נשיא התאחדות המלאכה והתעשייה: ''הממשלה איבדה שליטה על המחירים''  

תתביישו!

הקהילה היהודית בהונגריה, שהיתה השנייה בגודלה באירופה, שרדה את המלחמה כשהיא שלמה בגופה וברוחה - בשונה לחלוטין ממצבם של יהודי פולין, שהיו תחת כיבוש גרמני
מוחלט, רעבים ומושפלים.
הונגריה שמרה על מראית עין של עצמאות שהגבילה במובנים מסוימים את פעולות הגרמנים ואפשרה, למשל, לצירויות ניטרליות לפעול ולהעניק חסות ליהודים.

להונגריה היה גבול ארוך עם רומניה, גבול קל למעבר עם נכונות גדולה של הרומנים לסייע ליהודים נגד ההונגרים, שעמם היה להם סכסוך חריף על חבל טרנסילבניה. היה להונגריה
גם גבול עם יוגוסלביה, שם ניהל טיטו לחימה עזה נגד הגרמנים. באין ברירה, אף זו היתה אפשרות מילוט.

יתר על כן, השנה היתה 1944, הגרמנים היו בקריסה צבאית, אחרי סטלינגרד, בנסיגה מתמידה בפני הרוסים ממזרח, בצפייה לפלישה ממערב, שאכן הגיעה לאחר זמן קצר, לאחר אובדן צפון אפריקה ואיטליה, נתונים בכל הגזרות ללחץ הפצצות אימתני מצד בעלות הברית, כאשר כוחם הצבאי מצומצם בהרבה יחסית לתחילת המלחמה. לצורך מבצע השמדת יהודי הונגריה עמדו לרשותם 150 (!) אנשי אס-אס בלבד, ו- 5,000 ז'נדרמים הונגרים.

עיקר השמדת היהודים התבצעה בשבעה שבועות, בין אמצע מאי לתחילת יולי 1944. חצי מיליון יהודים גורשו לאושוויץ ונרצחו בקצב של 12 אלף ליום! מכונת ההשמדה עבדה באופן מושלם, ללא תקלה וללא שום שיבוש.

איך התאפשר הדבר?
קסטנר היה ראש 'ועד ההצלה' מטעם הסוכנות היהודית, והנציג הבולט של הממסד הציוני בהונגריה.

אף שהציונים היו מיעוט בקהילה היהודית, נחשב קסטנר למנהיג ללא עוררין, ל"איש החזק"
של הקהילה, בשל קשריו עם הנאצים מזה, וקשריו עם היישוב בארץ ישראל מזה, שהקנו לו
גם עוצמה כלכלית.

קסטנר שלט ברשת של אנשי יודנראט של הקהילות היהודיות בהונגריה ועל ידיהם שלט למעשה בכל הקהילות.
לא היה סיכוי להשלים את הגירוש וההשמדה בצורה חלקה ללא לוחמה פסיכולוגית והטעיה של היהודים, ולהטעיה זו לא היה סיכוי ללא עזרת מנהיגים מקרב היהודים.
סיפור הכיסוי העיקרי היה שהיהודים נשלחים למחנה עבודה בשם 'קנייר מיזה', והם לוקחים איתם את משפחותיהם, כי הגרמנים הגיעו למסקנה שפריון העבודה גדל כשהמשפחה מאוחדת. קסטנר היה זה שהזרים מכתבים מזויפים, שקיבל מהגרמנים, מהמגורשים, כביכול, אל קרובי משפחתם, שבהם הם מדווחים על מצבם הטוב. הוא כפה על רשת היודנראט להפיץ את המכתבים הללו בקהילות.

היהודים רוכזו בגטאות, מנותקים ומבודדים מהעולם. מקור המידע שלהם היה היודנראט, אשר מקור המידע שלו היה קסטנר.

באותה שעה, לקסטנר היו פריבילגיות. רכב צמוד, קשר טלפוני, חופש תנועה, פטור מענידת טלאי צהוב, חסינות מול ההונגרים. הנאצים רחשו אמון מלא לראש ועד ההצלה היהודי.

קסטנר שיתף פעולה עם אייכמן, והפעיל את היודנראט ליצירתה של מערכת ההונאה ששכנעה את היהודים שישיבה במחנה עבודה עד סוף המלחמה, שכבר נראה באופק, עדיפה על בריחה והתנגדות שסיכון בצידן. האשליה הזאת פעלה את פעולתה אך ורק בגלל שבאה ממקור יהודי מוסמך.

מילה אחת של קסנטר, וכל בניין הקלפים היה מתמוטט. אולם המילה הזו לא באה. בתמורה לשיתוף הפעולה קיבל קסטנר רשות לחלץ כ- 1,700 יהודים, שכללו את בני משפחתו, מקורבים, מנהיגים מקומיים, אנשי יודנראט, וראשי ציבור יהודי בהונגריה. שחרור ה"מיוחסים" (כך נקראו!) בוצע בצורה סחטנית תוך וידוא פעולה של הניצולים להרדמת כל היתר.

פרשת קלוז' כמשל
קלוז', עיר הולדתו של קסנטר, שכנה קילומטרים בודדים מגבול רומניה וגרו בה 20 אלף יהודים. עם בוא הנאצים הוצאו היהודים מהעיר ובודדו בגטו שהוקם לידה. על 20 אלף היהודים הללו שמרו... 20 ז'נדרמים הונגרים, בפיקודו של גרמני אחד.

קסטנר הגיע לקלוז' ימים אחדים לפני הגירוש. בשיחותיו עם מנהיגי העיר ותושביה לא אמר מילה על הגירוש וההשמדה הצפויים להם בעוד ימים ספורים, אף שלפי עדותו במשפט ידע על כך עוד קודם לכן. היהודים גורשו, בעוד 380 מקורבים, אנשי יודנראט, חברים וקרובי משפחה של קסטנר הועברו לבודפשט להמתנה ל"רכבת ההצלה".

הביקור בקלוז' היה נקודת זמן מכרעת בצומת החלטות חשוב אצל קסטנר. ניתן לתאר תרחיש אחר: לו אמר קסטנר לאנשי קלוז' את האמת, לו הורה להם לברוח, ואולי בורח עימם לגבול הקרוב לרומניה (כל זה בד בבד עם הודעה חשאית ומתואמת מראש לעוד קהילות, דבר שטכנית היה בידו לעשות), היה סיכוי שמהלך כזה ישבש את כל תוכנית הרמייה השברירית.

מרידה ובריחה במקום אחד היתה מדללת ביתר המקומות את הכוחות המועטים שעמדו לרשות מנגנון ההשמדה. ומכאן ועד לאובדן שליטה על המצב מצד הגרמנים היתה הדרך קצרה. למצער, ניתן היה בצעד כזה להציל הרבה יותר מאשר 1,700 בלבד.

אלא, לצורך כך היה עליו 'לבגוד' בנאצים. הוא לא עשה זאת, ומרגע זה והלאה הוא שקע יותר ויותר עמוק בתהום שיתוף הפעולה.