רק בישראל: בעלי החיים שתוכלו למצוא בארץ – ולא בשום מקום אחר

ביחס למדינות אחרות, בישראל הקטנטנה לא נמצאים שטחי ענק, יערות, נהרות ואגמים כפי שיש במקומות אחרים, אך היא עדיין ניחנת בטבע צנוע עם ייחודיות משלו.

מין אנדמי הינו מין החי רק באזור אחד מצומצם, ועל אף גודלה של ישראל, גם בה יש מינים הייחודיים רק לה – בין אם מדובר בבעלי חיים ובין אם מדובר בצמחים. בעזרת דותן רותם, אקולוג שטחים פתוחים ברשות הטבע והגנים, ביררנו מי הם המינים הללו ואיפה ניתן לפגוש בהם.

"במקרים רבים, מינים גדולי גוף או בעלי יכולת תנועה גדולה, כמו יונקים גדולים, עופות ועטלפים, אינם אנדמיים, ותפוצתם נפרשת על פני שטחים נרחבים", ציין רותם. "לעומתם, מינים קטני גוף או שתנועתם איטית, יכולים לאפיין אזורים גיאוגרפיים קטנים ולהתפתח למינים ייחודיים. בארץ לא נמצא מינים אנדמיים של עופות, אך בהחלט ניתן למצוא מיני בעלי חיים מסדרות אחרות שנמצאים רק אצלנו, ועל כן השמירה על בית גידולם ושטחי המחיה שלהם חשובה משני היבטים – ההיבט הבינלאומי, אך לא פחות ממנו, ההיבט של הגאווה הלאומית".

צבי ארצישראלי

הקדמנו להסביר כי מינים גדולי גוף אינם אנדמיים לרוב, ואכן, גם לצבאים תפוצה נרחבת והם אינם נחשבים אנדמיים לישראל. עם זאת, תחום תפוצתו של הצבי הארצישראלי הצטמצם בעשורים האחרונים לכדי שטחיה של מדינת ישראל, ומשטחים אחרים המוכרים לנו הוא כנראה נכחד לחלוטין. צבי ארצישראלי כמו גם המין המקביל לו צבי הנגב, הם שני מיני דגל של השטחים הפתוחים בארץ. על אף מראם השברירי, הם מותאמים היטב לתנאים הסביבתיים המשתנים באופן קיצוני בין הקיץ והחורף – בין מעט המים הזמינים לאחר הגשמים לתקופת היובש הארוכה שלאחריה.

לצבי הארצישראלי, ישראל היא כנראה המקום האחרון בעולם שבו שורדות אוכלוסיות ברות קיימא, ולמעשה הוא נכחד מהמדינות הסובבות אותנו. הפיתוח המואץ בעשורים האחרונים נוגס בשטחים פתוחים, ורשות הטבע והגנים יחד עם גופים נוספים, עושים מאמצים גדולים להגן הן על אוכלוסיות הצבאים והן על השטחים הפתוחים, המהווים עבורם אזורי מחיה. בהקשר זה, נעשות פעולות רבות לשמירת הקישוריות הקרקעית בין אזורי המחיה, המשורטטים מסדרונות אקולוגיים ובהם גשרים ומעברים ייעודיים לבעלי חיים.

שבלולית פיקרד

מין של רכיכה המוכרת לנו ממקום אחד בישראל במרכז גבעתיים. השבלולית נקראת על שמו של הגיאולוג וחתן פרס ישראל יהודה ליאו פיקרד. כיום מוגדרת השבלולית כמין נכחד, ואם עדין נותרה אוכלוסייה ברת קיימא, היא חיה בגבעת קוזלובסקי בעיר. בעבר נעשו ניסיונות להעתקת חלק מהאוכלוסייה לגבעות כורכר אחרות, אך נראה כי אלה לא שרדו. שבלולים יכולים ליצור אוכלוסיות מקומיות ואנדמיות מאחר והם נעים על פני מרחקים קצרים, וכל שינוי בבית הגידול יכול לגרום לבידוד של אוכלוסייה. הבינוי האינטנסיבי במרכז הארץ גרם לצמצום בית הגידול של המין, והביאו עד כדי הכחדה.

שנונית באר שבע

זהו מין של לטאה ייחודית לאזורי קרקעות הלס של צפון הנגב, בעיקר באזור בקעת באר שבע וסביבתה – ומשם גם שמה. מאחר ותחומי מחייתה הם באזורים מישוריים הנוחים לפיתוח התיישבות וחקלאות, היא מוגדרת בסכנת הכחדה חמורה, עקב הרס בית גידולה. שנונית באר שבע מותאמת היטב לאקלים חם ויבש, דוגמה לכך ניתן למצוא בשתן שלה, המופרש מהגוף במרקם משחתי וכמעט מוצק, כדי למנוע איבוד נוזלים.

שמה נגזר גם מבליטות דמויות שיניים על אצבעות הרגל, המאפשרות תנועה מהירה גם בקרקעות הלס הפריכות, והיא ניזונה בעיקר מחרקים ופרוקי-רגליים נוספים. באביב הנקבה חופרת באדמה גומה ומטילה 6-3 ביצים, שבוקעים לאחר כחודשיים.

בינון דור

בינון דור הינו מין של דג קטן ואנדמי לנחלים קטנים בעמק בית שאן, שהתגלה בשנות ה-60 וזוהה כמין חדש למדע. לדג יש בקדמת הפה איברי חישה איתם הוא חש את הטרף בקרקעית החלוקים. אחד האיומים המרכזיים על שרידות המין היא לכידת מעיינות ופחיתה בשפיעת מעיינות מסיבות שונות.

ב-2016, ברט"ג השלימו פרויקט ייחודי הכולל הקמה של בית גידול חדש להצלת הזן הנדיר הנמצא בסכנת הכחדה, בשמורת הטבע תל סהרון, ואף העתיקה אוכלוסיות על מנת שמין מיוחד זה ישרוד. בית הגידול המלאכותי ישמש כאתר נוסף לאלו הטבעיים לשמירה על הדג.

לבנון הירקון

לבנון הירקון הוא דג קטן שאכלס בעבר את נחלי החוף בישראל. זהו מין אנדמי לנחלי החוף, וככזה אינו נמצא באף מקום אחר בעולם. הוא הנציג הבולט של משפחת הקרפיוניים במערכת נחלי החוף, ויש לו חשיבות מדעית רבה, שכן הוא הנציג היחיד של הלבנונים שהתפתחו במערכת הירדן הקדומה, חדר למערכת החוף ועבר כאן תהליכים אבולוציוניים מרחיקי לכת המתבטאים בשינויים באנטומיה, בפיזיולוגיה ובאורחות חייו.

עקב זיהום נחלים ושנות בצורת קיצוניות, בהן שפיעת מעיינות גם בנחלים איתנים פחתה מאוד, הגיע הדג לסף הכחדה. כדי למנוע הכחדתו בקיץ 1999 כתוצאה מהבצורת החמורה וירידת מפלסי המים באקוויפר, חברו רשות הטבע והגנים, אוניברסיטת תל אביב ורשות נחל הירקון לפרויקט הצלת המין. בשיתוף פעולה זה נוצרו גרעיני רבייה, מהם הושבו דגים לטבע לאחר שיפור מצב בית הגידול. בנוסף לכך, הם הושבו גם לאתרים בהם ניתן להגן על האוכלוסיות לאורך שנים.

צב יבשה מדברי

צב מיוחד שנחשב אנדמי לחולות בצפון מערב הנגב ובחולות מישור ימין. מעט ידוע על אורחות חייו של מין נדיר ומיוחד זה, אך כן ידוע כי בעבר חי גם בצפון-מזרח מצרים ובצפון חצי האי סיני, אולם אוכלוסיות אלו נכחדו או שנותרו מהן פרטים בודדים בלבד, מה שהפך אותו לאנדמי לישראל, ובגלל זה כיום הוא מוגדר בסכנת הכחדה חמורה.

הוא קטן מצב היבשה המצוי, המוכר מהאזור הים-תיכוני בארץ. עיקר פעילותו היא בחודשי החורף והאביב, בהם תנאי מזג האוויר נוחים יותר באזור המדברי, ויש שפע של מזון בשנים ברוכות גשם. בעונת הקיץ, הצבים מתחפרים במחילות ועוברים מעין תרדמת קיץ עד לימי הסתיו המאוחר הקרירים יותר. אחת הבעיות העיקריות המאיימות על המין, כמו גם על מיני צבי יבשה רבים אחרים, היא איסוף פרטים להחזקה כחיות מחמד.

סגורית הארבל

מין של חילזון החי רק בישראל, אנדמי, ורק באזור הארבל שבגליל התחתון. חילזון קטן יחסית, אך עם שם מדעי ארוך Cristataria genezerethana genezerethana. הקונכייה שלו דקה יחסית וארוכה, ויש לה פיתולים רבים. קוטרה אינו עולה על 3 מ"מ וצבעה חום בהיר עד אפרפר. בתוך הקונכייה ישנו לוח עשוי גיר המחובר אליה בגיד, הסוגר את הפתח כאשר החילזון נמצא בפנים ומגן עליו מפני חדירה של טורפים. סוגר מיוחד זה הקנה לחילזון את שמו העברי "סגורית", המתורגם מהשם הלטיני של הסוג.

החלזונות נמצאים בכל השנה במצוקי הגן הלאומי ושמורת הטבע ארבל, בסדקי הסלעים. הם כמעט ואינם פעילים בקיץ. הם יוצרים מעין חתם גירני המצמיד אותם לסלע, מה שמונע איבוד נוזלים בעונה החמה. בחורף, בעיקר בימי גשם, הם פעילים וניתן לראותם בתנועה (איטית כמובן) בין סדקי הסלע.