לשיר את השיר "באו הצללים" זה לנסוע בזמן. להיות שוב בסובארו החומה, הישנה, בנסיעה מחוץ לעיר. לשמוע את אבא שלי שר אותו ומקשיב לו מאחורי ההגה שוב ושוב, בגרסה של דקלון, שמתנגנת מקלטת שמכניסים לטייפ על הצד.
ישמח חתננו: עושים כבוד לדקלון // כתב: דויד פרץ, צילום: גיל קרמר, משה בן שמחון, שמואל בוכריס
גם כילד, משהו בי התמגנט והתהפנט מהשיר ומהביצוע הזה. לא יודע אם זה הטקסט האפלולי, השבירה המוזרה בפזמון, הלחן המושלם, הסלסולים של הזמר או הגיטרה המחשמלת.
תמיד מפחיד אותי לגעת ולהתעסק עם דברים שהיו חלק מפסקול חיי, וכשמדובר בשיר מהאיי־ליסט של התרבות הישראלית, זה אפילו משתק. למזלי, הפרויקט קרה מהר מאוד, הלו"ז היה קצר והעבודה זריזה ואינסטינקטיבית, כך שלפחד לא היה זמן להגיע, רק לאינטואיציות ולהחלטות של הרגע, רק לצלילים שבאו והלכתי אחריהם.
באו הצלילים - נדב אזולאי
מילים: יובב כץ, לחן: אריס סאן
חשמלית סלייד, בס, טמבורין: דודו חמד
כינור, חצוצרה, טרומבון, כלי הקשה: גיל נמט
קולות: ים בכר
קולות: חנוך טיאר
שירה, חשמלית, קלידים ותכנותים: נדב אזולאי
הפקה: נדב אזולאי, דודו חמד
מיקס: נדב אזולאי
הוקלט באולפני קקטוס ב"ש
