חיסיון עו"ד-לקוח בין דירקטוריונים לבין עורכי דינם חל על מועצות המנהלים והוועדות שלהן, ולא על הדירקטורים כבודדים. כך קובע לראשונה (18.4.23) שופט בית המשפט העליון,
חאלד כבוב.
המחלוקת התעוררה בין עו"ד
אופיר נאור, הנאמן בהסדר הנושים של אי.די.בי פיתוח (לאחר שהייתה בשליטת
אדוארדו אלשטיין), לבין הדירקטורים לשעבר גיורא ענבר ואלינה פרנקל-רונן. השניים היו דירקטורים חיצוניים בחברה וכיהנו בוועדת הביקורת ובשתי ועדות בלתי תלויות שבחנו את השלכות חוק הריכוזיות ואת מכירת כלל ביטוח לחברת-האחות דיסקונט השקעות. הייעוץ המשפטי ניתן בידי משרד מטרי-מאירי-וכט.
במסגרת הליכי הפירוק, ביקש נאור מהדירקטורים ומן המשרד לקבל מסמכים בנוגע לייעוץ המשפטי; בדיון בבקשה בפני סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב,
חגי ברנר, צמצם נאור את בקשתו למסמכים החל מיוני 2019 - כאשר אי.די.בי נכנסה לסביבת חדלות הפרעון. ענבר ופרנקל-רונן טענו לחיסיון עו"ד-לקוח, אך ברנר דחה את עמדתם וקיבל את הבקשה.
כבוב דחה את בקשתם של ענבר ופרנקל-רונן לערער על החלטתו של ברנר, תוך שהוא עוסק - לראשונה בבית המשפט העליון - בחיסיון על ייעוץ משפטי הניתן לדירקטורים. השאלה הייתה האם החיסיון שייך לדירקטוריון ולוועדותיו - ואזי הנאמן בא בנעליהם ויכול לקבל את המסמכים; או שמא הוא שייך לדירקטורים עצמם, ואזי ממשיך לחול החיסיון. כבוב פסק, שהאפשרות הראשונה היא הנכונה.
תחילה קובע כבוב, כי הוועדות הקבועות של הדירקטוריון (כולל ועדת הביקורת) והוועדות הבלתי-תלויות הפועלות אד-הוק הן חלק מאורגני החברה. אומנם על ועדת הביקורת והוועדות הבלתי-תלויות לשמור על עצמאות מבעלי השליטה, אך הן שואבות את סמכותן מן הדירקטוריון, הן כאמור חלק מאורגני החברה ולפיכך רשאי הנאמן לקבל את המסמכים הנוגעים לעבודתן.
על הנקודה המרכזית שבמחלוקת אומר כבוב, כי הממצאים העובדתיים מלמדים ש"הייעוץ שניתן מטעם משרד עורכי הדין הוא ייעוץ שניתן
לוועדה, ולא לדירקטורים באופן אישי; ונפקותה של קביעה זו היא כי הדירקטורים אינם בעלי החיסיון בעניינו". הוא מוסיף, כי גם כאשר דירקטור מקבל באופן אישי ייעוץ משפטי על חשבון החברה - החיסיון שייך לחברה ולא לו, שכן הוא ניתן לו לצורך מילוי תפקידו. רק אם הייעוץ המשפטי הוא "אישי ונפרד לחלוטין מייעוץ
הניתן לחברה או לאורגן מאורגניה" והדירקטור משלם עליו מכיסו - יחול חיסיון עו"ד-לקוח כלפי הנאמן במקרה של פירוק.
לא להשתמש לצרכים פרטיים
לבסוף מתייחס כבוב לטענה נוספת של ענבר ופרנקל-רונן, ולפיה יש תכתובות פרטיות במסמכים שביקש נאור. הוא אומר: "מוטב היה כי טענה זו לא תשמע. ודוק, דירקטור סביר, אל לו לעשות שימוש בפלטפורמה שניתנה לו, ושכאמור, מומנה מכיסה של החברה ובעליה,
למען צרכיו הפרטיים". קבלת טענה זו "עלולה לסייע לנושאי משרה אלו, ואחרים, ליצור מעין 'עיר מקלט' לימי סגריר, באצטלת
זכותם לפרטיות - אשר תמנע מבעל תפקיד גישה לתכתובות ומסמכים דרושים, שלכתחילה היו שייכים לחברה ואורגניה".
לצד זאת, מדגיש כבוב, הנאמן כפוף לפיקוחו של בית המשפט ואינו רשאי לצאת למסע דיג בדמות בקשה גורפת להמצאת מסמכים. במסגרת זו, "על בית המשפט אף מוטלת מלאכת הווידוא, כי מטרת החקירה המבוקשת על-ידי הנאמן אינה השגת יתרון דיוני בלתי ראוי בתביעה קיימת או בתביעה עתידית שיש רמה גבוהה של ודאות כי תוגש בעתיד" נגד מי שמתבקשים להמציא את המסמכים.
כבוב דוחה גם את הטענה לפיה קבלת בקשתו של נאור תיצור אפקט מצנן כלפי דירקטורים אחרים, שיחששו מחשיפת הייעוץ שיקבלו. לדבריו, "החלטתי זו מחזקת את מעמדו של הדירקטור הרצוי - שאינו מנצל את משאבי החברה לטובת ענייניו האישיים אלא אך לצורך ייעוץ מקצועי השלוב וכרוך בתפקידו, מתוך רצון כן למלאו בניכיון כפיים ובהיעדר תלות כלשהי בבעל השליטה. חשיפת מסמכים המעידים על ניסיונותיו הכנים של נושא המשרה למילוי תפקידו נאמנה, תסייע לו בהגנה על אופן התנהלותו ובהוכחת תקינותה".
את ענבר ופרנקל-רונן ייצגו עוה"ד
אופיר צברי ובת-אל כהן; לצידו של נאור הופיעה עו"ד
טלי שלו; את מטרי-מאירי-וכט ייצגו עוה"ד אייל גבע ויוסי בן-נפתלי; ואת הממונה על חדלות פרעון - עו"ד חיים זקס.
