבאס עלי, מה זה בא עשר דקות והולך?'. אבל אלי החליט שהוא רוצה אותי, וככה חתמתי בבית"ר".
החלל שעדיין לא נסגר
בסוף השבוע הזה נבחרת ישראל תשחק מול בלארוס ואנדורה במוקדמות אליפות אירופה. אצילי לא יהיה שם, אף שהוא אחד השחקנים הישראלים הכי טובים כיום.
המחאות של ארגוני הנשים והלחץ שהופעל עליו ועל ההתאחדות לכדורגל, שרצתה שיגיע לדיונים הפומביים בעניינו, גרמו לו להודיע על פרישה זמנית (תיכף נדע אם יש סיכוי לשינוי) מהמדים הלאומיים. מאמן הנבחרת אלון חזן כבר הבהיר שמבחינה מקצועית, הוא היה שמח לקבל את הכוכב לסגל.
אפשר לדמיין אותך חוזר בעתיד לנבחרת?
"אני גם מדמיין את זה. לא סגרתי את הדלת שלי, כמובן, אבל קצת לא היה מקובל עלי מה שדרשו ממני לעשות, ולכן כרגע החלטתי לא להיות בנבחרת. אשמח מאוד לחזור אם ירצו אותי".
מה היה בשיחות עם אלון חזן והמנהל המקצועי יוסי בניון?
"דיברתי עם אלון. הוא רוצה אותי בנבחרת, אבל זה מעליהם. אמרו שאם לא אגיע לדיון לא אוכל להיות בנבחרת. הם כאילו צריכים להכשיר אותי כדי שאוכל ללבוש את חולצת הנבחרת. הפרשה נסגרה מחוסר אשמה ועבר הרבה זמן, אז אני לא מתכוון להיכנס לזה עוד פעם ובטח לא להכניס שוב את המשפחה שלי, אשתי וההורים לתוך זה. אז החלטתי שכרגע אני מוותר".
לא תשכח את קריאות הבוז כלפיך במשחק הנבחרת מול אלבניה בבלומפילד.
"זה לא נעים בתור שחקן נבחרת לבוא ולשמוע קריאות בוז. זה היה משחק חשוב מאוד שלנו, וביאס אותי מאוד לשמוע קריאות בוז".
אף פעם לא באמת היית חלק אמיתי מהנבחרת.
"מבחינתי הנבחרת זה לא פספוס, כי אף פעם לא הרגשתי שם שחקן משמעותי ומעולם לא קיבלתי הזדמנות להיות שחקן מוביל. אין לי אפילו הופעה אחת בהרכב של הנבחרת. אז זה לא פספוס מבחינתי. ברור שאני רוצה להיות חלק ולהרגיש יותר שייך. אני חושב שמגיע לי קצת קרדיט".
אז נו, זה יקרה יום אחד?
"אמן, אמן, אמן, אמן. הלוואי. אני מאוד רוצה להיות בנבחרת".
לסיום, בחודש הבא תהיה בן 30. יש כבר תוכניות לאחרי הפרישה?
"יש לי משהו שאני מריץ בראש בתקופה האחרונה, לפתוח בית ספר לכדורגל לילדים עם מוגבלויות או משהו בסגנון. עשיתי הרבה דברים עם מכבי חיפה, אבל ברוב הפעמים אמרתי להם שאני לא רוצה שיצלמו, כדי שלא יגידו 'הוא הולך בגלל מה שהיה איתו'. אני עושה את זה בשביל עצמי ובשביל הלב שלי".
