כאוהד כדורסל, אי אפשר היה שלא להעריץ את מייקל ג'ורדן. כחובב ספורט מושבע, אי אפשר היה שלא לרצות שיפסיד. אל תכעסו, אבל אני זוכר לילות לבנים בהם אני וחלק גדול מחבריי ממש קיווינו שפיניקס, פורטלנד או יוטה ינצחו, רק בגלל שרצינו לראות משהו שונה. זאת אומרת, כולנו ידענו להעריך את הגדולה שעמדה או יותר נכון ריחפה לנגד עינינו, אבל מדי פעם קיווינו שמישהו אחר ישים את ידו על ה'לארי אובראיין' ויבכה איתו בחדר ההלבשה. ככה בשביל הספורט אתם יודעים. ג'ורדן היה פשוט בלתי עציר. הוא יותר מדי טוב. מעין נשק שאי אפשר להתמודד מולו.
זה היה אז ועכשיו הגיע הזמן לבחור את השחקן הטוב ביותר בדור הנוכחי. וכאן יש כבר שני מועמדים. שניהם זכו בארבע טבעות כל אחד ומחפשים את זו החמישית. שניהם כבר חצו מזמן את גיל 30, אבל עדיין זכו בשתיים משלוש האליפויות האחרונות. שניהם נמצאים בכושר מצוין ומנהיגים את הקבוצות שלהם. שניהם נפגשים עכשיו לדו קרב שמבחינת פוטנציאל מבטיח להיות לוהט. לברון ג'יימס וסטף קרי. אז עוד לפני שסדרת הענק בין לוס אנג'לס לייקרס לגולדן סטייט ווריירס תצא לדרך, הגיע הזמן לבדוק מי מהשניים הוא הדבר הכי קרוב לאותו ג'ורדן.
סטף קרי ולברון. מי גדול יותר? (רויטרס)הקייס של ג'יימס
עוד לפני שהוא שיחק את משחקו המקצועני הראשון ב-NBA, לברון היה צריך להתמודד עם ההשוואות והדיבורים על הפוטנציאל שלו להפוך, ביום מן הימים, לכדורסלן הגדול ביותר בכל הזמנים. למעשה, במשך שני עשורים, הוא התמודד עם השוואות למי שבעיני רבים כבר היה ותמיד יהיה הגדול מכולם. הכישרון, הווירטואוזיות, החכמה והיכולת להתעלות מתי שצריך, תמיד הזכירו את MJ. אבל גם אחרים נהנו מכל אלה.
בשנים האחרונות, כשלנתונים האלה התווספו גם אליפויות, תארים אישיים ואיך לא - שיא הנקודות של כל הזמנים - הוא כבר ממש מתקרב (ואולי אף עבר - תלוי את מי שואלים) וכיום אף אחד כבר לא מופתע כשמזכירים את שמו במשפט אחד עם הוד אווירותו. נכון, לברון על כל הישגיו, בעיקר כשלוקחים בחשבון את רף הציפיות שליווה אותו לאורך חייו הבוגרים, הוא אחד הגדולים בכל הזמנים.
לברון ג'יימס (רויטרס)קינג ג'יימס כידוע, הוא לא רק כדורסלן, אלא אישיות משפיעה בכל תחום. בניגוד לג'ורדן, הוא מעורב ומשפיע בכל מה שקשור לליגה ולמשחק כולו, אבל גם בעניינים חברתיים ופוליטיים בארה"ב יש לו מה לומר. על הפרקט הוא כבר לא קולע 40 נקודות בכל משחק ולא דומיננטי כמו פעם, אבל עדיין תורם בכל כך הרבה דברים שלא בהכרח רואים על דפי הסטטיסטיקה. גם בגיל 38 ואחרי 20 שנות קריירה הוא עדיין המנהיג של הקבוצה הזו וכששחקנים טובים ככל שיהיו (ראסל ווסטברוק, מאליק מונק), לא מסתדרים עם הסגנון שלו - הם מוצאים את עצמם בחוץ.
וכך, כשדילון ברוקס קורא לו "זקן", החברים של לברון הגיעו והשתיקו אותו מהר מאוד. כל כך מהר, עד שהכוכב של ממפיס גריזליס היה צריך להתחבא מאימת התקשורת ולברוח מחדר ההלבשה עוד לפני שהעיתונאים נכנסו. כי ככה זה כשמעזים להתחצף למלך. את התשובה המילולית הוא השאיר לרשתות החברתיות עם שורה של ציוצים. תחילה שלח לאוויר הווירטואלי מילים משיר של ג'יי זי שכוון מן הסתם אל ברוקס. אחר כך כתב באינסטגרם: "אם תראו אותי נלחם ביער בדוב גריזלי. תעזרו לגריזלי". אם ב'ריקוד האחרון' קיבלנו לא מעט סצינות של מייקל בסגנון 'הסנדק', ג'יימס כך נראה, מרגיש לפחות כמו 'הסופרנוס'.
הקייס של סטף
גם סטף הוא דמות משפיעה על המגרש ומחוצה לה. כמו לברון, גם לקרי יש חברת הפקות וכמו MJ יש לו מן הסתם גם מספיק השקעות שיחזיקו אותו מצוין גם הרבה אחרי שיפרוש. חוכמה פיננסית היא מכנה משותף בין כל השלושה, אבל בכל מה שקשור לכדורסל, סטף עושה משהו שרק הגדולים ביותר וג'ורדן כמובן ביניהם, יכולים להתפאר בו - השפעה ישירה על הדרך בה המשחק משוחק כיום. סטף הוא הראשון שהפך את השלשות לכלי נשק, והיום כל קבוצה משתמשת בו. והרבה. מספר השלשות בליגה עולה באופן דרמטי בכל עונה, והכל תודות למספר 30 בכחול צהוב.
סטף הוא מלך השלשות של כל הזמנים וזה הישג כשלעצמו, אבל יש עוד כמה עובדות שמייחדות אותו. בעוד ג'יימס שיחק בשלוש קבוצות שונות, סטף כיכב במועדון אחד. ממש כמו ג'ורדן. בעוד ג'יימס הפך קבוצות בינוניות לרלוונטיות, אבל בסוף בכל זאת הפסיד, סטף ידע להשתמש בצוות היציב שלצידו והזכיר לא פעם שבלעדיהם, הוא לא היה מגיע לאן שהגיע. בשורה התחתונה, ג'יימס הפסיד במספיק סדרות גמר כדי שלא נחשוב שהוא בלתי מנוצח. אצל סטף המצב שונה. כשהמוזה נחה עליו, הוא פשוט בלתי עציר. ממש כמו ג'ורדן.
ההופעה שלו במשחק מספר 7 מול סקרמנטו, בו הוא קלע 50 נקודות, הוכיחה בדיוק את זה. הקינגס ניסו הכל - שמירה כפולה, מלכודות שונות ומספר שומרים שונים. שום דבר לא עזר בדרך ל-50 נקודות עם אחת ההופעות המרשימות ביותר אי פעם במשחקי 7 מכריעים. הוא קולע מכל מקום מתי שהוא רק רוצה, מערב את חבריו בדיוק כשצריך ולא מפסיק לחייך כשהוא עושה את זה. לפעמים זה פשוט מרגיז. לפעמים אתה רוצה שמישהו כבר ינצח אותו ואת הווריירס הבלתי נגמרים שלו. אבל זה לא קורה ואם נחזור לרגע למשפט הפתיחה למעלה - אולי טוב שכך, משום שממש כמו ג'ורדן - אנחנו רואים לנגד עינינו גדולה.
מי לוקח הפעם?
לסדרה הזו לברון מגיע עם צוות מסייע חדש וקבוצה שמתגאה ביכולות ההגנתיות שלה. השנה הוא ביקש לצידו שחקנים שיוכלו להשלים אותו ואת אנתוני דייויס במקומות שצריך - קליעה, הובלת כדור וכן, גם הגנה. בשעות האחרונות של הטרייד דדליין הוא קיבל את מבוקשו. ווסטברוק אאוט, דיאנג'לו ראסל וג'ארד ונדרבילט אין, כשעל הדרך נחת גם רוי האצ'ימורה שמעמיק עוד יותר את הסגל והופך אותו לאחד הטובים והוורסטילים שנותרו בפלייאוף. בנוסף, העזיבה של ווסטברוק עזרה לאוסטין ריבס לקבל יותר חשיפה ולזרוח תחת אור הזרקורים. ופתאום יש לג'יימס אחלה קבוצה.
לברון ג'יימס ואנתוני דייויס. פתאום אחלה קבוצה (רויטרס)אבל לברון והדומיננטיות שלו הם עדיין משהו שצריך לקחת בחשבון אם אתה מאמן את היריבה. "אחד הדברים הראשונים שלמדתי על לברון, הוא עד כמה שהוא חכם", העיד מאמן גולדן סטייט, סטיב קר. "כבר בסדרה הראשונה ששיחקנו מולו ב-2015, ראיתו אותו יוצא מפסקי זמן והוא היה יודע בדיוק מה אנחנו הולכים לעשות. הוא מכיר אותנו, למרות שהקבוצה הזו שונה מזו שהוא התמודד מולה, יש לנו עדיין נטייה לעשות את אותם מהלכים והוא יזהה אותם, אבל הוא בטח גם יבין חלק מהדברים החדשים".
בצד השני, קוון לוני הפך לפקטור משמעותי הרבה יותר השנה מאי פעם. בשקט בשקט הוא הפך בעצם לאחד הגבוהים הטובים והיציבים בליגה. במשחק המכריע הוא שלט בקרשים ובפעם השלישית בסדרה, קטף מעל 20 ריבאונדים (21 בסה"כ), הישג אליו הגיע רק דווייט הווארד בשיאו. האם הוא יוכל להסתדר עם אנתוני דייויס? זו כבר שאלה אחרת, משום ש-AD נכנס לקצב מטורף בסדרה מול ממפיס, ובעצם הפך לשחקן ההתקפה החשוב ביותר של הלייקרס.
ויש גם את קליי תומפסון, שקלע שלשה + פאול ברגע מכריע בסוף הרבע השלישי, שמנעה ריצה וניסיון אחרון של סקרמנטו לחזור למשחק. "אנשים לא ידברו על קליי כי הוא קלע 4 מ-19, אבל הוא פשוט נתן הגנה גדולה. הדרך שבה אתה משחק כשדברים לא הולכים בדרך שלך, יכולה להגדיר אותך ובגלל זה הוא אחד משחקני טו-וויי הטובים בליגה", העיד מאמנו סטיב קר בסיום. "סטף, דריימונד וקליי פורחים בסביבה קשה ואין יותר מאתגר מאשר לנצח משחק 7 בחוץ, והחבר'ה האלה ידעו לעשות את העבודה. ההופעה של סטף הייתה פשוט נשגבת".
סטף קרי (רויטרס)בניגוד לסדרה מול הקינגס, הפעם יהנו הווריירס מיתרון ביתיות חשוב. אלה חדשות מצוינות עבור קר, משום שגולדן סטייט נחשבת לאחת מקבוצות הבית הטובות בליגה. בחוץ לעומת זאת, מדובר בקבוצה חלשה למדי לפחות על פי העונה הרגילה. אבל הקאוץ' רוצה שנשכח את כל זה. "עזבו את 40 ההפסדים בחוץ. אנחנו קבוצה אחרת. יש לנו את גארי פייטון ג'וניור ואת אנדרו וויגינס שחזרו לסגל. גם צריך לזכור שהחבר'ה האלה משחקים ביחד כבר 10 שנים. לא קל לקום לכל משחק והיו לנו בעיות בתחילת השנה. עכשיו אנחנו במקום אחר", אמר קר.
בקרב בין סטף לג'יימס אין מנצח אחד. שניהם ענקים שייכנסו להיכל התהילה מיד עם פרישתם. אבל בסדרה בין שתי קבוצות, עם דגש על קבוצות, תהיה אחת שתחזור עם W יקר ובסופו של דבר המאמן ששיחק לצד ג'ורדן צודק. גולדן סטייט נמצאת במקום אחר והיא עדיין האלופה. ואתם יודעים מה אומרים - אף פעם אל תזלזלו בלב של אלופה.
הניחוש שלנו: 2:4 לגולדן סטייט
שחקני גולדן סטייט. אסור לזלזל בלב של אלופה (רויטרס)מי תחכה בגמר המערב?
הסדרה בין פיניקס לדנבר אמורה להיות צמודה ומרתקת לא פחות על הנייר, אבל לא בטוח שזה מה שנקבל. במשחק הראשון דנבר שלטה בזכות הצגה של ג'מאל מארי ולמרות שמוקדם להספיד את פיניקס, קשה יהיה לראות אותה מתחרה לאורך זמן עם סגל לא מספיק רחב. הטרייד שהנחית אצלה את קווין דוראנט אולי הביא איתו מומנטום חיובי, אבל קיצר לה את הספסל משמעותית. ומה עם KD? אם להיות אמיתיים, הכוכב שסבל מפציעות טורדניות לאורך כל העונה, עדיין לא הביא איתו הופעה "דוראנטית" אמיתית ועד שזה לא יקרה, קשה לתת לפיניקס צ'אנס.
בינתיים יצטרך מאמן הסאנס מונטי וויליאמס, לבצע התאמות לקראת משחק מספר 2 בקולורדו. "מארי עשה מה שהוא רוצה והשארנו לו יותר מדי מרחב", אמר בסיום וויליאמס. "במשחק הבא נצטרך להוציא ממנו את הכדור". אז זהו, שאם הכדור אכן ייצא מהידיים של הגארד הקנדי, הוא יעבור לידיים לא פחות מסוכנות - אלה של ניקולה יוקיץ', שיהפוך לרכז דה פקטו. ופה בדיוק מגיעה הנקודה, משום שניסיון אמיתי בשלבים הגבוהים אולי חסר לה, אבל כשדנבר בריאה, היא כנראה הקבוצה העמוקה ובשל כך גם החזקה ביותר בליגה.
הניחוש שלנו: 2:4 לדנבר