שקרים על הקרח

ההחלקה הגדולה

בחופש הגדול שבין כיתה ז' לכיתה ח' נסענו יחד, כל החבר'ה מהצופים, להחליק על הקרח, אני חושבת שזה היה ברמת גן. באותה תקופה התקרבתי לילדה מהקבוצה, נקרא לה הדס, שלא היתה "חברה מהבית" וחלק מגרעין החברות הוותיקות שאיתו הגעתי לתנועת הנוער.

כשעלינו על משטח הקרח החלקלק, הרשיתי לעצמי להיפרד מהמעקה ולעשות סיבוב מאוד לא מקצועי - אבל הרבה יותר מתקדם מזה שעשו שאר הילדים - כי בדיוק שנה לפני כן ביליתי שעות רבות בהחלקה על הקרח בביקור המשפחתי בארגנטינה. שמתי לב שהילדים מתבוננים בהערכה בכישוריי הממוצעים־אך־מנוסים מאלה שלהם, ונהניתי מתשומת הלב.

כשחזרתי אל חברותיי, לחשה לי אותה הדס שעינב (שם בדוי), שהיתה חברתי הטובה ביותר מגיל 10, אמרה לשאר הילדים שאני סתם שוויצרית ומנסה להראות לכולם שאני המחליקה הכי טובה. זה הרגיש כמו בוקס בבטן והרס את ענן ההתלהבות שהעניקו לי המבטים של הבנות (והבנים!).

באותו רגע, אולי זה המקום להזכיר שהייתי בת 13, גמלה בליבי החלטה לא לדבר עם עינב יותר לעולם. למרות שניגשה ושאלה אותי שוב ושוב מה קרה, סירבתי להידברות. במקביל, הדס החברה החדשה ואני התקרבנו ובמשך שנה שלמה הפכנו לחברות קרובות, עד שהתחלתי להבחין בכל מיני אי־דיוקים וניסיונות לסכסך, מה שגרם לי רק לאחר שנה לגשת ולברר עם עינב מה קרה באותו ערב גורלי בהחלקרח.

ובכן, הפתעה: בשיחת הפיוס התברר שלא היה ולא נברא, עינב חברתי הוותיקה בכלל לא אמרה דבר כזה. זו היתה המצאה מניפולטיבית של הדס, כדי לגרום לי להתרחק מעינב ולהפוך לחברה קרובה יותר שלה.

זה הצליח לה, אבל לא לעולם חוסן. עינב ואני השלמנו ואנחנו חברות עד היום, עם הדס החלטתי לנתק את הקשר, אבל למדתי לקח מהטעות שעשיתי. נתתי למידע שקרי להוביל את הבחירות וההתנהגות שלי במשך זמן רב מבלי להטיל בו ספק או להצליב מקורות, ולא הייתי מספיק ערנית לאינטרס הסמוי של מפיצת המידע. החלקתי לפח הפייק ניוז.

אמת או שקר?

אנחנו חיים בתקופה של אי־יציבות, ואחד הדברים שיכולים לעזור לנו לשמור על איזון הוא היכולת להבחין בין עובדות אמת לבין שקרים ובדיות, שנקראים היום "פייק ניוז" - אבל ההבחנה הזו הופכת ליותר ויותר מורכבת בעידן הרשתות החברתיות.

הביטוי "פייק ניוז" הפך שגור בכל מה שקשור לשיח הפוליטי והמדיני, שכן מדובר בכלי שרת יעיל וקל לשימוש בידי מי שיש לו אינטרס לטשטש את העובדות. כיום פשוט וקל להפיץ דיסאינפורמציה דרך המרחב הדיגיטלי, וזו אחת הבעיות שהכי מדאיגות את העולם הדמוקרטי.

הביטוי "פייק ניוז" מתייחס להפצה מכוונת של מידע שקרי, מטעה או מסולף, שנוצר ומופץ לעיתים קרובות מתוך כוונה להונות, לתמרן או להשפיע על דעת הקהל. אבל לפייק ניוז יש תוצאות הרבה יותר רחבות ומזיקות מאשר רק הטעיה, כי ככל שמפיצים יותר מידע שקרי, כך נשחק האמון גם במקורות מידע אמינים. המידע השקרי הוא גם אחד הגורמים המרכזיים לקיטוב חברתי, ולכך שאנשים מקבלים החלטות על סמך מידע כוזב.

פיצה, הפגנות ועלילות דם

האינטרנט לא הוליד את הפייק ניוז - הוא היה קיים גם קודם ונטל את חייהם של רבים, העם היהודי חווה את השפעת הפייק ניוז על בשרו לאורך ההיסטוריה. עלילות הדם הן פייק ניוז עתיק מאוד שהביא לרדיפת יהודים, שהואשמו בחטיפה וברצח של ילדים לא יהודים כדי להשתמש בדמם בטקסים דתיים. האשמות חסרות בסיס אלו הובילו לאלימות נגד קהילות יהודיות. בתחילת המאה ה־20 פורסם טקסט שנקרא "הפרוטוקולים של זקני ציון", שטען שיש תוכנית יהודית סודית להשתלט על העולם, ולא עזרו כל הפרסומים וההבהרות שמדובר בטקסט מפוברק, הוא עדיין משמש לתעמולה כנגד יהודים גם בימים אלו, מה שמוכיח שהמידע השקרי, מהרגע שהופץ לעולם, יגרום לנזקים גם אם יוכח שהוא לא אמיתי.

בארה"ב הופצה בשנת 2016 קונספירציית ה"Pizzagate", שטענה שבכירים במפלגה הדמוקרטית מקיימים רשת לסחר בילדים במרתף של מסעדת פיצה בעיר וושינגטון, הסיפור המזויף הפך ויראלי ברשתות החברתיות והוביל למתקפת ירי בפיצרייה המדוברת מצד אדם שרצה לחקור את הטענה בעצמו.

אחת הידיעות הכוזבות המרכזיות של העת האחרונה גורסת כאילו המפגינים נגד ההפיכה המשטרית מקבלים תשלום כדי למחות ולהשתתף בהפגנות, אני בטוחה שיש גם מבין אלו שקוראים את הטור כמה שמאמינים שזו אמת לאמיתה, למרות שלא נתקלו בהוכחה מוצקה לטענה הזו. כאן טמונה אחת הבעיות שמאפשרות לפייק ניוז להתקיים ולגדול: אנשים לא יודעים איך לבחון אם המידע שהגיע לידיהם הוא נכון או לא. עזבו את אלו שלא רוצים לבדוק או אלו שמתעצלים לבדוק, אני מדברת על אלו שיש להם הרצון והמוטיבציה - אבל לא יודעים איך עושים את זה.

איך נלחמים בפייק ניוז?

מאבק בחדשות מזויפות דורש מאמץ קולקטיבי של ארגונים, גופי חדשות, ממשלות ופלטפורמות מדיה חברתית, אבל יש גם דברים שכל אחד מאיתנו יכול לעשות בעצמו.

חשוב ללמד כבר בבית הספר איך להבחין בין מקורות אמינים ובלתי אמינים, באמצעות בדיקת עובדות. ראשית, הדרך הבסיסית היא לגוון את המקורות שמהם אנחנו צורכים את האינפורמציה. לבדוק מה ששמענו בערוצי טלוויזיה שונים, לא לצרוך מידע רק דרך ערוץ או עיתון אחד בלבד ותמיד להצליב את הידיעות עם הדיווחים באתרי אינטרנט אמינים מגוונים.

חשוב מאוד לבדוק גם מה מדווחים בסוכנויות חדשות במדינות שונות, כי זו הדרך ליצור לעצמנו פרספקטיבה מאוזנת ולנטרל במקצת את הסיכוי להאמין לידיעה שקרית. נוסף על כך, ככל שאנשים ידווחו להנהלת הפלטפורמות על ידיעות כוזבות וחשבונות מזויפים, כך אפשר יהיה לחסום מקורות שקריים.

אחת הדרכים היעילות לעשות זאת היא לדווח לאתר בשם "פייק ריפורטר", שבו קיימת מערכת דיווח לזיהוי איומים ברשת ולטיפול בהם. הם מצליחים לנטרל מנגנונים שקריים שמנסים להנדס את תודעת האזרחים.

כשמדברים על לימוד הנושא, האסטרטגיות המרכזיות הן חינוך לאוריינות תקשורתית, כדי לעזור לאנשים לפתח מיומנויות חשיבה ביקורתיות ולהבין כיצד מתפקדת התקשורת. ברגע שהבנתי שזה המפתח המרכזי שיעזור לנו לדבר זה עם זה, החלטתי שאני יוזמת קורס פתוח באינסטגרם ובפייסבוק שלי. זו החלטה ספונטנית שהתקבלה ביום שבת האחרון, בזמן שעשיתי לייב באינסטגרם.

בקורס אני מעבירה שיעור של עשר דקות ביום, שבו נלמד יחד לחשוב באופן עצמאי וביקורתי מבלי להתעלם מהרגשות שלנו. מדובר בשירות לציבור ואין בו שום עלות או אינטרס אחר מצידי, כי זו לתפיסתי ההתגייסות שלי ל"מילואים אזרחיים" מתוך רצון לתרום להידברות אמיתית בין מחנות במדינה, לפני שיהיה מאוחר מדי. מוזמנים להצטרף, כמובן.

מותר וצריך להשוות

אסטרטגיה נוספת היא לאסוף מידע על אירועים דומים לאלה שמתרחשים בחיים שלנו. אם ננסה להצליב מידע על ההפגנות, למשל, נגלה שכבר היו מקרים לא מעטים ברחבי העולם שבהם בעלי אינטרס טענו שמפגינים נגד פעולות הממשלה או מדיניותה קיבלו תשלום על כך.

אם נקרא קצת על מאבקים ברחבי העולם, נגלה שהאשמות אלה משמשות לעיתים קרובות טקטיקה להכפשת מחאות אמיתיות ולערעור הלגיטימיות של המפגינים. במקרים מסוימים, טענות אלו מושמעות על ידי פקידי ממשל, שחקנים פוליטיים או כלי תקשורת המבקשים לעשות דה־לגיטימציה להתנגדות ולהטות את דעת הקהל לטובתם.

בשנת 2012, למשל, במהלך מחאות ה־Occupy Wall Street שכוונו נגד אי השוויון בהכנסות והשפעת התאגידים על הפוליטיקה, נפוצו שמועות כי המשתתפים קיבלו תשלום על ידי הפילנתרופ המיליארדר ג'ורג' סורוס. טענות אלו הוכחו כשקריות, אך המשיכו להתקיים ברשתות החברתיות כאמצעי להכפיש את המחאה.

דוגמה נוספת התרחשה באוקראינה בשנת 2014, שם התקיימו הפגנות מטעם אזרחים שביקשו להתקרב יותר למדינות האיחוד האירופי. נגד המפגינים הופצו, על ידי מקורות פרו־רוסיים, ידיעות כוזבות כאילו הם מקבלים תשלום מארה"ב ומהאיחוד האירופי. טענות אלה היו חסרות ביסוס והתבררו כניסיון לערער את הלגיטימיות של ההפגנות.

גם בנוגע למשתתפות ולמשתתפי "מצעד הנשים" שהתקיים בארה"ב בשנת 2017, לאחר השבעת דונלד טראמפ לנשיאות, נפוצו שמועות באמצעות חשבונות ברשתות החברתיות כאילו המפגינות קיבלו תשלום כדי למחות. ההאשמות הללו הופרכו באופן מוחלט, אבל זה לא מנע מתומכי טראמפ להמשיך להפיץ אותן ברחבי הטוויטר, הפייסבוק והאינסטגרם.

עכשיו, כאשר מבינים שמדובר במניפולציה נפוצה ולא ייחודית, פתאום ההתבוננות בהאשמות כנגד המפגינים בישראל מקבלת פרספקטיבה נוספת, נכון?

לפעמים גם הוכחות לא מספיקות

לפני יומיים העליתי פוסט (שעליו דווח גם בעיתון זה), שבו הבעתי את מורת רוחי מהקלות שבה עיתונאים מפיצים מידע כוזב. עשיתי זאת לאחר שינון מגל טען בציוץ בטוויטר שרק ערוץ 14 שידר את הלוויית האחיות מאיה ורינה די ז"ל, שנרצחו בפיגוע בבקעת הירדן.

תוכן הציוץ נראה תמוה, וגם פשוט מאוד לבדוק את הטענה, אז פתחתי טלוויזיה ובדקתי מה שודר בכל אחד מהערוצים בשעות שבהן נערכה ההלוויה. ראיתי שכל הערוצים, ללא יוצא מן הכלל, שידרו מהאירוע העצוב.

לא תמיד כל כך קל לסתור פייק ניוז כמו במקרה הזה. בדרך כלל מדובר בידיעות מתוחכמות יותר, שדרוש זמן רב יותר כדי לבדוק באופן מעמיק ולסתור אותן. הפעם, זה היה מהיר וזול. פרסמתי פוסט שאליו צירפתי הקלטות מהערוצים המרכזיים, שמוכיחות שההלוויה לא שודרה רק בערוץ 14.

למרות ההוכחות, מדהים לקרוא את התגובות לפוסט שעלה בדף הפייסבוק של "ישראל היום" ולהיווכח שיש אנשים שהאמת לא מפריעה להם להמשיך להאמין במה שהם רוצים להאמין. עם אלה אין לי הצעה חכמה כיצד להתמודד, הצלבת מקורות מידע לא משפיעה על מנגנון קבלת ההחלטות שלהם.

ינון מגל הגיב לכתב "ישראל היום" יוסי דלאל וטען כי התבסס על סרטון שבו נתקל באינסטגרם, סרטון שפרסמה אושיית הרשת נטלי דדון ובו נראה זפזופ בין הערוצים הגדולים של הטלוויזיה הישראלית.

הדבר היחיד שלא יכול להיות פייק

בינתיים, מסיבה שאינה ידועה לי, דדון הורידה את הסרטון שעליו הסתמך מגל. הוא עצמו לא התנצל על שהטעה את עוקביו, אבל אני יכולה להבין שגם הוא נפל בפח לפייק ניוז. הטעיות מצד מפיצי מידע הן לא תמיד זדוניות, לפעמים הן מתרחשות בגלל חוסר תשומת לב או התרשלות בהצלבת שניים או שלושה מקורות לפחות, כדי לוודא את אמיתות הטענה.

זה יכול לקרות לכל אחד, גם אני נפלתי בפח לפני כמה ימים, כששיתפתי ידיעה שפורסמה באתר "רוטר.נט" ולאחר מכן ירדה מהאוויר. כלומר, למרות שווידאתי שהידיעה נמצאת שם, זה לא היה מספיק. לאחר שהידיעה ירדה מהאתר, פרסמתי הבהרה באינסטגרם ובפייסבוק שאין מקור מוסמך שמאשר את הידיעה וייתכן כי אינה נכונה.

עולם המדיה נעשה יותר ויותר כאוטי, וייתכן שרבים מאיתנו, אפילו עיתונאים, יפרסמו בטעות פייק ניוז. אף אחד אינו חסין מטעויות, אבל בעיניי לכולנו, בטח ובטח לעיתונאים ולאנשי תקשורת, יש אחריות וחובה - מוסרית, מקצועית ואתית - להיות הגונים ואחראים ולדעת גם להודות בטעות ולתקן אותה כשצריך.

להתנצל על תקלות ולקחת עליהן אחריות מבלי להדוף ולהאשים אחרים זו מעלה שאיש לא יכול לזייף. אמת אנושית ששום בוט לא יכול לחקות, בינתיים. זה, כנראה, גם המזל שלנו.

איך תזהו פרופיל מזויף?

5 טיפים לזיהוי חשבונות מזויפים, מתוך אתר "פייק ריפורטר":

• הביטו בתמונת הפרופיל: האם התמונה היא של חפץ, אדם מפורסם, נוף, או נראית חשודה?

• הסתכלו על הפרופיל עצמו: האם השם בכתובת ה־URL מתאים לשם בפייסבוק? האם יש אותיות חסרות או שם משונה? האם החשבון נפתח לאחרונה?

• בדקו את רשימת החברים: האם יש בחשבון מספר קטן מאוד או גדול מאוד של חברים? רפרפו על תמונות החברים בפרופיל - האם הם נראים חשודים? האם הם בעלי שמות ישראליים או זרים?

• חפשו עוד אזכורים ברשת: עשו חיפוש קצר עם שם החשבון בגוגל או חפשו חשבון מקביל באינסטגרם או בטוויטר. נוסף על כך, חפשו ככל האפשר אם לאותו חשבון יש זהות גם מחוץ לרשת - כלומר, אם מדובר באדם בשר ודם.

• שימו לב לתכנים: האם הפוסטים בחשבון מתמקדים בנושא אחד וחוזרים שוב ושוב על אותם מסרים? האם החשבון רק משתף פוסטים ולא כותב תוכן מקורי? האם התגובות על הפוסטים בפרופיל נראות אותנטיות, האם המגיבים הם מחשבונות שנראים אמינים והאם הפרופיל מגיב להם בחזרה?

Info@paulanatural.co.il