הסיפור הלא ייאמן המלמד כיצד שוטפים באוניברסיטה העברית את מוחות הסטודנטים נגד הרפורמה המשפטית, ומונעים מהתומכים להשמיע עמדה אחרת  

בתחילת השבוע שלח עילי ספיר, סטודנט שנה ג' בחוג למדעי הצמח, מכתב אל דיקן הפקולטה פרופ' שאול בורדמן. בראשית המכתב חלק ספיר עם ראש החוג את חוסר הנוחות שהוא חש בעקבות המיילים שהוא מקבל לאחרונה מגורמים שונים בסגל האקדמי, בכל הנוגע לרפורמה. "מבלי להיכנס לשאלה האם השימוש בפלטפורמה הזו להעברת מסרים הוא לגיטימי, הפריעה לי ההצגה החד־צדדית של הנושא וכן הטרמינולוגיה שבה השתמשו".

"בעקבות שיחות רבות שקיימתי עם חבריי ללימודים, הרגשתי כי יש רבים שלא מסכימים עם הדעות המוצגות באופן ברור מידי הסגל. ואחרים שמסכימים, היו שמחים לשמוע דעה נוספת. אבא שלי, פרופ' גידי ספיר, הוא פרופסור למשפט חוקתי באוניברסיטת בר־אילן ומתעסק שנים רבות בדיוק בנושאים שעליהם נסובה המחלוקת הנוכחית. לאור בקשה של מספר חברים, החלטתי לקיים מפגש בית, שבו אבא שלי ידבר ויציג פרספקטיבה שונה בנושא", כתב.

"ההיענות למפגש הייתה גבוהה מאוד, מעבר ליכולת הבית שלי להכיל. על כן ברצוני לבקש לקיים את המפגש בפקולטה ולפתוח אותו לכלל הסטודנטים המעוניינים בכך. בעיניי, מפגש כזה יהווה השלמה ראויה למפגש שהתקיים בשבוע שעבר עם פרופ' ברק מדינה, וייתן מענה לסטודנטים המעוניינים לשמוע ולהכיר צד נוסף במחלוקת המשמעותית כל כך", סיכם ספיר.

בעולם שפוי, הצעה כזו לא הייתה צריכה לבוא מצדו של סטודנט, אלא מטעמו של ראש הפקולטה. אוניברסיטה שמעודדת פלורליזם וחופש דעות לא יכולה להציג בפני תלמידיה את העמדה האופוזיציונית להצעת החוק של הקואליציה, בלי להציע להם להיחשף גם לעמדה אחרת. כך או כך, עברו כמה שעות לפני שהסטודנט קיבל את התשובה המדהימה של הדיקן.

"צר לי אם תשובתי מאכזבת אותך: לא אאפשר את קיום המפגש בפקולטה לחקלאות", כתב פרופ' בורדמן, שאף לא ניסה להתכסות בתירוצים טכניים. העמדה המזוהה עם הקואליציה לא נראית לו נכונה, ומשכך אין לו שום רצון לאפשר לה להישמע בין כותלי הפקולטה.

או במילותיו שלו: "המצב מאוד שונה היום בהשוואה למה שהיה לפני שבוע. הממשלה האיצה את תהליך קידום השינויים הקיצוניים במערכת השלטונית, ללא כל נכונות לקיים דיון אמיתי במטרה להגיע להסכמה רחבה בין חלקי החברה", ציין פרופ' בורדמן.

"לשמחתי, הנהלת האוניברסיטה העברית יצאה אתמול עם מסר מאוד ברור נגד מהלכי הממשלה, ואף עודדה את חברות וחברי קהילת האוניברסיטה 'ליטול חלק בהפגנות כנגד החקיקה המשפטית ובאופן יותר כללי להיות חלק מהמאבק הדמוקרטי כנגד הניסיון להפוך את ישראל למדינה שבה יש עריצות שלטונית. זאת עמדה חד־משמעית שלתפיסתי משקפת את הערכים והרוח של האוניברסיטה העברית, ולכן אני מאוד שלם עם החלטתי", כתב.

צריך להזכיר כאן כמה דברים שכמעט נשכחו בלהט התקופה. אפשר להתנגד למדיניות הממשלה, אפשר להפגין נגדה, אפשר גם להזמין להרצאות את מובילי המחאה. אבל אחרי שאמרנו את זה, ראוי לא לשכוח שהרפורמה הזו לא מבטאת עמדה הזויה של שוליים קיצוניים.

את הרפורמה הזו מובילים 64 ח"כים, שמייצגים את רוב הציבור הישראלי. עוד כדאי להזכיר כאן, שפרופ' גידי ספיר, מרצה בכיר באוניברסיטת בר־אילן, מומחה למשפט חוקתי ומי שהיה מועמד לבית המשפט העליון, לא היה אמור להגיע לאוניברסיטה כדי לעשות נפשות לארגון חיזבאללה וגם לא כדי לשכנע בצדקת דרכו של קרטל הסמים הקולומביאני.

פרופ' ספיר אמור היה, לו היה מתאפשר לבנו לקבל חדר פנוי לשעה קלה, להשמיע את טיעוניו בעד יוזמת חקיקה שנידונה בימים אלה בבית המחוקקים של מדינת ישראל. והמחשבה שאוניברסיטה גדולה וחשובה כמו האוניברסיטה העברית חוסמת את האפשרות להשמיע דעה כזו, היא עוד סמן לחשכת דרכה של האקדמיה.

כך או כך, הסטודנט חשב שלא נכון להשאיר כך את התגובה, ושלח לדיקן הפקולטה מכתב נוסף. לצד הבהרה שלו: "... אבא שלי אינו נציג ממשלה שבא לקדם את עמדותיו. הוא פרופ' למשפט חוקתי הנחשב למומחה בעל שם עולמי, פרסם מספר ספרים בנושאי חוקה, דת ומדינה שפורסמו בהוצאות המובילות בעולם. בין היתר הוא גם ממקימי פורום קהלת ובעל רזומה ארוך מכדי לתאר כאן".

"מעניין גם לדעת כי מורם ורבם של מובילי המחאה הנוכחית... אהרן ברק, רואה באבי בר פלוגתא חשוב, כתב ביקורת לספרו והשתתף בכנסים שאבי ארגן לאורך השנים", הוסיף.

"בנוסף אציין כי למרות עמדתו של אבי בנוגע לשאלת תפקידו של בית המשפט העליון, גם הוא אינו מסכים עם סעיפים מסוימים ברפורמה המוצעת ומאמין כי יש צורך בשינויים, שאגב ממה שאני ראיתי בשבוע האחרון ככל הנראה אכן יקרו, אך אני מבין שהשינויים המדוברים לא תואמים את עמדתך. לא ביקשתי לשנות את עמדת האוניברסיטה או הפקולטה. גם לא הבעתי דרישה מבעלי התפקידים להפסיק להביע את עמדתם, בסך הכל ביקשתי את האפשרות לקיים שיח פלורליסטי ומכבד", ציין.

ספיר הוסיף: "בכל אופן, את המפגש הזה יזמתי בהיסוס מה, כיוון שלא ידעתי מה תהיה מידת ההיענות אליו. אחרי המייל שלך, שהבהיר בצורה חד־משמעית את הצביעות והאנטי־פלורליזם שנוקט המוסד שבו אנו לומדים, התבררה לי החשיבות של לאפשר לאנשים המעוניינים לשמוע עמדה שונה, מנומקת ומבוססת. לכן היה סמוך ובטוח כי אקיים את המפגש (כמובן מחוץ לפקולטה), ואשתדל לתת מענה לכל מי שירצה בכך".

"לסיכום, צר לי כי מי שמוחים ממש בימים אלו (ואני מצטט ממכתבך) בעד 'דיון אמיתי' וכנגד 'עריצות שלטונית', לא רק שמנצלים את עמדתם על מנת לקדם את דעותיהם, אלא גם לא מאפשרים במוסד שבו הם מנהלים, בדיוק את אותם הדברים שעבורם הם נאבקים. תודה על המענה ובהצלחה בהמשך המאבק למען הדמוקרטיה", סיכם.

המכתב הזה כבר לא זכה למענה. כשטלפנתי אתמול אל דיקן הפולטה פרופ' בורדמן, כדי לבקש את תגובתו, הערכתי שהוא יחוש שלא בנוח עם האופן שבו הוא והאוניברסיטה שלו נראים כתוצאה מהאירוע, ושינסה להסביר שדבריו לא הובנו כראוי. ובכן, טעיתי.

"לפני שבועיים", סיפר לי, "הזמנו את הפרופ' ברק מדינה להתייחס לרפורמה המשפטית, ומי שרצה לבוא היה יכול. יומיים לפני הפנייה של הסטודנט אליי פורסמה לשמחתי הצהרה של נשיא האוניברסיטה ושל הרקטור נגד הרפורמה, ואני בירכתי על ההצהרה. בעקבות זה החלטתי שאני לא רוצה לתת במה למישהו שתומך ברפורמה הזו, בזמן שהממשלה מקדמת הפיכה משפטית דורסנית, ואני לא רוצה להזמין את אותו פרופסור, שכולנו יודעים מה הוא חושב. נוח לי מאוד עם ההחלטה שקיבלתי".