מציירים תקווה: ילדים חולי סרטן מביעים את עצמם בצבעים
מדובר היה בתהליך טעון ומורכב, אך כזה שאור גדול בקצהו • עבור הילדים המאושפזים במחלקה ההמטואונקולוגית בבית החולים דנה לילדים שיעורי האמנות אפשרו לבטא את כאבם בדרך חדשה, ואילו עבור המחלימים היצירה העניקה תחושת ניצחון ועוצמה • יצירותיהם תוצגנה בתערוכה מיוחדת לציון יום הסרטן הבינלאומי
חיוך | שרי בת 18
נקודת האור שבחרתי לצייר היא החיוך החם והמעודד של הצוות הרפואי והחינוכי לאורך כל הדרך, בעיקר בזמנים הקשים. המבט האוהב בעיני כל אנשי הצוות חיזק אותי ונתן לי כוח. התחושה היתה כל כך חזקה עד שניתן היה לחוש זאת אפילו מבעד למסיכה.
היכולת למצוא רגעי תקווה וחסד בתוך הקושי והכאב היא נקודת המוצא לתערוכה "נקודות האור שבדרך" בבית החולים דנה לילדים.
כחלק משגרת יומם של הילדים חולי הסרטן המאושפזים במחלקה ההמטואונקולוגית, מתקיימים גם שיעורי אמנות בהדרכת המורה לאמנות אשירה לנדאו ומגשימת חלומות יום ההולדת של המחלקה כרמית תורג'מן.
"כל ילד התבקש לחשוב על נקודת אור, שמחזקת אותו ונותנת לו תקווה", מספרת תורג'מן, שהתנדבה במקום שש שנים ולאחרונה התמנתה להיות מפיקת אירועים במרכז החינוכי של בית החולים. "בתהליך העבודה ביקשנו מהילדים לחשוב כיצד נקודות האור יכולות להתבטא ביצירה אמנותית, באיזה חומר, מדיה ומה התוכן. במקביל, הילדים התבקשו לכתוב טקסט המתאר את נקודת האור שלהם ומדוע בחרו בנקודות אור אלה".
על אף שעבור חלק מהילדים התהליך היה טעון ומורכב, היצירה בפועל אפשרה להם לבטא את עצמם ולדבר על התקופה הקשה בדרך חדשה. תורג'מן ולנדאו חשו כי היצירה מעניקה למאושפזים כוח ותקווה להמשך, ואילו למחלימים היא העניקה תחושת ניצחון ועוצמה. "הם היו מסוגלים להסתכל על המצב בפרספקטיבה אחרת, רחבה יותר, ולעבד את חוויית השהות והטיפול במחלקה. עבור המחלימים, היצירה אפשרה להם להיות במקום הנותן ולא רק המקבל, להוות השראה בהתמודדות שלהם עבור הילדים הנמצאים בטיפול פעיל", אומרת תורג'מן.
כל הילדים שמחו לקחת חלק בעשייה. לחלקם התהליך לקח יותר זמן, הם היו זקוקים לליווי יותר צמוד ושאלו הרבה שאלות כדי להגיע לנקודת האור המתאימה עבורם. לאורך העבודה הרגשנו שהילדים זקוקים לבמה כדי לספר על המסע שלהם, לשתף בתהליך, בקשיים וגם ברגעי הגבורה וההתמודדות".
בהפקת התערוכה השתתפו ספקי השירות ממערך המתנדבים שמעניקים את שירותיהם בהתנדבות מלאה למען ילדי המחלקה בכל ימות השנה. התערוכה תוצג בבניין הלב ע"ש סמי עופר.
הציורים של הילדים:
אח | נעה בת 17בחרתי לצייר את אחי הקטן נבו ואת רע, הכלב שלי, שלימדו אותי איך זה מרגיש לאהוב כל כך הרבה. הקשר שלי עם נבו חיזק אותי מאוד במהלך הטיפולים. לדמיין את ההתרגשות שלו כשאחזור הביתה - החזיק אותי מעל המים.,
חברים | ארי בן 14אני מטופל במחלקה בשלוש השנים האחרונות. כן, תקופה ארוכה מאוד...אם יש משהו שעוזר לי לעבור את התקופה הזאת של האשפוז הארוך בבית החולים, זה משחקי המחשב יחד עם חברים. כשאני משחק מולם אני מרגיש פחות בודד ומתמלא באנרגיות טובות ובהמון כוח. אין כמו החברים שלי בעולם.,
חופש | יובל אליהו, בת 10רציתי לצייר משהו שיעזור לי לראות את האור בקצה המנהרה, משהו שייתן לי תקווה בימים שהיו מאוד קשים עבורי. אז ציירתי את החופש שלי.בכל פעם שהייתי עצובה הסתכלתי על הציור. זה נתן לי כוח ועזר לי לחשוב חיובי ולהתגבר על הכאב. דמיינתי את עצמי מחלימה וחופשייה מכל כאב, טיפול ודאגה, וחוזרת לחיות חיים בריאים. וזה עבד!אני ממליצה לכם תמיד לחשוב חיובי, לחייך ולראות רק את חצי הכוס המלאה.,
געגוע | תמר בת 14ביום שבו צילמנו את התמונה שלאחר מכן ציירתי, הלכנו לים כדי לצאת מהרעש של בית החולים. הים הוא מקום שאני מאוד מתגעגעת אליו, מחכה להיכנס אליו. בציור רואים את הברכיים שלי. זה הפך להיות החלק הכי משמעותי עבורי בתמונה, בגלל שזה היה רגע לפני שהחליפו לי את הברך בניתוח. בתמונה רואים את שתי הברכיים שלי, והיום ברך אחת היא שלי והשנייה מברזל. יכולתי לברוח לים לפני כל הסיפור הזה ואני אוכל גם אחריו.,
חאלאס | שדא בת 14הרגע המאושר שלי הוא הרגע בו ניתקו אותי מהכימותרפיה.ניצחתי את המחלה! אני גאה בעצמי על שסיימתי את הטיפולים.,
אופק | ברכי בת 18נקודת האור שלי במסע הזה היא המשפחה שלי, שתמכה בי ודאגה לי. הם היו איתי כל הזמן וידעו גם מתי אני צריכה שקט. בחרתי לצייר ים, עם אופק שמביע עבורי תקווה ועתיד טוב, בעזרת השם. נהניתי מאוד לצייר אותו בזמן הטיפולים, זה הרגיע אותי ונתן לי כוחות.,
