אחד המשחקים הגדולים ביותר שנראו בסמי עופר בשנים האחרונות, שהיה בו הכול מהכול. מי האמין, מי פילל, שמכבי חיפה שבדקה ה-17 קיבלה שני פנדלים ואדום לזכותה, תצליח לנצח. אשדוד זכתה בשני פנדלים מוצדקים לחלוטין וגם דילן בטובינסיקה הורחק בצדק, אבל ג’וש כהן עם הצלה הירואית מרגלי השחקן הטוב במגרש חמודי כנעאן השאיר את האלופה בתמונה. הירוקים נכנסו לאטרף לא נורמלי, רצו כמו משוגעים, היו נחושים ומלאי התלהבות, לא היו מוכנים לוותר וכתוצאה מכך הצליחו להפוך עם שני פנדלים מוצדקים, כי לאשדוד לא היו פתרונות, למרות שעל הקווים עמד אחד המאמנים הכי טובים – רן בן שמעון.
אי אפשר שלא לציין את המלכודת שבן שמעון הכין לחיפה, כשכנעאן למעשה שיחק חלוץ מזויף והירוקים לא יכלו להסתדר איתו. הוא ברח מהבלם לאחור, קיבל את הכדור ועם הפנים לשער הסכנה ברורה ומידית. הוא עשה זאת אינספור במחצית הראשונה והיה אחראי ישיר לשני הפנדלים: בראשון מסר כדור שאני לא יודע עם אייל ברקוביץ’ מסר כך בימיו הטובים והביא למצב שבטובינסיקה הכשיל את אלעד שחף בצורה שלומיאלית, בשני הוכשל בעצמו. כנעאן עשה ככל העולה על רוחו כל פעם שהכדור היה ברגליו וחיפה לא ידעה לשמור עליו מכיוון והוא לא היה לא חלוץ ולא קשר, תמיד בא בין לבין ותמיד עם הפנים לכיוון השער, רק במזל גדול האלופה ספגה רק שער אחד במחצית הראשונה.
היה ברור מהרגע הראשון במחצית השנייה שבן שמעון הכין היטב את שחקניו בחדר ההלבשה. הוא אמר להם לא להתלהם, הם שיחקו ביתרון מספרי מול יריבה עייפה והורה להם להניע את הכדור בסבלנות מרגל לרגל וכך להגיע למצבים. אשדוד שיחקה בצורה הזו עד השנייה האחרונה של תוספת הזמן, לא ויתרה והמשיכה לתקוף תוך כדי הנעת כדור חכמה ומאורגנת, חיפשה את הפרצה ושוב כנעאן, שלא שיחק את החלוץ המזויף כי בן שמעון ביצע חילופים חכמים, היה בלתי ניתן לעצירה גם כששיחק מעט מאחור. כנעאן הוא אחד הקשרים הכי טובים, חכמים ודריבליסטים וכולי תקווה לראותו ב-11 של נבחרת ישראל במשחק הקרוב.
מוחמד כנעאן מחמיץ פנדל (עמרי שטיין)למרות כל זאת, את כל המחמאות צריכה לקבל מכבי חיפה. אני לא זוכר את האלופה במשחק הגנה קבוצתי כל כך טוב, עם רצון כביר, התלהבות בלתי רגילה, חיפוי נהדר, כל השחקנים ירדו לסגור בשליש המגרש שלהם, לא נתנו לאשדוד לחדור את ההגנה ורק דרך הקווים ועם בעיטות לשער מרחוק. הירוקים לא היו כל כך טובים עם הכדור, הם היו נועזים, במיוחד במחצית הראשונה, אבל במשפט שאני לא מפסיק לומר: מה אתם עושים כשהכדור אצל היריבה? הם היו אבסולוטיים, נהדרים, קומפקטיים, אגרסיביים ואינטנסיביים וכשכהן היה צריך לתת את שלו בשלוש ארבע פעמים, הוא עמד על המשמר.
ברק בכר לקח סיכונים גדולים. מכיוון שדניאל סונדגרן, שון גולדברג ועלי מוחמד לא שיחקו, רמי גרשון הוקפץ להרכב כשכמעט לא שיחק כל העונה והיה פשוט נהדר. הוא הוכיח שהוא חייל נאמן ולא בכדי אוהבים אותו בחדר ההלבשה, יחד עם עבדולאי סק, שגם היה פנטסטי, הם שלטו באוויר, בקרקע. איפה שרק אפשר לקחת את הכדורים, הם לקחו אותם כמו גדולים. פרנזי פיירו, שמושמץ בתקופה האחרונה על ידי אוהדים רבים, הוא לא השעיר לעזאזל של בכר. המאמן בכר סומך עליו והוא הרג את בלמי אשדוד, התנפל עליהם, לחץ אותם, חנק אותם, הבהיל אותם וגם הגיע למצב של אחד על אחד שלרוע מזלו הסתיים עם הצלה של יואב גראפי.
אי אפשר שלא לסגור את הטור בשני דברים: קודם כל עומר אצילי, שכנראה חזר לעצמו בגדול, עם שער שישי בשלושה משחקים. בלי אצילי טוב מכבי חיפה תתקשה לקחת אליפות, אבל הוא בא במאני טיים, עושה דברים נהדר, נלחם כשהכדור אצל היריבה, נותן דוגמה לחבריו דיא סבע וצ’ירון שרי. דבר נוסף, אם מכבי חיפה תזכה באליפות, בסוף העונה יסמנו את המשחק הזה כאחד ומיוחד שבזכותו היא זכתה שוב בתואר, כי בדקה ה-12 כל אוהדי הפועל ב”ש חגגו בבתים, אליניב ברדה שפשף ידיו בהנאה ואמר: “הנה, מגיעים לסמי עופר במינוס נקודה”. כמובן שגם אוהדי מכבי ת”א התחילו לדמיין כי יש שני משחקים והכול פתוח, אבל סוף טוב הכול טוב ומכבי חיפה החזירה את כולם לחורים.
שחקני מכבי חיפה חוגגים (עמרי שטיין)