הברית של החרדים עם הימין נכשלה

במשך חמש שנות המשבר הפוליטי בישראל כרכו המפלגות החרדיות את גורלן עם גורל גוש הימין.

לאן שנתניהו כיוון את הספינה - לשם הן שעטו. היה לזה היגיון אלקטורלי לא רע. תמיכת המצביעים בגוש הימין בכלל, ובנתניהו בפרט, היא עצומה - הערכים של צעירי המגזר האידיאולוגים מתקרבים לגוש הימין. אבל אחרי שלושה חודשים של ממשלת ימין מלא־מלא, החרדים צריכים לשאול את עצמם בכנות: אולי עשינו טעות? אולי שווה להקריב מספר קטן של מנדטים ״אידיאולוגיים״ בשביל כוח פוליטי כמעט בלתי מוגבל?

ההחלטה ללכת ״אול אין״ עם גוש הימין התבססה ברובה על שלוש הנחות: ההנחה הראשונה היא שדמוגרפית, זה הגוש עם הכי הרבה פוטנציאל לגדילה, כי מצביעי הציונות הדתית בהכרח יביאו יותר ילדים ממצביעי מרצ. השנייה היא שהציבור המצביע מחובר הרבה יותר לגוש הימין; והשלישית והחשובה ביותר היא שגוש הימין תלוי לחלוטין בחרדים, ולכן יצטרך לספק באופן מלא את הצרכים שלהם.

מאז שהוקמה ממשלת נתניהו השישית, ואחרי שהחרדים חיכו חמש שנים להקמתה, הלכו עם נתניהו באש ובמים, ויתרו על ממשלה נוחה עם גנץ, סירבו להסתכל שמאלה ואפילו בילו שנה וחצי באופוזיציה - הם סוף־סוף חוזרים להגה השליטה. אבל לדאבונם, זה פשוט לא מספיק.

מאז שהוקמה הממשלה החרדים מוותרים ויתור אחרי ויתור. זה התחיל במסמוס של הרפורמה המשפטית, שהמפלגות החרדיות הן מראשי תומכיה, זה עבר לדחיית חוק הגיוס, והיום - לוויכוחים סביב התקציב. אז נכון, תקציב הישיבות גדל ואברכים יקבלו מימון נאה מהמדינה, אבל אין ספק שאת כל הדברים הללו ואף יותר יכלו להשיג החרדים גם בקואליציה עם הגוש הנגדי, ואז זה גם היה עובר להם נוח ציבורית.

ההחלטה של המפלגות החרדיות ללכת רק עם גוש הימין מקטינה דרמטית את כוח המיקוח שלהן. בסוף, נתניהו יודע שהמפלגות האלה בכיס שלו. אמנם יש מאזן אימה עדין, שבו נתניהו שואף לרצות את המפלגות החרדיות, אבל הוא מעולם לא הרגיש לחץ אמיתי מצידן. למעשה, אין למפלגות החרדיות שום שוט על ממשלת הימין, ולהבדיל מבן גביר ומסמוטריץ', שחייבים להיות חלק מגוש הימין - לחרדים יש אלטרנטיבה.

דווקא בעמדת הכוח הנוכחית של החרדים, הם צריכים להתחיל לחשוב על העתיד הפוליטי של המגזר שלהם. בגלל היתרון הדמוגרפי, החרדים נמצאים בעמדה מושלמת למקסם את הכוח שלהם, והם - בהחלטה מודעת ובעיניים פקוחות - מחליטים להגביל את עצמם. אפשר להבין את ההחלטה הזאת. הציבור החרדי מתקרב יותר ויותר בדעותיו האידיאולוגיות לגוש הימין ולמחוזות הציונות הדתית ועוצמה יהודית - וקיים חשש לזליגה למפלגות הללו.

אבל למפלגות החרדיות יש הרבה יותר מה להרוויח מלהיות לשון מאזניים. הן לא יפסידו מצביעים רבים, והמעטים שיעברו למפלגות אחרות בגוש הימין הם ״קורבן״ ששווה לתת בשביל כוח פוליטי הרבה יותר משמעותי. גם אם לבסוף הן יישבו עם הימין - הפעם זה יהיה מעמדה של כוח; עמדה שבה ברור שיש להן אלטרנטיבה לא רעה בכלל בצד השני.