שִׂים לֵב: בְּאֲתָר זֶה מֻפְעֶלֶת מַעֲרֶכֶת נָגִישׁ בִּקְלִיק הַמְּסַיַּעַת לִנְגִישׁוּת הָאֲתָר. לְחַץ Control-F11 לְהַתְאָמַת הָאֲתָר לְעִוְורִים הַמִּשְׁתַּמְּשִׁים בְּתוֹכְנַת קוֹרֵא־מָסָךְ; לְחַץ Control-F10 לִפְתִיחַת תַּפְרִיט נְגִישׁוּת.

תחליטו: נאצריזם או צבא העם?

בטורקיה ובמצרים הוביל החשש מהשתלטות דתית לרודנות צבאית • גם אצלנו קוראים לצה"ל להגן מפני רודנות דתית, כביכול • האם בשם המניפולציה הזו נפרק צבא העם?

מצעד צה"ל 1973
מצעד צה"ל 1973, צילום: על פי סעיף 27א לחוק זכויות יוצרים תשס"ח

התודעה האזרחית המפותחת של לוחמי טייסת 69 היא מבורכת, אבל הטייסת לא הופקדה בידיהם כבת ערובה לכפיית עמדותיהם לגבי המשטר הדמוקרטי. הרמטכ"ל ומפקד חיל האוויר מעלו בתפקידם כשאפשרו להם לעשות זאת. כדי להבין מדוע, כדאי לחזור ליסודות.

ב־15 במאי 1949, בתום הקרבות, בן־גוריון פרס את תפיסתו על הצבא בהרצאה לקורס הקצינים של צה"ל הצעיר. הצבא היה ענקי יחסית, ובן־גוריון התכונן להקטין אותו מאוד כדי לאפשר עלייה גדולה.

היה אפשר לצפות שבן־גוריון יספק לשומעיו הסבר מקצועי־צבאי מדוע הוא כמעט "סוגר" את צה"ל, אבל הוא הקדיש את רוב הרצאתו הארוכה לדיון "אזרחי" מובהק. "ביטחונה של מדינת ישראל לא ייכון על צבא בלבד", אמר שם והרחיב על ההכרח הביטחוני ב"עלייה רבתי בקצב מהיר ובממדים רחבים ומתרחבים". גם "שרשרת של יישובי ספר" היא בעיניו "תנאי יסודי לביטחון המדינה" ו"גורם חשוב במערכת הביטחון תשמש העוצמה התעשייתית והטכנית שלנו", כמו גם המחקר המדעי.

קליטת העלייה וטיפוח ההתיישבות אכן היו לבסוף משימות שהוטלו גם על צה"ל המוחלש תקציבית וארגונית, עד כדי פגיעה חמורה בכושרו המבצעי. בן־גוריון אותת לצה"ל כי למרות הקיצוץ וההתמקצעות הוא לא יהיה "צבא רגיל" אלא "צבא העם", במובן הערכי של המילה - צבא שמחויב לערכים ולמשימות של מדינת העם היהודי.

המושג הזה היה הגרסה הציונית והישראלית למושג "צבא אזרחים", שעלה על במת ההיסטוריה עם המהפכות האמריקנית והצרפתית: צבא מחויב לערכים לאומיים ודמוקרטיים, ובזה יתרונו על צבאות המלכים הרודניים. עלייה והתיישבות הן הערכים הלאומיים הייחודיים שלנו גם היום.

רעיון צבא העם גם עורר התנגדות. כשצה"ל נחלץ לעזרת יושבי האוהלים והבדונים במעברות של חורף 1950, למשל, הפוליטיקאי הצעיר אברהם עופר חשש שהדבר יוביל למשטר מיליטריסטי שהכל בו נפתר על ידי הצבא, ושלבסוף ייהפך הצבא למקור הסמכות הפוליטית. עופר חשש מכל התופעות המודרניות שהשתלשלו מהתקדים הצרפתי: גנרל ב"צבא האזרחים", אחד בשם נפוליאון, נעשה קיסר רודני מכוח יתרונו של אותו "צבא האזרחים", שכל ערכי האומה מנוקזים לתוכו.

אבל לעומת תקדים נפוליאון - ישנו תקדים וושינגטון, גנרל אחר שעמד בראש "צבא אזרחים" משחרר ונעשה נשיא נבחר, המפקד העליון של הצבא, אך לא קיסר. דוגמה מאוחרת, חשובה לענייננו, מצויה בגנרל אחר - מייסד טורקיה המודרנית אטאטורק. הוא עשה את צבא טורקיה לנושא ערכי המדינה, ולכן הצבא חזר ותפס את השלטון במדינה כל אימת שהפוליטיקאים הנבחרים חרגו, לדעתו, מערכים אלו.

זו היתה גם המתכונת של הרודנות הצבאית שייסד הגנרל גמאל עבד אל־נאצר במצרים. בטורקיה (עד ארדואן) ובמצרים (כיום) החשש מהשתלטות דתית הוביל לרודנות צבאית. גם אצלנו נשמעות קריאות לצה"ל להגן מפני רודנות דתית, כביכול. המניפולציה נבנית גם מתוך מרירות כולנו על השתמטות החרדים, אבל האם בגללה נפרק את צבא העם הבן־גוריוני?

בן־גוריון בחר ב"צבא אזרחים", קרי צבא העם, אבל בגרסת וושינגטון. מה מבחין בינה לגרסת נפוליאון, אטאטורק ונאצר? תשובת בן־גוריון היא חדה: כפיפות מוחלטת ללא עוררין לדרג הנבחר, כלומר - לכנסת הנבחרת ולממשלה שהיא ממנה.

צה"ל הוא "צבא העם", מחויב לערכים לאומיים - ולכן לערכים דמוקרטיים. שכן, ללא משטר דמוקרטי, הטענה שהמדינה שייכת ללאום היא דיבור ריק. אבל מי יקבע מה מתחייב מהערכים הדמוקרטיים? איך יבחר הצבא בין דעתה של השופטת אסתר חיות בסוגיה הזאת לבין דעתו של שר המשפטים יריב לוין או דעתה של הממשלה כולה?

התשובה הבן־גוריונית הברורה היא שאסור לצבא לבחור ושהדבר אינו מעניינו, אחרת נגלוש עד מהרה לנאצריזם. הממשלה היא המפקדת שלו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר