מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם: משפחת קדמי, עין כרם ירושלים.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו והאזינו לתוכנית כסף חדש ב-ynet radio
בצילום: שלומי (53), אביגיל אולגה (45), תמר (6 וחצי) ונתנאל (8 וחצי).
1 צפייה בגלריה
אנחנו על הספה משפחת קדמי
אנחנו על הספה משפחת קדמי
אנחנו על הספה משפחת קדמי
(צילום: אסי חיים)
הבית? וילה בשכירות. משלמים 12 אלף שקל. שלומי: "הבתים פה בעין כרם יקרים מאוד וקשה למצוא. הם נמכרים בעשרות מיליונים".
עין כרם? אביגיל: "זה כפר קטן עם בתים עתיקים ויש אווירה שאין באף מקום אחר. אני מוכנה לגור רק בעין כרם". שלומי: "זה מטורף המקום הזה. אתה בכפר קסום ובמרחק של כמה דקות ממרכז ירושלים. החיסרון פה הוא שלא פשוט לגדל בעין כרם ילדים דתיים. אין שום מסגרת קרובה ומספר מאוד מצומצם של ילדים בגילם. אני כבר בשל לעבור הלאה ולרדת לערבה אבל את אביגיל קשה לשכנע".
אביגיל? "אני נולדתי כילדה נוצרייה בוורשה והגעתי כתיירת כשהייתי יותר צעירה והתאהבתי בעין כרם ובכלל בישראל. גרתי פה באכסניה כמה חודשים וככה נסעתי וחזרתי כמה פעמים. אני זמרת יידיש והשירה שלי התחילה באושוויץ כשהגעתי לפני 17 שנה לשיר באירוע מיוחד שהשתתפו בו צאצאי גרמנים, פולנים ויהודים. המפגש הזה שינה לי את החיים. הרגשתי פתאום איזה ניצוץ יהודי ושם הכל נפתח לי. עשינו מדיטציות והקראנו את שמות הנופלים בקול רם ועם שופר. ישבנו שם שעות בנובמבר הקר על פסי הרכבת ושרנו לנשמות של מי שנרצח שם. היו לי שם חוויות מיסטיות וזה היה כל כך חזק וכשחזרתי הביתה התחלתי להדליק נרות לזכר הקורבנות ושרתי להם והייתי סוגרת את הדלת שאף אחד לא ישמע, שלא יחשבו שהשתגעתי. גם אני הרגשתי שזה הזוי, אבל הרגשתי שזה מה שאני צריכה לעשות".
מתי עלית לישראל? אביגיל: "הכרתי באושוויץ חברה מאוד טובה והיא הזמינה אותי לארץ כמה חודשים אחרי, וכשהגעתי הרגשתי את הקשר שלי למקום הזה. כולם קיבלו אותי מאוד בחום, כאילו חיכו לי, ועפתי על זה. הרגשתי שזה המקום שלי. הרגשתי חיה".
מתי נפגשתם? שלומי: "כחלק מטיול גדול של אחרי הצבא הייתי בברלין חמש שנים, התחתנתי שם ויש לי ילדה שם בת 23. הבאתי דברים מהמזרח ומכרתי, והיו הרבה מסיבות ובלגנים. תמיד ידעתי שכשהמסיבה תיגמר לא יהיה לי לאן ללכת ואני אחזור בתשובה. וכשנגמרה המסיבה כי זה כבר לא עניין ונמאס לי, באמת חזרתי לארץ והתחלתי להתחזק. הגעתי לעין כרם ואז ראיתי אותה". אביגיל: "זו הייתה פעם ראשונה שהגעתי לבית כנסת. שיכנעו אותי לבוא לשמוע את השירים. עוד לא הייתי בתהליך גיור וכבר נדדתי בארץ תקופה". שלומי: "אפילו לא ידעתי שזו הייתה הפעם הראשונה שלך. נו, אז זה בכלל קוסמי. היינו פה כמה דתיים והקמנו מניין. אני זוכר את השבת, שרנו בואי כלה והסתובבתי לעזרת נשים וראיתי את הזרקור הזה עם העיניים הכחולות ואמרתי לעצמי 'טוב לחזור בתשובה'. זה לקח עוד זמן כי הבנתי שהיא קתולית מפולין, ולא רציתי שוב להסתבך בסיפור כזה, אבל אחרי תקופה היא התחילה תהליך גיור ובסוף התחברנו".
דתיים? שלומי: "אני ברסלבי אבל בזכות אביגיל המנעד שלנו מאוד רחב. אני הייתי רוצה לחיות חיים הרבה יותר דתיים, אבל אנחנו עכשיו במקום שנכון לנו. יש לי אחות באוסטרליה שאמרה שהיא רוצה לחזור לארץ. אני אומר לה משהו שנכון לדעתי לכולם. אם לא בשביל תורה - אין מה לחזור. הייתי באוסטרליה וזה גן עדן, ופה זה בית משוגעים אחד גדול, והסיבה היחידה לחזור לפה בעיניי היא כחלק מחזרה בתשובה". אביגיל: "אני תמיד הייתי דתייה. אבא שלי נוצרי קתולי אדוק, ומגיל אפס יש לי עולם רוחני ודתי עם אלוהים ברקע. המשפחה שלי לא קיבלה בהתלהבות את הגיור שלי, אבל אני חושבת שהם מכבדים אותי. אבא שלי מעדיף חיים של דת, גם אם יהודית, על פני חילוניות גמורה".
מה עושים? אביגיל: "אני שרה, מנגנת ומופיעה בחו"ל וידועה בעולם עם שירי יידיש. הגעתי לבמות הכי יוקרתיות בעולם. ועכשיו בארץ אני עובדת על פרויקט של טנגו ביידיש. ורשה הייתה עיר הבירה של הטנגו האירופאי בשנות ה-30. וחוץ מזה אני מתפרנסת מטיולים. אני מורת דרך ועושה סיורים מוזיקליים בעין כרם. זה חלק מפרויקט נשים וסיפורים של עיריית ירושלים, וזה טיול עם שירים ביידיש, לדינו ולטינית. אבל עיקר העבודה שלי היא סיורים בעיר העתיקה לנוצרים מפולין".
שלומי? "אני בעסקי השיפוצים ותפסתי נישה מעולה. רוב העבודה שלי היא בכפר הייטק בגבעת רם בירושלים. התחלתי לשפץ שם מעבדה של חברה ואז עוד אחת, ואז הגעתי ללייטריקס, שהצליחה בענק וגדלה בקצב מטורף, ואני רץ איתם. מ-40 עובדים קפצו ל-100, ואני צריך להספיק להכין להם את המשרדים".
מצב כלכלי? שלומי: "אפשר להגיד שאנחנו אמידים. אנחנו חיים טוב ויוצאים הרבה לסופי שבוע במלונות, צימרים, עם חברים".
פוליטיקה? שלומי: "אני ואביגיל חושבים אחרת אז החלטנו לא לדבר כדי לא לריב". אביגיל: "אני מסתכלת עליכם מהצד ולא מבינה. התאהבתי במקום הזה בגלל הגיוון. חרדים, מזרחים, אשכנזים, ערבים, כל הצבעים זה היופי במקום הזה ואני לא מבינה למה אתם כל כך מתנגדים אחד לשני. אני אוהבת את העולם החילוני בתל-אביב ואת המוסלמים בעיר העתיקה, או החרדים בירושלים. צריך רק לקבל את האחר ולא להיסגר בבועה כי זה מביא לשנאה".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il