הילסבורו. מירון. סמי עופר.
תיאוריית הברבור השחור עוסקת באירועים שנראה שהתרחשו באופן בלתי צפוי, ומסבירה בדיעבד כי ניתן היה להסביר ולהניח שיתרחשו. מגפות, מלחמות ואסונות טבע הם בין שלל האירועים הקשים שבדיעבד גילו בני האדם שניתן היה לחזות, ולמנוע לפחות חלק מההשלכות מראש.

1 צפייה בגלריה
אוהדי בית"ר פורצים לדשא וגורמים לביטול טקס הנפת גביע המדינה
אוהדי בית"ר פורצים לדשא וגורמים לביטול טקס הנפת גביע המדינה
אוהדי בית"ר פורצים לדשא וגורמים לביטול טקס הנפת גביע המדינה
(צילום: עוז מועלם)

בואו נתחיל בתכלס: אסון עם הרוגים בכדורגל הישראלי הוא לא ברבור שחור. זאת אומרת, לא מבחינת האוהדים. אנחנו נחשפים מדי שבוע לדוחק בכניסות, לאלימות הקשה (של אוהדים ושל שוטרים), ולשלל תופעות בזויות שמקרבות את האסון בצעדי ענק. ראשי ההתאחדות? המשטרה? הרשויות? אלה בעיקר משתדלים להחליק את העניינים, שהאסון לא יקרה במשמרת שלהם. אמירה קשה? אולי, אבל גם מנומקת היטב.
הילסבורו. באסון שאירע באנגליה באפריל 1989 נמחצו למוות 97 אוהדי ליברפול. שאול אדר כתב ב-2012 על מסקנות ועדת החקירה: 24 אלף אוהדי ליברפול נאלצו להיכנס למגרש ב-23 שערים בלבד. לחץ אדיר בכניסות. אוהדים שנדחסים ליציעים המרכזיים, שכבר התמלאו, כי אף אחד לא מכוון אותם ליציעים הצדדיים, ויוצרים לחץ עצום. למה לכוון אותם? הם אוהדי כדורגל, אלימים ומשוגעים, הם יגיעו לבד. בכתבה באינדפנדנט הבריטי מתוארת משטרה שאיבדה שליטה על האירוע. אחד האוהדים מתאר את הכניסה לאצטדיון כמו לשחות בבוץ: אתה נשאב לשם וחייב להתקדם עם הזרם כי אי אפשר ללכת אחורה. באותה סיטואציה, תיאר האוהד קצין משטרה שצועק במגאפון לאוהדים לקחת צעד אחורה. אבל אי אפשר. אוהדים אחרים התחננו בפני שוטרים שישתלטו על הסיטואציה ויעשו סדר, אבל נתקלו בתגובות לקוניות ומזלזלות.
מה שמדהים הוא שאם אתם לא מבקרים במגרשים בארץ באופן קבוע הפסקאות הקודמת נשמעות לכם דמיוניות, אבל אם אתם כן מבקרים באופן קבוע אתם מכירים אותן מקרוב. אין אוהד בארץ שלא חווה את הדבר הזה על בשרו, ובסבירות גבוהה גם יותר מפעם אחת. יותר מפעם אחת בעונה. למעשה, זה תיאור די שגרתי למשחקים בארץ, לפחות למשחקים הגדולים. כמעט שלושים שנים עברו עד לניקוי האוהדים מאשמה במקרה ההוא, אבל עד אז האשמה הוטלה עליהם. שיכורים, חוליגנים, טענות על בזיזת גופות המתים. הכל כדי לנקות את המשטרה ואת האחראים. אפס לקיחת אחריות.
מירון. אפריל 2021, 32 שנים אחרי הילסבורו. 45 אזרחים נמחצים למוות. גם במקרה הזה, אירוע המוני ואוזלת יד מצד הרשויות. מסקנות סופיות עדיין אין, אבל גם ממסקנות הביניים ומתיאורים שונים - הבעיה בעבודת הרשויות ברורה. "תחושה של כמעט אסון מדי שנה, ואנחת רווחה כאשר האירוע הסתיים בשלום", נכתב מפי גורמים שקשורים לאירוע. "אקס טריטוריה" קרא לזה ראש המועצה המקומית כשנשאל על אכיפת חוקי בנייה. שוטרים שעמדו מטרים ספורים מהאסון ולא ידעו על התרחשותו. חוסר ויסות של הקהל. בעלי תפקידים שלא הוכשרו כראוי.
אחת ממסקנות הביניים המרכזיות של ועדת מירון הייתה מינוי שר אחראי, שימנה "גורם ביצועי בעל ידע וניסיון מתאימים, שיארגן וינהל את ההילולה". השר עצמו יהיה אחראי גם על התכנון, אבל גם על מעקב וביקורת על יישום ההנחיות. שנתיים עברו. מסקנות סופיות עדיין אין. מסקנות זמניות והנטייה להתעורר אחרי אסון שינו קצת את התנהלות האירוע. ועדיין, איש לא לקח אחריות. איש לא פוטר או הוחלף. "אחריות אין פירושה אשמה". אפס לקיחת אחריות.
אצטדיון סמי עופר. גמר גביע המדינה 2023, בניהול ההתאחדות לכדורגל. לאוהדים נשלחת הודעה על פתיחת שערים שלוש שעות לפני המשחק עקב העומסים. בפועל, חלק מהשערים נפתחו באיחור של לפחות חצי שעה. תורי ענק. לחץ בכניסות. סדרנים לא מיומנים לא משתלטים על האירוע. בתוך האצטדיון, כל שער מלווה בזליגה של מעט אוהדים אל השטח שבין היציע למגרש. הסדרנים זזים הצידה, לא מסוגלים לשלוט באירוע. לאחר שריקת הסיום, במשך כחצי שעה הכרוז קורא לאנשים שנכנסו לדשא, רובם המוחלט מיציע המוזמנים של ההתאחדות, לעלות חזרה ליציע. אין סדרנים, אין שוטרים. הקהל מאבד סבלנות ופורץ לדשא. גם אז, חולפות דקות ארוכות עד להגעת שוטרים. הטקס בוטל.
האשמה מוטלת על האוהדים. ציטוטים החל מ"ביזיון שלא נראה כמותו" ועד "פוגרום" (!). שיח על שלילת הגביע. עונש בפועל של שלילת המשחקים באירופה. מה קרה בדיון עצמו? זה החלק המעניין. משה עגייב, שהיה אחראי על האירוע מטעם ההתאחדות, אמר שנאלצו לפתוח את השערים ב-17:30 בגלל סכנת חיים. מעבר לעובדה שהשערים, חלקם לפחות, לא נפתחו בשעה הזו, מדהימה העובדה שזו השעה בה פירסמה ההתאחדות עצמה שהשערים ייפתחו. חזרנו להילסבורו ומירון - אין שליטה באירוע, אז הקהל אשם.
עגייב המשיך לסיום המשחק ואמר בעצמו שלקח 23 דקות להביא את השחקנים - אחריות מארגני האירוע כמובן. בזמן הזה היו לדבריו כ-250-400 איש על הדשא - ומזכיר לצד אוהדים הרבה משפחות וחברים של שחקנים, שלא היו צריכים להיות על הדשא. גם בשלב הזה ברור שלא מדובר בפריצה הגדולה של האוהדים. איך אני יודע? כי הוא אומר בעצמו שהיא קרתה רק לאחר תחילת הטקס.
אז יכלו להיערך לפריצה? מנכ"ל בית"ר אמר בדיון שהמועדון עידכן את המשטרה על אינדיקציות לפריצה אפשרית כמה ימים לפני המשחק. תגובת עגייב מדהימה: "המידע לא עלה בישיבות היערכות המשטרה". ואבטחה? עגייב טען שחברת האבטחה שעובדת עם מכבי חיפה פשוט לא רצתה לעבוד עם בית"ר, אז לקחו חברה אחרת. ועד עכשיו, כשבועיים אחרי הגמר, לא ברור מה האחריות של מארגני האירוע - ההתאחדות לכדורגל. על הגמר עצמו, ועל כלל האירועים לאורך העונה האחרונה. אז מה נדרש? ועדת חקירה חיצונית שתעשה סדר, תבין מה סיבות השורש לבעיה, למה הטיפול של הרשויות לא עובד ומה עושים כדי לשנות את המציאות הזו.
ואם יקרה אסון, אל תגידו שזה ברבור שחור. אל תגידו "לא יכולנו לדעת". התחושה של "כמעט אסון" ממירון היא אורחת קבועה במגרשים. כך גם אוזלת היד וזריקת האחריות משל הרשויות בהילסבורו. ואם יקרה אסון, לא ניתן לכם לטייח. כי כתבנו, והתרענו וניסינו לשנות. ואתם? אתם רק קיוויתם שהאסון לא יקרה במשמרת שלכם.
גם אתם רוצים להיות פרשנים? התחילו לכתוב. איך זה עובד? פשוט מאוד:
*כותבים ושולחים בגוף המייל או בקובץ וורד לכתובת הבאה: kick@ynet.co.il בצירוף שם מלא.
*אורך הטקסט הרצוי הוא בין 250 ל־800 מילה.
*נא לא לצרף תמונות, טבלאות, גרפים או עיבודי מחשב לקבצים.
* אם בכוונתכם לכתוב על משחק או אירוע מסוים שעומד להתקיים, אנא שלחו את הטקסט מספר ימים לפני כן.