טום סמית', מהנדס בכיר ודירקטור עולמי לנכסים ומבנים בקבוצת ההנדסה הבינלאומית WSP, חתום על כמה מהמבנים ומהפרויקטים המוכרים בעולם. לאחרונה הגיע לישראל כדי לעקוב מקרוב אחרי ההתקדמות בפרויקטים שמנהלת הקבוצה בארץ, וניצלנו את ההזדמנות כדי לשמוע ממנו על הטרנדים העולמיים העכשוויים בתכנון, על בנייה בת-קיימא ומה דעתו על רמת התכנון והבנייה בישראל לעומת מדינות אחרות.
סמית' עובד ב־WSP כבר 29 שנים וכיום עומד בראש המחלקה הגלובלית לבניינים ונכסים, שבה עובדים כ־12,000 מהנדסים, מנהלי פרויקטים ומומחים.
מה האינטרס של קבוצת WSP בישראל?
"אנחנו פועלים בישראל כבר הרבה זמן, יש לנו כאן בערך 150 עובדים. לאורך השנים התמקדנו כאן יותר בתחום התחבורה, ולאחרונה גם באנרגיה. אבל תמיד עבדנו כאן גם על בניינים, בעיקר דרך המשרדים שלנו בניו יורק ובלונדון".
באילו בניינים מדובר?
"פרויקט אחד הוא מגדל ToHa 2 בתל אביב, בעיצובם של רון ארד ואבנר ישר. המשרד שלנו בלונדון עשה את התכנון ההנדסי. הפרויקט השני הוא מגדל של ישראל קנדה בפארק צמרת בתל אביב. בפרויקטים האלו אנחנו מתבססים על שיתוף פעולה גם עם המשרד שלנו בלונדון וגם עם הרבה מהיועצים המקומיים שלנו בישראל.
"השאיפה שלנו היא להרחיב את פעילות הנדל"ן של WSP בישראל. אנחנו בוחנים איך נוכל לעשות זאת, איך נוכל לתרום יותר בתחום הנדל"ן כי ברור שיש פה הרבה הזדמנויות. ביקרתי בקו האדום של הרכבת הקלה, אני יודע שיש הרבה פרויקטים של מטרו על הפרק, וזה ייצור הרבה הזדמנויות לפלייסמייקינג בתחנות ובסביבתן".
מקום שרוצים להגיע אליו
בשיחה איתו חוזר ומדגיש סמית' את חשיבות הפלייסמייקינג - גישה תכנונית שמשפרת ומשדרגת מרחבים עירוניים ציבוריים ויוצרת מקומות מזמינים - כמו גם את עירוב השימושים כמגמות מובילות בתכנון מתקדם ובר-קיימא. מדובר בשתי גישות תכנוניות מעשיות, שמיושמות יותר ויותר במקומות רבים בעולם ושבעיני סמית' ומומחים רבים אחרים צריכות להיות אבני יסוד בתכנון האורבני.
מה דעתך על האיכות והרמה של התכנון בישראל?
"הפרויקטים כאן טובים לא פחות משאר הפרויקטים שראיתי בעולם. הם פרויקטים די מרהיבים, ואני חושב שההיקף שלהם משמעותי. שמתי לב אליו הוא שיש יותר ויותר פרויקטים שמבוססים על גישה תכנונית של עירוב שימושים, כך שיש בהם מסחר וקצת אירוח בשילוב עם מגורים".
אם ניקח לדוגמה את מגדל השארד שתכננתם בלונדון, אתה חושב שתוכלו לבנות משהו כזה בישראל?
"כן. אבל אחד הדברים שאולי צריך לעבוד עליהם - וצריך לזכור שתל אביב היא עיר צעירה - זה העבודה סביב פלייסמייקינג. לכן אני תמיד אומר שזה לא עניין של 'בניינים אייקוניים', אלא עניין של מקומות יוצאי דופן. אני חושב שעיר אמיתית היא כזו שיש בה את המקומות יוצאי הדופן האלה. לדעתי מה שתל אביב צריכה לעשות זה לחשוב על הפלייסמייקינג, כלומר המקום שבו הבניין מצטלב עם המרקם העירוני.
"ביליתי הרבה זמן בפקקים בנסיעות ברחבי תל אביב, וכשאני מתבונן סביבי - אני חושב שהדבר הגדול שנדרש בהתקדמות הלאה הוא ליצור את המקומות הנפלאים האלה שאנשים רוצים להגיע אליהם".
כשסמית' מדבר על הדבר הגדול הבא בתכנון ויצירה של מקומות נפלאים בתל אביב ובכלל בישראל, אי אפשר שלא להיזכר מייד בביורוקרטיה הישראלית הידועה לשמצה. אבל כמי שהתמודד עם הרבה מערכות תכנון ברחבי הגלובוס, הוא לא מתרגש מהמצב.
"אל תחשוב שהביורוקרטיה לא קיימת במקומות אחרים. לכל עיר יש את התהליכים שלה לקבלת היתרים ואישורים. את השארד בלונדון לקח עשר שנים לבנות ולנסות להעביר את התכנון והאישורים, עם מעורבות מסיבית של בעלי העניין. בנייה של מגדלים גבוהים מעוררת הרבה רגשות.
"אז אני לא אומר שהביורוקרטיה כאן יותר טובה או יותר גרועה מכל עיר אחרת. אבל אני חושב שאולי צריך למצוא דרך טובה יותר לנווט בתהליך המעורבות של בעלי העניין, בתהליך התכנון ובתהליך הבנייה. וזה פשוט מגיע כתוצאה מיותר ניסיון ומביצוע מגוון גדול יותר של סוגי פרויקטים".
לטפס, לא להתפרס
סמית' מעניק חשיבות רבה לשיקולים הקשורים באיכות הסביבה, במהלך תכנון פרויקטים. "לא מדובר רק בכך שחברות גדולות לא יאכלסו את הבניין שלך אם הוא לא בר-קיימא. וזה לא רק קיימות, אלא זה קשור לדברים כמו בריאות, רווחה ודיגיטציה. היום אנשים צעירים מתעקשים הרבה יותר על הרצון שלהם לעבוד, לשחק וליהנות בבניינים שהם ירוקים. לכן אנחנו רואים דחף עצום כרגע לדה-קרבוניזציה. אני מתקשה לחשוב על לקוח שאנחנו עובדים איתו שדה-קרבוניזציה לא נמצאת בראש סדר היום שלו, שלא שואל איך הוא יוצר בניין עם אפס פליטת פחמן. כל דבר שאנחנו יכולים לעשות כדי להפחית את פליטת הפחמן המגולם הוא באמת חשוב".
באיזה פרויקט אתה הכי גאה?
"בעולם? כנראה הבניין שאני הכי גאה בו הוא בית הפרלמנט הקנדי. זה בניין מורשת בן למעלה ממאה שנה, ויש לנו כמעט 300 אנשים שעובדים עליו. זו עבודת שיקום יסודית שבסיומה הולך להיות לקנדה בניין פרלמנט עם אפס פליטת פחמן".
את הבנייה בישראל הוא מגדיר ככזו שהולכת והופכת מתוחכמת יותר. "לפני חמש שנים עבודה של 100 מיליון דולר נחשבה לפרויקט גדול, עכשיו אנחנו מדברים על פרויקטים של 500 מיליון דולר, אז נראה שענף הבנייה כבר התחיל להשקיע בעצמו", אומר סמית', "יש הרבה יותר מסתם הנדסה ובנייה.
"וחשוב לזכור את כמות התשתיות המיושנות שיש בערים בכל העולם, ואת העיור ההולך וגדל שמוביל להגדלת הצפיפות, כי ככה זה. אנחנו לא רוצים להתפרס אלא לטפס, אבל אנחנו רוצים לוודא שהצפיפות לא תוביל לגודש".
מה דעתך על הקו האדום של הרכבת הקלה כמי שתכנן את המטרו של קטאר ובוודאי תשתלבו גם אתם כאן בתחום?
"מדובר בפיסת תשתית פנטסטית. אתה יכול לנוע בין שני אזורים בעיר תוך 12 דקות, לעומת שעה במכונית. מה שיש לנו כאן הוא טוב כמו מה שהיינו מעורבים בו בסידני, אוקלנד וקטאר.
"מה שהולך להיות מעניין עם המטרו החדש הוא העובדה שלמעשה הרבה ממנו נמצא מסביב - אני מתכוון שיש את המטרו, אבל יש את העבודה בתוך ומסביב לתחנות, פיתוח מוכוון תחבורה. אנחנו צריכים להחיות מחדש את האזורים שבהם המטרו נמצא".
טום סמית': "לא מדובר רק בכך שחברות גדולות לא יאכלסו את הבניין שלך אם הוא לא בר-קיימא. זה לא רק קיימות, אלא זה קשור לדברים כמו בריאות, רווחה ודיגיטציה. היום אנשים צעירים מתעקשים הרבה יותר על הרצון שלהם לעבוד, לשחק וליהנות בבניינים שהם ירוקים"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו