ב-17 באפריל תזכה אנגלה מרקל, קנצלרית גרמניה לשעבר, בכבוד נדיר ביותר: נשיא גרמניה, פרנק וולטר שטיינמאייר - בעבר יריבה הפוליטי, יעניק לה את אות הכבוד החשוב ביותר המוענק מטעם הרפובליקה הפדרלית הגרמנית, "הצלב הגדול עבור ביצועים מיוחדים".
העיטור הזה הוענק עד כה פעמיים בלבד, לשניים מקודמיה של מרקל: ב-1954 קיבל אותו הקנצלר לשעבר קונראד אדנאואר, מקימה מחדש של הרפובליקה הגרמנית לאחר מלחמת העולם השנייה. ב-1998 קיבל את העיטור הקנצלר לשעבר הלמוט קוהל, "קנצלר האחדות", שהביא לאיחודה מחדש של גרמניה ב-1990 לאחר נפילת חומת ברלין.
בדומה למרקל, שני מקבלי העיטור הקודמים היו ראשי המפלגה השמרנית הנוצרית-דמוקרטית ושניהם היו בעלי תואר דוקטור. אדנאואר כיהן כקנצלר 14 שנה "בלבד". קוהל ומרקל כיהנו בתפקיד כל אחד 16 שנים. בתולדות גרמניה המודרנית לא היה קנצלר סוציאל-דמוקרטי שהחזיק שנים רבות כל כך בתפקידו.
מפופולריות חסרת תקדים למנהיגה שנויה במחלוקת
מרגע היוודע ההחלטה להעניק למרקל את אות הכבוד הנדיר, מתעוררת ביקורת ציבורית ותקשורתית נרחבת למדי בגרמניה. מרקל, שעזבה את לשכת הקנצלר בדצמבר 2021 (היא הודיעה מראש על כוונתה לפרוש מהתפקיד זמן רב לפני הבחירות הכלליות, בהן הפסידה מפלגתה לראשונה מאז 2005), הפכה בשנות כהונתה האחרונות ממנהיגה בעלת שיעורי פופולריות חסרי תקדים למנהיגה שנויה במחלוקת. הסיבות לכך, בין היתר, הן החלטתה לפתוח את גבולות גרמניה בפני פליטים ומהגרים לא חוקיים ב"משבר הפליטים" והניהול הלא מוצלח של משבר הקורונה.
לאחר פרישתה, ובעקבות מלחמת אוקראינה, התעוררה נגד מרקל ביקורת נוקבת על מדיניות הפיוס בה נקטה כלפי נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, והחלטתה מ-2011 לסגור את הכורים הגרעיניים בגרמניה בעקבות אסון פוקושימה - שהגבירה באופן משמעותי את התלות האנרגטית של גרמניה באספקת גז מרוסיה. גישתה הפייסנית אותה נקטה מרקל גם לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה ב-2014 וסיפוח חצי האי קרים, והוויתור על היכולות הגרעיניות האזרחיות של גרמניה עומדים בלב הוויכוח העכשווי על הענקת "הצלב הגדול" למרקל.
חשש מהזעם הרוסי
המבקרים את ההחלטה מזכירים, שכבר ב-2008 עמדה מרקל, ביחד עם נשיא צרפת דאז ניקולא סקרוזי, מאחורי סיכול היוזמה האמריקנית לצרף את אוקראינה וגאורגיה לנאט"ו מחשש שמהלך כזה יעורר את זעמה של מוסקבה. מוסקבה הגיבה על מהלך הפיוס הזה בתקיפת גאורגיה באותה שנה ובתקיפת אוקראינה ב-2014 וב-2022. על המתקפה הראשונה נגד אוקראינה וסיפוח קרים הגיבה גרמניה בהגברת רכישות הגז הרוסי מצדה.
אגב, הנשיא שטיינמאייר - בעבר יועץ מדיני של הקנצלר הסוציאל-דמוקרטי גרהרד שרדר, המקורב מאוד לפוטין, וכן שר חוץ בממשלות "קואליציה גדולה" תחת מרקל - היה שותף למדיניות הפיוס כלפי פוטין ורק לאחר פרוץ מלחמת אוקראינה הביע חרטה פומבית על כך.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו