השליחות של בנט: 6 שבועות של משימה בלתי אפשרית בין מוסקבה לקייב  

בנט ולפיד.

הכתבה הזו היא התיאור המפורט ביותר עד היום של מה שהתרחש מאחורי הקלעים בין ירושלים, קייב, מוסקבה, ברלין וגם וושינגטון בשבועות שקדמו לפלישה הרוסית ובששת השבועות הראשונים למלחמה.

לצורך הכנת הכתבה ראיינתי עשרה בכירים ישראלים, אוקראינים ואמריקנים שהיו מעורבים באופן ישיר בהתרחשויות ובקבלת ההחלטות.

העריך שרוסיה לא תפלוש. ליברמן.

חלקם דיברו לציטוט ולייחוס ואחרים ביקשו לשמור על עילום שם בשל הרגישות המדינית של הדברים. זהו סיפורה של ישראל שמצאה עצמה בין הפטיש לסדן, נאבקת בין אינטרסים לבין ערכים בניסיון להיות בצד הנכון של ההיסטוריה. לא תמיד זה הצליח.

בערבו של 21 בפברואר 2022 ישב שגריר ישראל בקייב מיכאל ברודסקי בביתו והמתין לתחילת נאומו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין. ליד הדלת כבר היתה ארוזה מזוודה קטנה.

רוחות המלחמה שנשבו שבועות ארוכים גרמו למדינות מערביות רבות לפנות את הדיפלומטים שלהן מבירת אוקראינה. אחרי התלבטויות וכמה ימים של דיונים החליטו ראש הממשלה נפתלי בנט ושר החוץ יאיר לפיד שגם שגרירות ישראל תפונה. לפי תוכנית המבצע שאושרה במשרד החוץ, למחרת בבוקר ברודסקי וצוותו היו אמורים לעלות לרכביהם, לנסוע לעיר לבוב סמוך לגבול הפולני ולהקים שם שגרירות חלופית.

לא עבר זמן רב מתחילת נאומו של פוטין ועד שהנשיא הרוסי החל לשגר איומים חריפים לעבר אוקראינה. ברודסקי לא המתין לסוף הנאום והתקשר למנכ"ל משרד החוץ אלון אושפיז. "אי אפשר לחכות. חייבים להתפנות תוך שעה", אמר ברודסקי. אושפיז, שעקב גם הוא אחרי הנאום התוקפני, הסכים. הוא התקשר ללפיד ועידכן אותו על דברי הנשיא הרוסי. "זה לא נאום זו הכרזת מלחמה. תפנה אותם עוד הלילה", אמר לפיד. שעה אחר כך התאספו ברודסקי וצוותו בחצר השגרירות. הם הורידו את דגל ישראל מהתורן בחזית הבניין, נכנסו לרכבים והחלו לעשות את הדרך הארוכה מערבה. שלושה ימים לאחר מכן פרצה המלחמה ושינתה את העולם מקצה לקצה.

הבטיח לא להרוג את זלנסקי. נשיא רוסיה פוטין.

בשנה שחלפה מאז הפלישה הרוסית לאוקראינה נשאבה ישראל אל תוך המשבר הזה הרבה מעבר למה שרבים מקברניטיה העלו על דעתם. על אף שהיא מרוחקת אלפי קילומטרים משדה הקרב הפכה ישראלית לשחקנית גדולה בהרבה ממידותיה. בחלק מהזמן, ישראל היא זו שנכנסה בצורה יזומה אל תוך הקלחת הבוערת ובחלק מהזמן זה קרה בעל כורחה. תרמו לכך היחסים החמים בין ישראל של בנימין נתניהו לבין רוסיה של ולדימיר פוטין בשנים שקדמו למלחמה, העובדה שבלשכת הנשיא בקייב ישב וולודומיר זלנסקי - ראש המדינה היהודי היחיד בעולם מחוץ לישראל וראש ממשלה ישראלי שהגיע לתפקיד באופן לא מתוכנן בשם נפתלי בנט.

הכתבה הזו היא התיאור המפורט ביותר עד היום של מה שהתרחש מאחורי הקלעים בין ירושלים, קייב, מוסקבה, ברלין וגם וושינגטון בשבועות שקדמו לפלישה הרוסית ובששת השבועות הראשונים למלחמה. לצורך הכנת הכתבה ראיינתי עשרה בכירים ישראלים, אוקראינים ואמריקנים שהיו מעורבים באופן ישיר בהתרחשויות ובקבלת ההחלטות. חלקם דיברו לציטוט ולייחוס ואחרים ביקשו לשמור על עילום שם בשל הרגישות המדינית של הדברים. זהו סיפורה של ישראל שמצאה עצמה בין הפטיש לסדן, נאבקת בין אינטרסים לבין ערכים בניסיון להיות בצד הנכון של ההיסטוריה.

באמצע דצמבר 2021 נחת בישראל אלכסי רזניקוב. רק חודש קודם לכן מונה עורך הדין היהודי מקייב לשר ההגנה של אוקראינה. הוא ידע שהוא נכנס לתפקיד רגיש ביותר, אך ספק אם דמיין שתוך כמה שבועות הוא יהיה אחד מהשחקנים המרכזיים במשבר הבינלאומי הגדול ביותר מאז מלחמת העולם השנייה.

באותם ימים החלה התקשורת האמריקנית להתמלא בדיווחים על הערכות מודיעין בפנטגון וב-CIA כי רוסיה מתכוננת לפלוש לאוקראינה. אם בשגרה, ביקור של שר הגנה אוקראיני בישראל הוא עניין רגיש, הרי שבאותם ימים זה היה נכון כפליים. "הביקור הזה נעשה בפרופיל מאוד נמוך כי לא רצינו לשם אצבע בעין של הרוסים", סיפר שגריר ישראל בקייב מיכאל ברודסקי.

בנט בפגישה עם קנצלר גרמניה שולץ לאחר שנפגש עם פוטין במוסקבה.

כשרזניקוב הגיע לפגישה במשרד הביטחון בקריה השאלה הראשונה של עמיתו הישראלי בני גנץ היתה אם תהיה מלחמה. "האמריקנים אמנם מדברים על מלחמה אבל אנחנו לא מזהים שום דבר חריג ולא סבורים שהרוסים נערכים לפלוש", הרגיע רזניקוב. בפגישה הבאה שלו במשרד ראש הממשלה שאל היועץ לביטחון לאומי איל חולתא את אותה השאלה. רזניקוב מצידו חזר על דברי ההרגעה.

גנץ וחולתא לקחו את דבריו של שר ההגנה האוקראיני ברצינות. הם הניחו שהוא יודע על מה הוא מדבר. בדיעבד, יתברר שרזניקוב לא סיפר את כל האמת לבני שיחו הישראלים. "לימים הבנו שהאוקראינים הכחישו את תרחיש המלחמה כיוון שרצו למנוע בריחה של משקיעים זרים וקריסה של הכלכלה", סיפר בכיר ישראלי שהשתתף באותן פגישות.

במהלך חודש ינואר הלכו סימני האזהרה והתרבו. מדי יום הדליף ממשל ביידן לתקשורת מידע מודיעיני חדש על ההיערכות הרוסית לפלישה. אך האוקראינים המשיכו להכחיש. האמריקנים והבריטים היו משוכנעים שמלחמה בפתח, אבל מדינות אחרות במערב כמו גרמניה וצרפת היו מסויגות מהקו האלרמיסטי שיצא מוושינגטון ומלונדון

מאמצע ינואר, המשבר באוקראינה החל להעסיק את מקבלי ההחלטות בישראל באופן כמעט יומיומי. אם קודם לכן התקיימו במשרד החוץ דיוני הערכת מצב שבועיים, כעת הם התכנסו מדי יום. לא רחוק משם, במטה לביטחון לאומי העיסוק בנושא האוקראיני גבר מאוד גם כן. "היה ברור לנו שאם תהיה מלחמה בין רוסיה לאוקראינה יהיו לה השלכות גם עלינו", אמר בכיר לשעבר בלשכת ראש הממשלה. "הייתה הבנה שצריך לעשות מה שניתן שלא תהיה מלחמה ושאם תהיה שתיגמר כמה שיותר מהר".

בסוף ינואר יצא היועץ לביטחון לאומי איל חולתא לביקור סודי במוסקבה. במהלך הביקור, שנחשף כאן לראשונה, הוא פגש את אחד מיועציו הבכירים של פוטין. התחושה שעמה יצא חולתא מהקרמלין הייתה שהרוסים עדיין לא החליטו לצאת למלחמה ושפלישה רוסית אינה בלתי נמנעת. כמה ימים לאחר מכן נסע חולתא לוושינגטון וחלק את רשמיו עם מקבילו האמריקני ג'ייק סאליבן. "באותה נקודה הישראלים אמרו לנו שרוסיה לא בהכרח רוצה מלחמה", נזכר בכיר בבית הלבן. "אמרנו להם שהרוסים משקרים ושהם כבר החליטו".

המתיחות בין רוסיה לאוקראינה גברה מדי יום והחששות בקרב משפחות הדיפלומטים הישראלים בקייב החריפו בהתאם. האמריקנים פינו את משפחות הדיפלומטים בשלב מוקדם יחסית. הבריטים והקנדים הלכו בעקבותיהם ואחר כך מדינות מערביות נוספות. בירושלים רצו להמתין. לבסוף, בתחילת פברואר התקבלה ההחלטה לפנות את משפחות הדיפלומטים.

לכתבה המלאה: