סיפורה של חלקה מספר 9: נשיא המדינה יצחק הרצוג, נאם הערב (שני) בעצרת הממלכתית לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, ברחבת הכותל. בדבריו, פנה הרצוג לאזרחי ישראל וקרא לאחדות ביום האבל השנתי: "ברגע הקדוש הזה, מכאן, מכותל הגעגועים והדמעות, אני מבקש שנתאבל ביגוננו – יחד. בואו ניתן לקול כאבנו המשותף, להישמע ברמה ביום הזיכרון הזה כשהוא נקי ממחלוקות". בנוסף, בחר הרצוג לספר את סיפורה של חלקה מספר 9 בבית העלמין הצבאי בהר הרצל, שמייצגת לתפיסתו את תמציתו של הפסיפס הישראלי המלוכד.
"בתחילת השורה, קבר ראשון – ניצבת בדממה, מצבתו של הצעיר בחללי החלקה, טוראי יוסף צבי שטראוס", החל הרצוג לפרט על החללים הטמונים באותה חלקה. "יוסי, יליד הונגריה, נער צעיר, חרדי, פליט שואה, הצטרף לחבורת הנוער של ׳אגודת ישראל׳, עלה בספינת המעפילים ׳לטרון׳ גורש לקפריסין, התעקש וחזר. הוא היה תלמיד ישיבת 'קול תורה' בירושלים, התנדב למערכה, ונפל בקרב באזור ארמון הנצי"ב, כשהוא רק בן 17. לצידו של יוסי, טמון יוסף אחרק, שעלה ארצה מתימן, 3 שנים לפני שנהרג בהגנה על שכונת מאה שערים בירושלים. ׳הוא חלם לבנות חיים חדשים במולדת האהובה׳, כתבו עליו קרובי משפחתו, וקו נמתח, מהונגריה לתימן, ומשתיהן לירושלים - לחלקה 9".
הנשיא המשיך לספר על הנופלים שקבורים בחלקה 9. צברים וצבריות ילידי הארץ, חלקם נצר לדורות רבים בישראל, לצד עולים מכל רחבי תבל דוגמת תימן, הונגריה, גרמניה, לוב, איטליה, צרפת, פולין, בולגריה ורומניה. חרדים, מסורתיים, דתיים וחילונים, אם ובתה, בעלי מקצועות שונים, בגילים שונים וממצב משפחתי שונה.
"כאשר ביקשו מהקונסרבטוריון של ירושלים לשלוח את אריק פניגשטיין, המוסיקאי המחונן, להשתלמות מעבר לים, הוא סרב ואמר: ׳לא אוכל לעזוב את הארץ בזמן המאבק׳. סמל ראשון אריק פניגשטיין, צבר, בן ירושלים, שנמנה עם שורותיה של משטרת ישראל, במקביל לשירותו כחובש ב"הגנה", היה להרוג הראשון של כוח המגן הישראלי, לאחר קום המדינה. בשעה שחילץ פצועים מהתופת, סמוך לעיר העתיקה בירושלים, פגע כדור רובה ברימוני היד שהיו על גופו".
"ביום בו נפל אריק", המשיך הנשיא, "נהרגה גם רחל. על מצבתה כתוב: טוראי רחל זלצר-רייס בת עדה וישראל. וכשמתבוננים במצבה הסמוכה, תובנה איומה מפלחת את הלב, למקרא המילים: טוראי עדה זלצר-רייס. רחל בת עדה - אם ובת שנמלטו מידי הנאצים. וחלפו השנים, והשוחט הנאצי שחט אם וביתה כאן בירושלים. רחל, התגייסה ולחמה בגוש עציון, היא נפלה כלוחמת לח"י. כשהודיעו לעדה על מות בתה היא אמרה: ׳אני כבר יודעת׳. כעבור שלושה חודשים מתה גם היא, משברון לב".
"׳עזבתי כדי לבנות חיים חדשים׳, כך כתב לאחותו בן ציון - סרגי'ו - פבונצ'לו, גם הוא מחלקה 9; שעלה מרומא מעט לפני שנפל, כשהוא בדרכו ללוות שיירות לירושלים הנצורה. ׳כאן קוראים לי בן ציון. כאן אצור חיים חדשים. ללא דעות קדומות וללא הבדל בין אדם אחד למשנהו׳. והמילים שלו, האחרונות, מהדהדות אצלי, ולא עוזבות. מוליכות את הלב שוב ושוב לאותו מקום. חלקה: 9, אזור: א, בית העלמין בהר הרצל, ירושלים. חלקה אחת. חלקת אלהים קטנה. חלקה שכל כולה עם אחד", אמר הנשיא הרצוג.
"לכל חלל סיפור משלו, דרך משלו, תפיסות, אמונות ואורחות חיים משלו, אבל המשותף לכולם", המשיך הרצוג, "לכולם כתובת אחת - חלקה 9, הר הרצל, ירושלים. כולם - מכל הגוונים ארצות המוצא, המקצועות ואורחות החיים, כולם האמינו בתקומת ישראל בארצו, כולם חלמו על מדינת ישראל, כולם רצו לבנות ולהבנות בה. כולם שילמו בחייהם את מחיר הבית הלאומי המשותף, כאן בארץ מולדתנו. מכל האמונות, הדעות ותפיסות העולם, מסרו את נפשם מתוך דבקות בהכרח הקיומי העמוק - לבנות יחד, בשותפות. עלינו לעשות הכול, כדי לשמור על הבית המשותף הזה".
הרצוג הדגיש את חשיבות האחדות, וקרא להשאיר את הצבא מחוץ לכל מחלוקת: "הצפירה השנה, קריאת הצופן הישראלית כל כך, היא קריאת השכמה לכולנו, מחיר המחלוקת הפנימית כבד מאוד. במקום הקדוש הזה, בו נשבעים להגנת המולדת רבים מחיילינו, זה הזמן לשוב ולהתחייב: יש לנו צבא אחד ומדינה אחת. צה"ל ומשרתיו מוכרחים להישאר מחוץ לכל מחלוקת. כולנו, מכל גווני העם, חייבים למצוא את המאחה והמאחד בינינו, ולא רק בבתי העלמין".