בפרוס עלינו יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, רוטר מרכין את ראשו  

תפס מונית שהיתה מעורבת בתאונה.

שמעון אתה חסר כל כך

קצת על החבר היקר:

שמעון נהרג בקרב בינת ג'בייל בשבוע השלישי של מלחמת לבנון השנייה, לקראת סוף חודש יולי 2006, בין כוחות חטיבת גולני וחטיבת הצנחנים לבין כוח מיוחד של ארגון החיזבאללה.

הקרב נחשב אחד מהקרבות המרכזיים במורשת הקרב של חטיבת גולני והקרב הקשה ביותר באותה מלחמה. לאחר יומיים של פעילות מארבים מתוך בתים בפאתי העיירה בינת ג'בייל, קיבל גדוד 51 מחטיבת גולני פקודה להתקדם מעט לתוך מרכז העיירה ולהשתלט על בתים אחרים ולהמשיך מתוכם לבצע מארבים בדפוס הפעולה המוצלח של היומיים הראשונים למבצע.

כשפרצה מלחמת שלום הגליל עזב את תפקידו כמדריך ויצא לקרב כמפקד פלוגת שריון. ביום הרביעי למלחמה, י"ט בסיון תשמ"ב (9.6.1982), התחוללו קרבות שריון בעין-א-טינה שבגיזרה המזרחית. אבי הוביל את פלוגתו בקרב. כאשר מפקד גדודו נהרג, נטל את הפיקוד על הגדוד והמשיך להילחם עד שגם הוא נפגע. בן 23 היה במותו.

הם לא לבנים, צחורים כשלג,
הם לבושים חאקי.

לא תראו כנפיים בוקעות מגבם,
המקום שם תפוס על ידי אפוד.

אין להם נבל בידיים,
ואם הם מנגנים אז זה בכלים שונים לגמרי.

למלאך של פעם היתה שליחות אחת,
היום, מלאך שמסיים משימה אחת מיד מוקפץ למשימה הבאה.

המלאכים ההם, מחולקים כיתות כיתות.
גם מלאכינו מחולקים לכיתות ולמחלקות, פלוגות וגדודים.

פעם, לילדים קראו בשמם של מלאכים: רפאל, גבריאל.
היום, למלאכים קוראים בשמות של ילדים: עוזי, גדי.

ליבי עם כל בני המשפחות והחברים כאן, עם כל עם ישראל.

ליאור הייתה ילדה מתוקה וחייכנית, שירתה במצ"ח כחוקרת.
שם הכירה את בן זוגה יקיר יצחק ששירת גם הוא במצ"ח
שניהם נהרגו בתאונת דרכים ביום הולדתה של ליאור.

תפילת יזכור לחללי מערכות ישראל:

יִזְכֹּר עָם יִשְׂרָאֵל אֶת בָּנָיו וּבְנוֹתָיו הַנֶּאֱמָנִים וְהָאַמִּיצִים,
חַיָּלֵי צְבָא-הַהֲגָנָה לְיִשׂרָאֵל,
וְכָל לוֹחֲמֵי הַמַּחְתָּרוֹת וַחֲטִיבוֹת הַלּוֹחֲמִים בְּמַעַרְכוֹת הָעָם,
וְאַנְשֵי קְהִילוֹת הַמּוֹדִיעִין, הַבִּטָּחוֹן, הַמִּשְׁטָרָה וְשֵׁרוּת בָּתֵּי הַסֹּהַר,
אֲשֶׁר חֵרְפוּ נַפְשָׁם בַּמִלְחָמָה עַל תְּקוּמַת יִשְׂרָאֵל,
וְכָל מִי שֶׁנִּרְצְחוּ בָּאָרֶץ וּמִחוּצָה לָהּ בִּידֵי מְרָצְחִים מֵאִרְגּוּנֵי הָטֶּרוֹר.

יִזְכֹּר יִשׂרָאֵל וְיִתְבָּרַך בְּזַרְעוֹ וְיֶאֱבַל עַל זִיו הָעֲלוּמִים
וְחֶמְדַת הַגְּבוּרָה וּקְדֻשָׁת הָרָצוֹן וּמְסִירוּת הַנֶּפֶש
שֶׁל הַנִּסְפִּים בַּמַּעֲרָכָה הַכְּבֵדָה.

סמל ראשון רן-ראובן ארמן
בן רבקה וזאב
חבר לשירות בסדיר. כמי שחולק עם רן את אותו תאריך הלידה, תמיד יום הזיכרון הוא יום של ״מה אם״? רן לא היה מתעקש להיות האחרון שהצטרף למסוק ונספה באסון המסוקים.
יהי זכרו ברוך.

רב סרן משה גרסטנר
בן שרית ואברהם
חבר לספסל הלימודים באוניברסיטה. אדם צנוע ונעים הליכות. בלוויה שלו אחיו אמר שהוא ידאג שהאחיינית שלו בת החודשיים תדע מי היה דוד משה הגיבור. לפני כמה שנים פגשתי את האחיינית, כבר היתה חיילת בצה״ל, וסיפרתי לה שזה מה שהיה הדוד משה שלה.
אני עדיין שומר את גזיר העיתון בו פורסם מותו. מעל 20 שנה.
יהי זכרו ברוך.

"לְגַבֵּי הַהֶעָרָה-שְׁאֵלָה בְּמִכְתָּבֵךְ: מַהוּ הַהֶסְבֵּר לַסֵּבֶל וְהַצַּעַר שֶׁנִּגְזַר עַל הָאַלְמָנוֹת וְהַיְּתוֹמִים?

לְמַעֲשֶׂה, זוֹ לֹא שְׁאֵלָה סְפֵּצִיפִית עַל הֶרֶג הַקָּרְבָּנוֹת בַּמִּלְחָמָה כִּי אִם חֵלֶק מִשְּׁאֵלָה כְּלָלִית יוֹתֵר: מַדּוּעַ קַיָּימִים צַעַר וְסֵבֶל בָּעוֹלָם? הֲרֵי בּוֹרֵא הָעוֹלָם וּמַנְהִיגוֹ הוּא עֶצֶם הַטּוֹב, וּ"מִטֶּבַע הַטּוֹב – לְהֵיטִיב"?

זוֹ לֹא שְׁאֵלָה חֲדָשָׁה שֶׁלֹּא נִשְׁאֲלָה מֵעוֹלָם וּלְמַעֲשֶׂה כַּמָּה נִסְיוֹנוֹת נַעֲשׂוּ לִפְתֹּר שְׁאֵלָה זוֹ. מֵהָעִקָּרִיִּים וְהַמּוּבָנִים שֶׁבָּהֶם מוֹפִיעַ בְּסֵפֶר אִיּוֹב, אֶחָד מִכִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ הָעוֹסֵק בְּעִקָּרוֹ בִּשְׁאֵלָה זוֹ. הַתְּשׁוּבָה מוֹפִיעָה בִּלְשׁוֹן הַפָּסוּק הַתַּמָּה "הַחֵקֶר אֶלּוֹ-ה תִּמְצָא"? הַאִם אֶפְשָׁר לוֹ לָאָדָם לְהָבִין אֶת דְּרָכָיו שֶׁל הַבּוֹרֵא?

מִכֵּיוָן שֶׁכָּל אָדָם, אֲפִלּוּ יֶלֶד וְיַלְדָּה קְטַנִּים, מַאֲמִין בְּטִבְעוֹ, נוּכַל לְהַסְבִּיר זֹאת בְּאֶמְצָעוּת דֻּגְמָה שֶׁתִּהְיֶה מוּבֶנֶת לְכָל:

אָדָם חֲסַר כָּל יֶדַע בִּרְפוּאָה נִכְנַס לְמַחְלֶקֶת הַנִּתּוּחִים בְּבֵית חוֹלִים. הוּא רוֹאֶה שָׁם קְבוּצַת אֲנָשִׁים לְבוּשִׁים בַּחֲלוּקִים לְבָנִים, עַל פְּנֵיהֶם מַסֵּכָה, וּבִידֵיהֶם סַכִּינִים, אִזְמֵלִים וְכֵלִים שׁוֹנִים. הֵם עוֹמְדִים סְבִיב אָדָם הַשּׁוֹכֵב עַל שֻׁלְחָן כְּשֶׁיָּדָיו וְרַגְלָיו קְשׁוּרוֹת, מַרְדִּימִים אֶת הָאִישׁ, מְנַתְּחִים אוֹתוֹ וְדָמוֹ שׁוֹתֵת... הוּא בְּוַדַּאי יָרוּץ לְהַזְעִיק אֶת כָּל הַסְּבִיבָה לְהַצִּיל אֶת הָאָדָם הַחַף מִפֶּשַׁע! אַךְ הוּא לֹא מֵבִין שֶׁהַנִּתּוּחַ גּוֹרֵם רַק נֶזֶק זְמַנִּי לִטְוָח הַקָּצָר, אַךְ הוּא יַצִּיל אֶת חַיֵּי הָאָדָם וְיִגְרֹם לוֹ לִחְיוֹת חַיִּים בְּרִיאִים בְּמֶשֶׁךְ עֶשְׂרוֹת שָׁנִים!

הַנִּמְשָׁל:

בְּדוֹמֶה לְנִתּוּחַ, אָדָם יָכוֹל לָדַעַת רַק מָה שֶׁמִּתְרַחֵשׁ מוּל עֵינָיו בְּמֶשֶׁךְ חַיָּיו. אֵין לוֹ מֻשָּׂג מָה הִתְרַחֵשׁ קֹדֶם לָכֵן (וְהוֹבִיל לְ'נִתּוּחַ') וּמָה יִתְרַחֵשׁ לְאַחַר-מִכֵּן (הַתּוֹעֶלֶת שֶׁתָּבוֹא מִן הַנִּתּוּחַ). מוּבָן שֶׁהוּא לֹא יָכוֹל לִרְאוֹת אֶת הַתְּמוּנָה הַשְּׁלֵמָה וּלְהָבִין אֶת דַּרְכֵי הַבּוֹרֵא..

רָאוּי לְצַטֵּט בְּהֶקְשֵׁר זֶה אֶת דִּבְרֵי רַבִּי שְׁנֵיאוֹר זַלְמָן מִלִּיאָדִי, הָאַדְמוֹ"ר הַזָּקֵן (לַמְרוֹת שֶׁהוּא כָּתַב זֹאת בְּהֶקְשֵׁר אַחֵר), וְזֶה לְשׁוֹנוֹ הַקָּדוֹשׁ: "הִיא אֱמוּנָה פְּשׁוּטָה בִּסְתָם כְּלָלוּת יִשְׂרָאֵל וּמְסוּרָה בְּיָדָם מֵאֲבוֹתֵיהֶם הַקְּדוֹשִׁים שֶׁהָלְכוּ בִּתְמִימוּת עִם ה' בְּלִי לַחֲקֹר בְּשֵׂכֶל אֱנוֹשִׁי עִנְיַן הָאֶלוֹקוּת אֲשֶׁר הוּא לְמַעְלָה מֵהַשֵּׂכֶל עַד אֵין קֵץ".

גם אני הגנתי על הארץ הזאת
אם הסכמתי או לא הלכתי איתה