שירות לאומי לחרדים זה רעיון גרוע במיוחד

הבעיה עם שירות לאומי כפתרון ל"שוויון בנטל" היא כפולה: הראשונה היא ששירות לאומי דורש מוטיבציה גבוהה במיוחד • הבעיה השנייה היא היעדר המשימות • אז מה כן?

צעירים חרדים מגיעים ללשכת הגיוס בבסיס תל השומר (ארכיון), צילום: קוקו

אין שוויון בנטל בין כתב "במחנה" לבין לוחם בשריון, גם 100 גל"צניקים אינם תורמים כמו לוחם אחד.

אין שוויון בנטל בין לוחמי חזית לבין עורפיים, או בין אנשי מודיעין לפקידים. הנטל נופל על לוחמים ועל תומכי הלחימה. אנשי מחשבים ומודיעין, למרות העבודה החשובה מאוד שלהם, לרוב יוצאים עם אקזיט בדמות מקצוע מכניס מאוד.

סיסמת "סוגיית השוויון בנטל" היא סיסמה הרסנית, מפני שאינה מתקיימת במציאות גם ללא החרדים, אך גם משום שהיא מסיטה את הזרקור. חוסר ההבנה שאינו תורם לפתרון, אלא גם מסיט משאבים לפתרון בעיה מומצאת.

נתחיל מלהבין את הבעיה של צה"ל: בשנת 2020, על פי נתוני אכ"א, גויסו כ־67 אלף בני 18, מה שהופך את הסד"כ של צה"ל לכ־150 אלף חיילי חובה. זהו צבא עצום בגודלו, גדול פי כמה מהצבא הסדיר במלחמת יום כיפור, וגדול בהרבה מהצבא של שנות ה־90. הגודל הזה אפשר לצה"ל להוסיף חטיבות ולהגדיל את מערכי המודיעין ומערכים אחרים, והוא גם מאפשר לשחרר אנשי מילואים. היום הצבא ככל הנראה גדול מהמשימות הנדרשות, והמחסור בכוח אדם הוא במערכים בודדים ומיוחדים.

אם מחר בבוקר יתייצבו 20 אלף חרדים וחרדיות בבקו"ם, לא יהיה מה לעשות איתם - אין בצה"ל אוגדות שמחכות ללוחמי חי"ר ושריון, אין 8200 הזקוקים לאלפי מתכנתים (במיוחד כאלה שלא למדו ליבה). אם מחר בבוקר נגייס את כל החרדים, אנחנו נקבל צבא מנופח מדי וכבד מדי, שיתקשה להתמודד עם המשימות שלו. נצא מופסדים מכאן ומכאן.

גם בעתיד שיעור האוכלוסייה החרדי יעלה, אך גם הסד"כ הלא־חרדי יעלה מאוד - בשנת 2050 יהיו כמעט 100 אלף לא־חרדים שיתגייסו בשנה. זה צבא של רבע מיליון חיילי חובה, הגדול בהרבה מהצורך. גם אם לא נגייס שום חרדי בעשורים הקרובים, צה"ל יהיה גדול ממידותיו הנדרשות ומשך השירות ימשיך להצטמצם. אז צה"ל לא צריך את החרדים, והחרדים לרוב לא רוצים להתגייס. בעיית הגיוס קיימת רק במוחם של דורשי "שוויון". אז מה הפתרון שמציעים? שירות לאומי.

כיום יש כ־10,000 משרתים בשירות לאומי. אלה בעיקר בנות דתיות, אם כי גם חילונים וחרדים, בעלי מוטיבציה גבוהה במיוחד במגוון משימות, מכוח עזר בבתי חולים ועד משימות חינוך וביטחון.

הבעיה עם שירות לאומי כפתרון ל"שוויון בנטל" היא כפולה: הראשונה היא ששירות לאומי דורש מוטיבציה גבוהה במיוחד - אי אפשר לכפות על אדם להיות כוח עזר בבית חולים, אי אפשר לעקוב אחרי נוכחות, ואי אפשר להעניש על עריקות (כמו שנעשה בצבא).

הבעיה השנייה היא היעדר המשימות - אין 20 אלף תקני שירות לאומי שחרדים יכולים לאייש, מגזרי הבריאות והמגזר השלישי מוצפים ב־10,000 מתנדבים עם מוטיבציה, ואין לשירות מה לעשות עם עוד 20 אלף מתנדבים חסרי מוטיבציה בשנה. אין שום ערך ש־20 אלף חרדים בשירות בכפייה בשנה יכולים לתת.

אז מה כן? פשוט לשחרר. כן, זה לא הוגן, זה לא שוויוני, זה לא מרגיש לנו נכון, אך הבעיה שלנו היא שילוב חרדים באזרחות, לא בשירות הצבאי או האזרחי. חרדים שלא יוצאים לעבוד עולים לציבור עשרות מונים יותר מחרדים שלא מעבירים שנתיים תחת איזו אלונקה מדומיינת.

הדבר החשוב הוא השתלבות בכלכלה. שיעור תעסוקת החרדים עלה בעשור האחרון לכ־50%, וחשוב מאוד לברך על כך. חשוב גם להודות לכל חרדי המתנדב לשירות צבאי או אזרחי, וחשוב לתגמל כל אזרח שבוחר לתרום.

אך הבעיות ארוכות הטווח של מדינת ישראל אינן קשורות כלל לגיוס, והן קצבאות ולימודי ליבה. העתיד של המדינה תלוי בכישורי העבודה והמוטיבציה לעבודה של האוכלוסיות שאינן עובדות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר